מהר"ש חלק ג קיז

בידים כמ"ש בטו"ז שם סי' תל"ג אבל הכא דנותן בידים השפיריטוס לחוך הכלי י"ל דהוי כמטמין בידים ואסור אף אם עושה הכלי יותר מל' יום קודם הפסח כמו דקיי"ל בוודאי חמץ זקוק לבער אף מתחילת השנה אם יודע שלא יהי' בביתו קודם פסח וכן מפורש שם בסי' תל"ו בעושה אוצר ויש שם חטים חמוצים בוודאי אף בעושה האוצר קודם ל' צריך ליקח חטים חמוצים דבוודאי חמץ הוי כמטמין בידים אך באמת מפורש שם במג"א דבדיעבד אם כבר עשה האוצר קודם ל' אף אם הי' שם וודאי חמץ אפ"ה א"צ לפנות האוצר דבדרבנן סמכינן דאף בוודאי חמץ מ"מ קודם ל' ל"ח כמטמין בידים וסגי בביטול עיי"ש סק"ח והכא י"ל דשרי אף לכתחילה דשם יוכל לעשות האוצר וליקח משם מקודם החטים החמוצים וא"כ אם אינו לוקח משם נראה כמטמין בידים ובפרט דעתיד עכ"פ לפנות האוצר וליהנות מהחמץ ומש"ה כתב במג"א שם סק"ט דאחר פסח אסור ליהנות דגרע מנפל עליו מפולת דשם אין בירור שיפנה הגל אבל כאן בבירור יפנה אח"כ האוצר א"כ שפיר דדמי למטמין בידים אבל הכא דא"א לעשות הכלי בלתי השפיריטוס א"כ פשיטא דבאמצע השנה מותר לו להכניס הכלי עם השפיריטוס לתוך העץ דא"צ להפסיד הכלי באמצע השנה בשביל החשש שלא יוכל לבער החמץ בזמנו כיון דהוא קודם לי ושוב כשיגיעו ימי הפסח אז הוי כמבוער כיון שא"א להוציא רק ע"י הפסד הכלי שוב י"ל דהוי כנפלה עליו מפולת דהפסד הכלי הוי כמבוער כמ"ש התוס' פסחים דכ"ו לעניין תנור שהיסוקוהו בעני איסור דהפסד התנור חשוב כדיעבד ומותר זה וזה גורם ועיי"ש בתוס' דף ל' גבי קדירות בפסח ישברו וכהא דביצה די"ט נדה מערמת וטובלת בבגדי' ועיין מ"ש חכמי פרובינציא לעניין כלי פארצעלליין שאב"י ועיין בשו"ת פני יצחק ובפמ"ג סי' ק"ג ובפרט דלענין איסור ב"י מה"ת סגי בביטול ורק חז"ל הצריכו בדיקה או משום דחוששין להערמה או משום דילמא מימלך על הביטול ומחשבה מוציא מידי מחשבה או משום דילמא אתי למיכל מניה וכה"ג דהחמץ נשאר תמיד כנוס בהכלי א"כ א"א לחוש להערמה דבוודאי מבטלו בלב שלם ול"ש דילמא אתי למיכל מניה כיון דצריך לשבור הכלי ולהוציא היי"ש א"כ בטרחא גדולה כזו ליכא חשש דילמא אתי למיכל מניה והוי כהא דאמרינן בש"ס פסחים די"א דכיון דלא התרת רק ע"י קיטוף ל"ש דילמא אתי למיכל מניה וכן איתא בש"ס דביצה די"ט דכיון דלא התרת לו רק ע"י מלבוש ליכא למגזר וה"נ כיון דלא התרת רק בכנוס בכלי וא"א להוציא המאכל רק וע"י הפסד הכלי בוודאי לא אתי למיכל ובפרט כפי הנראה ליכא רק מעט יי"ש בכלי וגם ביי"ש גופא כפי המפורש במח"ש סי' תנ"א יש הרבה מינים שאינם חמץ וחלק החמץ שבו הוי רק דבר מועט ובח"ש לשי' רוב הפוסקים אינו באיסור ב"י ד"ת כנודע והגם דחשש אתי למיכל הוא גם בח"ש כמ"ש הטו"ז בסי' תמ"ב מ"מ כ' בישיע"ק דבח"ש בשוגג י"ל דליכא איסור תורה דלא אחשבי' בשוגג והגם די"ל דחמץ דיש קרא מיוחד לאיסור ח"ש וכ' הפוסקים דנ"מ לח"ש ע"י תערובות ונשמע דבח"ש חמץ יש איסור תורה אף בלי הטעם דאחשבי' וא"כ י"ל דגם באוכל ח"ש חמץ בשוגג ג"כ חשוב כאוכל איסור בשוגג וא"כ גם בח"ש שייך דלמא אתי למיכל מניה אך באמת הרבה תירוצים נאמרו בדברי הרמב"ם ז"ל ושוב י"ל דבח"ש ליכא איסור ב"י ד"ת ולעניין דרבנן בוודאי יש לסמוך אכל הנ"ל ואכמ"ל והגם די"ל דבח"ש א"נ דליכא איסור הנאה מה"ת בח"ש כמ"ש הפרמ"ג א"כ לא יועיל ביטול דל"ש סברת הר"ן ובזה יש ליישב דברי רש"י ז"ל בפרקין דהכוונה שמא שחיש ובזה א"מ ביטול אך באמת אאפ"ל דח"ש יהי' חמור משיעור שלם ואכמ"ל ואנו קיי"ל דגם בח"י מהני ביטול וכן קיי"ל בחמץ בבור דא"צ להעלותו רק מבטלו בלבו כמ"ש המג"א סי' תל"ו דהוי כנפלה עליו מפולת ואף דהכא גרע דהוי כעין מטמין בידים מ"מ כיון שאין כוונתו להטמין החמץ ואינו עומד ליטלם מן הכלי בשום פעם ועושה הכלי קודם ל' בכה"ג בוודאי חמץ אפ"ה כיון דאי אפשר לעשות הכלי בענין אחר ל"ח כמטמין בידים. ע"כ מכל הני טעמי נ"ל דיש לסמוך על הביטול וא"צ למכור את הכלי כנלפע"ד ברור בס"ד: באעה"ח יועש"ק שמות תרע"א ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ד. להרבני המופלג החסיד מ' אהרן נ"י סת"ם בק' שעברשין יצ"ו

בדבר השאלה בכתב יוד בשם הוי' ואח"כ בעת שכתב ה' קודם שכתב הרגל השמאלי נטשטש ה"ה ונמשך להיו"ד ונסתפק מה לעשות והעמיד מקודם יו"ד לשם קדושת השם ואח"כ המשיך היו"ד שעשה בראשונה ועשאו כולו צורת ה' ונסתפק אי כשר היריעה הנ"ל לקרות בו גם הניח בתחילת שיטה מקום פנוי כדי לכתוב שמה שם בן ד' אותיות ולבסוף כתב השם בסוף שיטה הראשונה ובשיטה שתחתיה נשאר מקום פנוי ואח"ז נכתב אלקיך ויש להסתפק הואיל שנשאר מקום פנוי כדי ט' יודין קטנים רק לפי ערך הכתב של הסופר ליכא ט' יודין רק ערך ז' יודין זה תורף השאלה

והנה בדבר ס' הראשון מפורש הדבר בא"ר סי' ל"ב שאם גוף הרגל של האלף נוגע לגגו יוסיף דיו עד שיהי' זה רק כירך והפמ"ג שם אות כ"ח הביא דבריו להלכה א"כ הכ"נ הי' אפשר לעשות כן וכעין שעשה כבודו. אך גם בלי עצה זו הי' מותר למחוק כל האותיות שנטשטשו ולחזור ולכותבם ואף דכ' הא"ר שם דאם גוף היו"ד שבאלף נוגע לגגו אסור לגוררו כיון דהכל רואין שצורת אלף עליו נהי דפסול משום דגוף היו"ד נוגע לגגו אפ"ה אסור לתקן וכמבואר בש"ע סי' רע"ו דאם רגל הה' נוגע לגגו דאם אינו נוגע רק נגיעה מועטת אסור למוחקו כיון שצורת אות עליו נהי דפסול לס"ת מ"מ אסור למוחקו וכמ"ש בשו"ת הרמ"ע סי' ל"ו דשם הפסול מכח ח"ת ג"כ יש בו איסור מחיקה והגם דבש"ך שם סקט"ו מוכח דרק איסור דרבנן יש בו משום מ"ע כיון שאין הנגיעה ניכר להדיא וכן כ' בשו"ת רח"כ סי' מ"ט אך כבר הבאתי בתשובה שמדברי מהר"י אלכסנדרי המובא בב"י מוכח להדיא שיש בזה איסור תורה אך שיטת המרדכי דאם כבר הי' עליו קדושת השם מותר לתקנו להחזירו לקדושתו הראשונה אבל בנפסל מתחילת הכתיבה אז אסור למוחקו כיון דעכ"פ הם אותיות השם ולא הי' עליו מעולם שם ס"ת כשר אין זה גנאי אם אינו מתקנו ודעת הרמ"ע הוא להיפוך דאם כבר הי' אותיות השם נגמרים וחל עליו איסור מחיקה אז אף שנעשה אח"כ איזה נגיעה מ"מ כ"ז שלא נתקלקל אח"כ צורת האות לגמרי האיסור מחיקה לא פקע א"כ בנ"ד דלא הי' עוד נגמר אף אות ה' דהא בלי רגל הפנימי אסור