מהר"ש חלק ג קטז

מלשלם לחבירו מה שמפסיד עי"ז שהוא אינו רוצה לישבע משום דיכול לומר אף שאמרתי בבירור שמגיע לי החוב מ"מ יודע בלבו שאינו יכול לישבע עיי"ש נשמע דע"י עבירה של עונש שבועה פטור מלשלם ממה שחבירו נפסד על ידו וה"ה די"ל דע"י עבירה של עונש ת"כ מחויב השותף השני לסייעו בדבר שעשה לטובת השותפות ועי' בריטב"א מ"ק די"א שכ' דשותפו של אדם חשוב מחויב לנהוג א"ע בעסק השותפות כאדם חשוב עיי"ש כ ולפי דבריו יתבאר דמי שעשה שותפות עם ת"ח אף היכי דיודע הת"ח בוודאי שמגיע איזה חוב אצל אדם אחד מעסק השותפות ואינו רוצה לישבע מ"מ פטור הת"ח מלשלם מה שמפסיד חבירו עי"ז שאינו רוצה לישבע הואיל דת"ח אינו דרכו לישבע עיין שו"ת כנסי"ח סי' צ"ה ובהג"ה אמ"ב סי' פ"ב א"כ הוי כנכנסו להשותפות אדעתא דהכא שאם יצטרכו לישבע יפסידו ופי' שו"ת השיב משה סי' פ"ח שהאריך בזה ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' ו' מ"ש בזה, א"כ מכ"ש בנ"ד דגם שותף השני הי' אצל הת"כ שנתן הראשון וא"כ ידע השני שהראשון לא ירצה לעבור על הת"כ א"כ חשוב כנכנס אדעתא דהכי להשותפות ובפרט שנהנה מזה דהא בשביל זה שנתן שותף הראשון ת"כ לא בא שום אדם לקלקל להם על הליציטאציע א"כ פשיטא דחייב השני ליתן חלקו ובפרט שכבר הוכחנו דבנ"ד שכר פעולה נקנה בדיבור לחוד ורק דיוכל לטעון משטה א"כ הת"כ שמסלק טענת השטאה שוב נתחייב בחיוב גמור ויורדין לנכסיו ושוב גם שותף השני חייב לסייעו א"כ ממנ"פ א"נ דהת"כ דהכא לא הי' בתורת שבועה רק כמנהג הסוחרים וכמו שכתב בסמ"ע סיר"א בוודאי דנתחייב בתורת קנין סטימתא וא"נ דהוי בתורת שבועה ג"כ חייב דהת"כ מסלק טענת משטה כנ"ל וממילא חבירו חייב לסייע כנלע"ד בס"ד לדינא

ב) ובדבר השאלה באווזא שהי' עב תחת הכנף ויש חשש שמא עכו"ם המוכר תחב במחט כדי להצבות מקומו שיהי' נראה עב ובדקו ולא מצאו שום צרורת דם מבפנים וכת"ה הביא דברי הח"ס יו"ד סי' קכ"ב

הנה באמת בנ"ד דלא ידעינן בבירור אם נעשה ע"י מחט ואף דהוי שכיח איסורא מ"מ בכה"ג אם עכ"פ אין רואין ריעותא מעבר לצלעות שפיר יש להקל מטעם ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא הגיע המחט להריאה ובכה"ג אף להט"ז האוסר בסי' מ"ט בספק ע"י חולי ס' ע"י קוץ מ"מ מודה דבנ"ד יש להכשיר הואיל דספק השני הוא שמא לא הגיע כלל להריאה א"כ חשוב מתהפך דאף אי נתחיל בצד הספק שמא לא הגיע להריאה אכתי יש עוד ספק שמא לא ניקב הריאה דדוקא ביש נקב לפנינו ורק שיש ס' ע"י חולי אי ע"י קוץ שפיר החמיר הט"ז אבל היכי דחד ספק הוי שמא לא הגיע כלל למקום הלז בכה"ג אף להט"ז מועיל הס"ס וכמפורש בט"ז יו"ד סי' ל"א בתולע בחוטם דתולין שלא הגיע למוח מעולם וכ' הט"ז הטעם משום ס"ס והוי כהא דס' אי על הדורס שכ' הט"ז בסי' כ"ט דמועיל הס"ס גם בדרוסה ה"ה בנ"ד מועיל הס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא הגיע להריאה ושמא לא ניקב הריאה וג' ספיקות מועיל אף נגד ח"א לשיטת כמ"פ בסי' ק"י ע"כ הדבר פשוט כאן דלא נודע אם נעשה ע"י חולי או ע"י מחט ולא נראה צרורת דם בפנים פשיטא דיש להקל והנה לכאורה יש עוד צד להקל כיון דמסתמא נזהר העכו"ם שלא יגע בהריאה ורק שכ' הח"ס דהוי בכלל מילתא דלא רמיא ולא אדעתיה א"כ לפמ"ש המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד סימן צ"ד דזה הוי רק מדרבנן א"כ כשיש עוד ס' שוב י"ל ס' דרבנן להקל אך באמת כתב הח"ס עוד סברא דהנכרי לא יוכל ליזהר מליגע משום דאינו יודע כלל מקום הריאה ע"כ הדבר פשוט דביש ס' ע"י חולי ס' ע"י מחט ואין רואין ריעותא מעבר לצלעות פשיטא דיש להקל כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ה' וארא תרס"ז ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ע"ג. להרב הה"ג מו"ה מנחם מענדל דמשק נ"י מוצד"ק קראקא יצ"ו

בדבר שאלתו בכלי שנקרא וואסערוואגע שנעשה מעץ ארוך ובתוכו גומא ונותנין לחוך הגומא זכוכית חלולה ועגולה עם שפיריטוס והזכוכית סתום מכל צד כדי שלא ישפך השפיריטוס והזכוכית דבוק היטב על העץ ועל הזכוכית הנ"ל עשוי עוד כיסוי מזכוכית דבוק אל העץ מלמעלה. ונסתפק אי צריכין למכור הכלי הזה לעכו"ם קודם פסח כשאר חמץ

והנה כת"ה כ' איזה צדדי היתר א' דמצינו בבצק שבסדקי העריבה אם הוא פחות מכזית, במקום א' ועשוי לחזק א"צ לבער וחזינן דכיון דאין בו כזית במקום אחד בטל לגבי הכלי ואם אין בו כזית כלל לחד שיטה שבמ"א אף אם אינו עשוי לחזק אפ"ה א"צ לבער ותלוי בשיטת הפוסקים אי בח"ש יש איסור ב"י מה"ת עכ"פ חזינן באם ביטלו לגבי הכלי בטל ממנו שם אוכל ואינו עובר בב"י אף אם עדן ראוי לאכילה, כמ"ש התוס' שם דמ"ה ע"ב לעניין יחדה לישיבה דאעפ"י דראוי לאכילה אפ"ה כמו דפקע ממנו שם אוכל לעניין טומאה ה"ה לעניין חמץ ה"נ כיון דמבטל את המשקה לגבי הכלי אינו עובר בב"י עוד הביא ראי' מהא דכופת שאור שיחדה לישיבה ואף דמפורש שם בש"ס דבעי שיהי' טח בטיט פ"ז כתר כת"ה דכיסוי הזכוכית שעליו הוי כמו טח בטיט באמת ע"ז יש לפקפק עפ"י מ"ש בטו"ז בסימן תמ"ב ס"ק ב' לעניין ניירות הדבוק בחלון דא"נ דיש בזה איסור אינו מועיל מה שמכסהו דאכתי עובר בבל ימצא ואף דמצינו בסעיף ו' דמהני טיחה בטיט כ' בזה שני סברות א' דשם כיון דא"י לגרר אחריו חשוב כמבוער ועוד דשם ע"י הטיחה מבטל צורת החמץ וטעמו חזינן דהא דטוחה בטיט אינו משום דעי"ז נראה שמבטל החמץ לגבי הכלי רק דהטיט משנה צורות החמץ וטעמו ג"כ אבל בכה"ג דהחמץ נשאר בטוב טעמו י"ל דלא מהני הכיסוי אך באמת מפשיטות דברי הש"ס שם בפסחים משמע דע"י הטיחה בטיט ניכר שמבטלו לגבי הכלי וכמ"ש התוס' שם דשינוי מעשה מועיל לבטלו מתורת אוכל א"כ שפיר י"ל דע"י הכיסוי שעליו מלמעלה נראה שמבטלו לגבי הכלי וי"ל דחשוב כמבוער

ומה שהביא עוד כת"ה מהא דנפלה עליו מפולת דהרי הוא כמבוער ובגל גדול לכ"ע א"צ לבער וה"נ כיון דצריך לשבור את הכלי וע"י השבירה ילך היי"ש לאיבוד לכ"ע הוי כמבוער באמת יש לפקפק דשם נפל הגל מעצמו ול"ח כמטמין כמ"ש שם דלחד שיטה אף אם הוא אתר זמן איסורו דא"א לבטלו אפ"ה א"צ לבער דאינו עובר בבל יטמין כיון שאין מטמינו