מהר"ש חלק ג קיד

והנה כת"ה הביא הדין המפורש ביו"ד סימן רכ"ה סעיף כ"ה דחכמי ציבור ניתרים בלי פתח וחרטה עכ"פ מכאן ולהבא וכתב בש"ך סק"פ דתלוי ברצון הצבור אם רוב צבור רוצין יכולין להתיר, ורק שנסתפק כת"ה דבנ"ד דניתקן לסייג וגדר י"ל דל"מ התרה והביא משו"ת ח"ס חיו"ד סי' י"ג עכת"ד. הנה באמת בח"ס שם מבואר דתיקנו שלא ישחטו רק ב' שו"ב ביחד כ"ז שלא בטל הטעם אף הרב בעצמו אינו יכול לבטל עיי"ש ובאמת בשו"ת נובי"ק חיו"ד סימן א' כתב על שאלה כזו שתיקנו שלא ישחטו רק ב' שו"ב ביחד דיכולים לבטלו ולא מבעיא קודם שעברו על התקנה בוודאי דהציבור בעצמם יכולים לבטל אף בלי פתח וחרטה, ואף בכבר עברו אפ"ה בפתח וחרטה יכולים להתיר עיי"ש וגם בנודר שלא לשחוק מפורש שם בש"ע סעיף ט"ו דאם יש חשש מכשול שיעבוד מתירין לו ועי' שו"ת ד"ח ח"א יו"ד סי' א' פסק ג"כ כהנוב"י דאף בכבר עברו על התקנה יש עצה להתיר עיי"ש ובאמת בד"ח סי' י' מפקפק על הנוב"י דקשה לבטל גדר של סיג מפני הפסד ממון עיי"ש והנה בנוב"י שם סי' ב' מוכח דלענין שו"ב שעבר על חרם ויתירו החכם על ידי פתח וחרטה דאז שוב יוכשר גם שחיטתו למפרע עיי"ש ובאמת הדבר צע"ג דנהי דע"י השאלה נתגלה שלא התחיל האיסור מ"מ עכ"פ בשעה שעבר על החרם נתכוין לעבירה ולא גרע מנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה כמפורש בש"ס נזיר דכ"א ויליף מקרא וד' יסלח לה עיי"ש ועיין בירושלמי פ"ח מתרומות ובר"ש שם מ"ש בזה ועי' שו"ת בי"ש אה"ע סי' פ' שהעלה באחד שהעיד עדות ואח"כ שאל על השבועה דאפ"ה אין להכשיר עדותו למפרע עיי"ש א"כ מכ"ש בשו"ב טפי יש לאסור מבעדות דבשאר עדות עיקר הא דעובר על השבועה פסול לעדות אינו מכח חשש משקר דברשע שאינו דחמס ליכא חשש משקר כמ"ש בנמ"י פז"ב ורק דפסול מגזה"כ וא"כ הי' מקום לומר דע"י שאלה נתגלה באמת שלא הי' רשע אבל בעבר על חרם בעניני שו"ב דהוי כחשוד לאותו דבר ופסיל לשחיטה משום שמא אינו שוחט יפה וכמ"ש בנקה"כ יו"ד סי' ב' על קושית הט"ז סק"ו שם א"כ מה מועיל מה ששאל אח"כ על החרם עכ"פ בשעת שחיטה הי' חשוד לאותו דבר ויש חשש שמא לא שחט יפה. ע"כ דברי הנוב"י צ"ע. נחזור לנ"ד דהשו"כ א"א לו כעת להשגיח עליהם וכת"ה אינו בקי בהניקור א"כ י"ל דהוי כגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו דמפורש בש"ס ע"ז דל"ו דל"מ גזירה כזו וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רכ"ח ונהי דכ' בתוס' שם דאם כבר פשט איסורו לא יוכל לבטל אף באין הצבור יכולים לעמוד בו דתרתי בעי אין יכולים לעמוד בו וגם לא פשט איסורו עיי"ש א"כ הכא דהי' התקנה לאותו עיר ופשטה התקנה בעירו ג"כ חשוב כפשט איסורו וכמ"ש בתוס' גיטין דל"ו ע"ב ושוב לא יועיל מה שאין הציבור יכולים לעמוד בו וכן הרגיש הח"ס שם אך באמת י"ל כ"ז דוקא במקום שגם בשעת עשיית התקנה לא הי' הצבור יכולים לעמוד בו ואפ"ה פשטה התקנה שפיר א"א להתיר אבל בנ"ד דבשעת עשיית התקנה הי' אפשר לעמוד בו דהרי השו"ב הי' בקי בזה ורק שנולד עכשיו סיבה שאינם יכולים לעמוד בו ע"י סיבת השו"ב, א"כ כיון דתקנה הראשונה הי' שיהי' השו"ב משגיח ותקנה זו כבר אזדא כיון דהשו"ב אינו משגיח מכמה סיבות א"כ הרי כבר אזדא התקנה העיקרת ושוב כיון דהוי דבר שא"א להצבור לעמוד בו ואחרי שידוע לכת"ה שכעת הטבחים יהי' נזהרים שלא יצא מכשול מתח"י אזי רשות ביד כת"ה וזט"ה לבטל החרם כנלע"ד בסיד לדינא: באעה"ח ד' וישב תרס"ד ראדמישלא. ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"א. להרב הה"ג כש"ת מו"ה חנוך העניך פאק דומ"צ דק"ק קאשוי יע"א

בדבר שאלתו שקבעו קופה לצורך נדבות לא"י בכותל של הקלויז ובשעת שקבעו הקופה רצו הגבאים דקלויז שיחלקו הקופה בהכותל לשנים וחציו האחד יהי' עבור הקלויז וחצי השני עבור א"י ולא יכלו להתפשר עם הגבאי דא"י כמה ישלמו בעד חצי הקופה ויען שאז לא הי' דחיקא לכך לא עשו המחיצה בהקופה וכעת הקלויז נצרך להכנסות ואין להם מקום מרווח לקבוע שמה הקופה לצרכי הקלויז ורצונם לעשות מחיצה בהקופה וצד אחד יהי' עבור עא"י וצד השני עבור הקלויז וישלמו דמי החצי שיווי הקופה. או שגבאי דא"י יקבע קופה קטנה אחרת כדי שיהי' מקום להכניס עוד קופה קטנה עבור הקלויז זה תורף שאלתו

והנה עיקר הספק א"נ דהקנו מקום עמידת הקופה להגבאי דא"י לחלוטין וע"י קביעת הקופה חשוב כחזקה כמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ט דשימש חשוב קנין עכ"פ לענין שימש ובפרט דמקומות של בהכ"נ לכ"ע נקנה בהילוך כמ"ש הט"ז סי' קצ"ב דהוי כשביל של כרמים ועיין נה"מ שם ובפרט דאם נותן קרקע להקדש נקנה בדיבור בעלמא דאמירה בהקדש חשוב כחזקה כמ"ש הריטב"א הובא בש"ך סי' ס"ו. אך באמת יש ספק אי הקנו המקום לחלוטין או רק על זמן היינו כל זמן שלא יצטרכו המקום לצרכי הקלויז

והנה במתחייב לזון את חבירו יש בזה מחלוקת הפוסקים דלשיטת הרא"ש יוכל לפטור א"ע בשנה אחת כמפורש בחו"מ סימן ס' ובסימן קס"ג דבפטרוהו ממס סתם ל"מ הפטור רק על שנה אחת וספק פטור אינו מוצא מידי חיוב וודאי וכמ"ש בש"ך סי' מ"ב דבפטרוהו ממס סתם אינו נפטר מפדיון שבוים כיון דכל זכותו מכח השטר וכל מה דלא מפורש בהשטר ל"מ אף שהוא מוחזק. וכמ"ש המהרי"ט סי' ל"א דספק מחילה ל"מ נגד חיוב וודאי. וכתבתי בתשובה דאף דבעי בש"ס ב"ב דקל"ב גבי בבריא האיך דנשאר בתיקו וקיי"ל דמפסדת כתובתה אף דהוי ספק מחילה י"ל בכתובה דלא נתנה לגבות מחיים הוי כספק על התחלת החיוב. וא"כ הכא דגוף החומה הוא של אנשי הקלויז רק דהקנו מקום לגבאי דא"י להעמיד שם קופה וכיון שיש ספק אי הקנו המקום לחלוטין י"ל מספק מוקמינן בחמ"ק וקיי"ל דגם בספק הקדש אזלינן לקולא לבעלים כמ"ש הפוסקים דבבעי' דיש יד להקדש אזלינן לקולא וכן בהא דשכ"מ שהקדיש ועמד דנשאר בש"ס בתיקו שי' הרשב"א והנמ"י דאזלינן לקולא ואף דהרא"ש ז"ל מחמיר הטעם דכיון דעכ"פ יש בעי' בש"ס שמא גמר ומקדיש שוב ל"ח בכלל דברים שבלב כל אדם ושוב אמרינן דברים שבלב אינו דברים ועיין קצה"ח סי' ר"נ ור"ז שם דוודאי הקדיש רק שיש ספק אם