מהר"ש חלק ג קיג

א"כ י"ל דהוי כמו ס' חסרון ידיעה דל"מ אף בדרבנן וא"כ אכתי י"ל דכל הפסול הוי רק מדרבנן ואפי"ה ל"ש בזה סד"ר להקל או משום דהוי נגד ח"ט או משום דהוי בכלל ס' חסרון ידיעה וז"ב

ובאמת גם בשו"ת ח"ס יו"ד סי' כ"ב הוכיח דשי' רוה"פ דפסיל זחילה הוי רק דרבנן דדרשא דאך המעיין הוי רק אסמכתא עיי"ש. ובאמת י"ל דכבר הקשו בתוס' שבת דס"ה ובבכורות דנ"ה דרבו נוטפין דנימא קמא קמא בטל ורק שכתבו די"ל חוזר וניעור א"כ י"ל לשי' הפוסקים דהך חוזר וניעור הוא רק מדרבנן כדמוכח בבכורות דכ"ב דכתבו בתוס' דבדם תבוסה דהוי דרבנן הקילו שלא לומר חוזר וניעור א"כ שי' הסוברים דפסיל זחילה בעצם הוי רק מדרבנן והכא יש עוד סניף מכח קמא קמא בטל ורק מדרבנן אמרי' חוזר וניעור ושוב חשוב בכלל תרי דרבנן ולשי' החוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן אף בספק נגד חזקה יש להתיר א"כ אכתי תקשי מהא דעביד מפצי הרי ס' דרבנן לקולא דבתרי דרבנן אף נגד ח"ט יש להתיר וצ"ע לכאורה אך באמת י"ל דפוסקים הללו הסוברי' דחוזר וניעור הווי רק מדרבנן יתרצו הכא על הקושיא דנימא קמא קמא בטל משום דבא בלי הפסק ודרכו בכך וכמ"ש בתוס' ב"ק ד"ק ושוב מה"ת לא בטל ושוב ל"ח בכלל תרי דרבנן ושוב י"ל דפסול זחילה מדרבנן ואפ"ה ל"ש בזה סד"ר להקל משום דהווי נגד ח"א כנ"ל נחזור לנ"ד דליכא מ"ס מהמעיין לחוד במקוה הקטנה א"כ לשי' כמה פוסקים אף ברבו זוחלין אינו מצטרף להשלים השיעור ע"כ אם הי' באמת זוחל למטה דרך הנקב זחילה הניכרת הי' בזה פסיל גמור אך באמת יפה הביא כת"ה דברי המחבר בשם הרשב"א דאם ניקב מעט ומימיו נוטפין מעט או נבלעים בקרקע דכשר לפי שאין הזחילה ניכרת להדיא ועי' שו"ת תשב"ג סי' י"ז שכתב דאף בזוחל דרך כותלי המקוה אם לא ניכר הזחילה כשרה והביא ראי' מהא דמקוה שהוחזקה להיות מימיו מתמעטין דאם הי' מ"ס בשעת טבילה דכשר והרי יש בזה פסיל מכח זחילה ועכ"ח דבכה"ג כשר ועיי"ש ובשו"ת ח"ס סימן רי"א הרגיש ג"כ בזה וכבר קדמו בתשב"ץ ועי' בחיבור לטהרה שהביא שיטה דבניקב מעט בכותל יש לפסול ורק בנבלע בקרקע מעט לכ"ע כשר ובאמת גם הח"ס הרגיש בזה דבניקב המקוה יש להחמיר אבל הכרעת כוה"פ להכשיר באין הזחילה ניכל להדיא עי' שו"ת מעיל צדקה סימן ל"ט ע"כ מכל זה הדבר ברור דליכא שום חשש ובפרט בנ"ד דיש רוב מעיין א"כ אף אי נוטפין רבו י"ל דליכא בזה פסול ד"ת ונהי דכבר כ' הד"ח לפקפק על מעיינות שלנו דהוי כמו מי ביצין וגם דיש לחוש לשיטת הר"ש דמעיין לא מטהר בזחילה רק במקום מקורו מ"מ התינח בזחילה ממש אבל לענין זחילה שאינו ניכר בוודאי דיש לצרף דבר זה לסניף וז"ב ובפרט עכשיו שכבר נסתם הנקב ונראה שכעת אינו חסר כלום למה לנו להחזיק ריעותא לחוש שיהי' זוחל ע"י הפשתן ואין להחזיק ריעותא מספק ובפרט דאף אם יהי' זוחל מעט ג"כ לא יהי' שום חשש וז"ב ומה שהעיר כת"ה דאם יסתום לגמרי מקום כניסת המים מהמעיין להמקוה א"כ יש לחוש למ"ש הש"ך סקמ"א דאם הלכו אח"כ המים הפסולים שנתחברו למקוה ריקנית דיש להחמיר דחוזר לפסולו והנה לכאורה לפי"מ דמוכח במכתבו שגם המים הבאים מהאמה למקוה הגדולה אינו שאובין בבירור, וא"כ בח' שאובין בוודאי דלא החמיר הש"ך ז"ל אך אף אי הוא וודאי שאובין וניחוש דשאובין שנתערבו למקוה כשרה אפ"ה ל"מ השקה שיהי' חשוב כזריעה שיהי' נשאר לעולם בהכשירו עיין שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נ"ג מ"מ י"ל הואיל דהמים באים ממקוה הגדולה להקטנה דרך המשכה א"כ רבו הסוברי' דכולו בהמשכה כשר ואף דקיי"ל כולה בהמשכה פסול מ"מ כ' בתוס' ב"ב דס"ו דאף למ"ד כלו שאוב פסול מה"ת אפ"ה כולה בהמשכה פסול רק מדרבנן וכבר תפסו בזה האחרונים את הג' בשו"ת אמרי אש זצ"ל שכ' דיש בזה פסול ד"ת והשיגו עליו עי' בספריהם מ"ש בזה וא"כ כיון דבנ"ד אין לדון רק לענין חשש דרבנן שפיר יש לסמוך אשיטת הסוברים דכיון שכבר נתערבו במקוה כשרה אינו חוזר לפסולו וכיון דהש"ך סיים וטוב להחמיר י"ל דבמידי דאינו נוגע רק לענין דרבנן אז גם לשיטת הש"ך אין להחמיר וז"ב ועי' שו"ת בי"ש סי' ס"ג ושו"ת כת"ס סי' צ"ט עיי"ש:

אך לכאורה אכתי יש לעורר הואיל דאין מבורר אם בא דרך המשכה ע"ג מקום הראוי לבלוע וברמ"א סעיף מ"ו מובא שיטת המחמירים דבעי שיהי' ממש ע"ג קרקע ונהי דרמ"א סיים רק וטוב להחמיר לכתחילה ומשמע דמעיקר הדין מועיל המשכה ע"ג דבר שלא הי' עליו שם כלי בתלוש אך בשו"ת ח"ס סימן רי"ד כ' דבריבוי והמשכה מהני המשכה ע"ג דבר שאינו ראוי לבלוע ג"כ אבל להכשיר כולה בהמשכה בעי עג"ק הראוי לבלוע א"כ בנ"ד דהוי לענין כולה בהמשכה שוב ל"מ אם אינו ראוי לבלוע דיש לחוש לדעת המחמירים אך באמת עי' בשו"ת נובי"ת סי' קמ"א ובח"ס סימן רי"ב שכתבו דליכא מאן דחייש לחומרא זו וכה ראיתי בשו"ת משיב כהלכה שהעלה ג"כ דאם נתערב ממש במקוה כשרה אז לכ"ע כשר מטעם זריעה ושוב אף בהלכו אח"כ למקוה חסירה ג"כ כשר עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דגם בזה ליכא שום חשש אך באמת בנ"ד הרי אפשר להמשיך למקוה הקטנה רוב שיעור מקוה מהמעיין וחשש זחילה כבר כתבתי דליכא בזה ובפרט שכבר נסתם הזחילה ובוודאי הי' הסתימה בדבר שאינו מקבל טומאה דבדבר המקבל טומאה יש דעות בסעיף כ' לפסול וכיון דליכא בנ"ד חשש מכח זחילה א"כ עדיף טפי שיושאר מקום כניסת המים מהמעיין עד שיעור כ"א סאין כמו שהי' עד עתה וחשש זחילה ליכא ובכה"ג דחשוב כמו ריבוי והמשכה לכ"ע לא יהי' חשש מכח דהמשכה לא הווי עג"ק הראוי לבלוע וכמ"ש הח"ס סי' רי"ד הנ"ל כנ"ל בס"ד לדינא: באעה"ח ה' תולדות תרס"ג ראדמישלא יצ"ו. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע'. להרב הה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מו"ה שלום האלברשטאם נ"י אבד"ק ניסקאי יצ"ו

בדבר שאלתו בקהלתו שהי' יוצא מכשול מתח"י הטבחים בניקור הבשר ועי"ז תיקן בחרם באסיפת זט"ה שלא ימכרו הטבחים הבשר עד שיראה השו"ב אם מנוקר כד"ת וכעת א"א להשו"ב להשגיח על זה מכמה סיבות והלך כת"ה איזה זמן להשגיח עליהם אולם אחרי שכת"ה אינו בקי במלאכת הניקור וגם קשה לפניו לילך בכל יום להמקולין ע"כ רצונו לבטל החרם הנ"ל ורק להזהיר את הטבחים להשגיח היטב שלא יבא עוד מכשול בזה אי יאות למיעבד הכי זה תורף שאלתו: