מהר"ש חלק ג קיב

כ"ז נלע"ד בס"ד להלכה ולמעשה. באעה"ח ועש"ק קרח. תרפ"ב הק' שמואל ענגיל. פה מרחץ הארשפאלווע. סימן ס"ט. להרב הה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יעקב שמשון נ"י אבד"ק טשחוב יצ"ו

בדבר שאלתו בקהלתו יש ב' מקוואות סמוכים זה לזה ובמקוה הגדולה בא יותר משיעור מקוה ממקום נביעתו ממעין ואח"כ כשיש יותר משיעור מקוה ממשיכין לתוכו מים מהאמה שבחוץ ובמקוה הקטנה ג"כ יש מקום לבא לתוכו מים מהמעיין גופא אך לפי שבא לשם רק מעט מים מהמעיין ממשיכין לתוכו הרבה מים ממקוה הגדולה דרך צינור להשלים לזה המים שבא בעצמו מהמעיין וכעת רואה כת"ה כי המים מהמקוה הקטנה נתמעט מעט אחר שנסתם הצינור ויש ספק אם יוצא דרך הנקב של מטה ממקום שבא מהמעיין או שיוצא דרך הדפנות והגם שלא נתמעט מהשיעור מ"מ צוה כת"ה לסתום בפשתן וכעת לא נראה עוד שום זחילה ורק שחכם א' חושש שמא יהי' זוחל אף דרך הפשתן ע"כ דעתו לסתום נקב שלמטה לגמרי באבנים ויבואו כל המים למקוה הקטנה דרך הצינור ממקוה הגדולה, ורק שכת"ה כתב דיש לחוש שמים הבאים מבחוץ למקוה הגדולה י"ל שהם שאובין ואף שנתכשרו בשפה שבאו למקוה הגדולה שיש שמה יותר משיעור מקוה מ"מ אם הולכים אח"כ למקוה ריקנית יש אוסרים וכמ"ש בש"ך סי' סקמ"א וע"כ יותר טוב שיהי' בהמקוה הקטנה עכ"פ כ"א סאין מים כשרים ואז שאובין מטהר בריבוי והמשכה זה תורף השאלה

והנה לכאורה לא הבנתי דבר ו דבתחילה כתב דבמקוה הקטנה בא רק מעט מים מהמעיין ונראה מדבריו דלא בא מהמעיין רק ערך שליש משיעור מקוה ואח"כ כ' דיותר טוב שיהי' המים מהמעיין באים בעצמם כדי שיהי' השאובין מטהר בריבוי והמשכה לצאת יד"ח שיטת הסוברים דבהלך אח"כ למקוה ריקן דיש להחמיר א"כ מוכח מדבריו דהמים שבאו למקוה קטנה מהמעיין הוא עכ"פ יותר מכ"א סאין אך יש לפרש כוונתו דבאמת המים הבאים למקוה הקטנה מהמעיין הוא עכ"פ כ"א סאין ורק דמ"ש בתחילה שהוא רק ערך שליש מהשיעור כוונתו דהואיל דהמקוה רחב מאוד ובעי שיעור שכל גופו יתכסה בו כפי המפורש בש"ע עד זרת למעלה מהטיבור ולזה קורא אותו כת"ה ערך שליש מהשיעור היינו משיעור שכל גופו מכסה בו ועיין בט"ז סק"ו לענין גל שנתלש מן הים דמפורש בש"ע דבעי מ"ס שכתב דהכוונה שיעור שיוכל להתכסות כל גופו עיי"ש

עתה נבוא לדבר מענין הזחילה והנה כת"ה כ' דאף בלא נתמעט משיעור מקוה מ"מ צוה לסתום כפי חומרת הרמ"א בסעיף נ' באמת דבריו תמוהים דלפי"מ שחושש כת"ה שזוחל דרך נקב שלמטה ואז לכ"ע פסול ורק ביש מ"ס למטה מן הסדק אז יש ב' דיעות בסעיף נ' וגם ביש מ"ס למטה מהסדק כ' בספר ד"ח ובשו"ת בי"ש ובספר חיבור לטהרה דאם אינו יכול לטבול בהמים שהוא למטה מהנקב היינו שלא יוכל לכסות כל גופו אז פסול אף שהנקב הוא למעלה והסברא נכונה דנודע מחלוקת הפוסקים אי ביטול מהני להשלים השיעור עי' רש"י זבחים דע"ח ועיי' בהג"ה חק נתן זבחים ד"פ בהא דצלוחית שנפלו לתוכה מים כ"ש דחכמים פסלו וכ' בתוס' חומרא דמי חטאת הוא דמה"ת מב"מ ברובא בטל וכתב החק נתן בשם רש"ק דנהי דבטל לענין שלא יופסל המי חטאת אבל עכ"פ אינו מצטרף להשלים השיעור ורק בפיגול ונותר דמצטרפין להשלים השיעור לשיטת רש"י הנ"ל משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל אבל בעלמא ביטול ל"מ להשלים השיעור עיי"ש א"כ ה"ה הכא דבעי לצרף המים שלמעלה וכיון דהוא זוחלין ויש עליו שם פסול לא מצטרף להשלים אך באמת י"ל ג"כ להיפוך דכיון דיש עכ"פ מ"ס למטה מהסדק ובדיעבד יועיל הטבילה אף בהשיעור שלמטה כגון שיפשט עצמו ויטבול כל גופו ורק לכתחילה בעי זרת למעלה מן הטיבור בזה שפיר י"ל דאפשר לצרף ג"כ המים שלמעלה הואיל דעכ"פ א"צ בזה צירוף לשיעור מ"ס אך באמת לשי' האחרונים הנ"ל יש לאסור בזה גם להמחבר א"כ בנ"ד שיש נקב למטה בקרקע המקוה א"כ חשוב זוחל למטה משיעור מקוה ונהי דיש שמה מ"ס מ"מ פסול גם לשי' המחבר אך באמת י"ל לא מבעיא א"נ דבא מגוף המעין יותר מכ"א סאין אף שנמשך אח"כ מותר המים מהמקוה הגדולה מ"מ הואיל דנמשך משם רק מעט מה שיעור א"כ חשיב כרבו זוחלין על הנוטפין דמטהר בזחילה ולשי' הר"ש והרא"ש אף בליכא מ"ס מהזוחלין לחוד רק בצירוף הנוטפין אפ"ה מצטרף להשלים השיעור ומטהר בזחילה ונהי דבספר חיבור לטהרה פוסק דבליכא מ"ס מהזוחלין לחוד ל"מ מ"מ הב"י בסי' כ"א הביא דברי הרא"ש להכשיר גם בכה"ג וכה הבאתי בספרי ח"א סצ"ח להעיר דהרא"ש סובר דביטול מהני להשלים השיעור מהא דכ' הראשונים דכולו שאוב פסול מה"ת וברוב כשרים הוי רק מדרבנן כ' הרא"ש דהוא מדין ביטול ועכ"ח דסובר דביטול מהני להשלים השיעור עיי"ש אך באמת בנ"ד אין לסמוך על זה הואיל דנראה דניתוסף מהמקוה הגדולה הרבה מים נגד המים שבא למקוה הקטנה מהמעיין וא"כ אף אי הי' בהמים שבא למקוה הקטנה מהמעיין שיעור מקוה מ"מ ברבו נוטפין אינו מטהר בזחילה ולשי' מהרי"ק אף במקום שהי' המעיין מהלך בתחילתו ג"כ אינו מטהר בזחילה ומוכח בפוסקים דהוי פסול ד"ת ברבו נוטפין כמ"ש הב"ח בס' ר"א ואף שכ' המרדכי דהוי רק גזירה משום חרדלית של גשמים כ"ז בנהר דבאמת י"ל נהרא מקופיא מיבריך ואסור רק מכח גזירה אבל היכי דבאמת נוטפין רבו י"ל דפסול מה"ת והנה לכאורה יש ראי' מהא דחייש בש"ס שבת דס"ה שמא יהי' רבו נוטפין וא"נ דהוי רק פסול דרבנן שוב חשוב ס' דרבנן אך באמת יש לומר דל"ש בזה לומר ס' דרבנן להקל משום דהוי נגד ח"ט ואף לשי' הר"ש דהיכי דכבר יצא מח"ט ד"ת אז מקילין בדרבנן אף נגד ח"ט מ"מ כבר כתבתי דשאני התם בנידון דהר"ש שכבר הי' רגע אחת טהור מה"ת בוודאי וספק שמא טהור ג"כ מדרבנן היינו דבאם הי' מקודם במקוה שאובין ואח"כ בהכשירה טהור אף מדרבנן ורק שיש לספק ולומר שהי' מקודם בהכשירה ואח"כ בהשאוב ונאסר מדרבנן, א"כ חשוב ספק במעשה האוסר שפיר אמרי' הואיל דמח"ט ד"ת בוודאי יצא ורק הספק אי נחית עליו הטומאה דרבנן שפיר אמרי' מספיקא לא נחית טומאה אבל הכא דהוי ס' במעשה המתיר שפיר אמרי' אף דיצא מח"ט אפ"ה אזלינן לחומרא בדרבנן נגד ח"ט ואזדא ראי' הנ"ל וגם י"ל לפמ"ש הב"י דאם בקי בשיעור הנהר ביומי תשרי ורואה באמצע השנה שלא נתגדל יותר מכפי שיש בתשרי דשרי לטבול בו וכל האיסור הוי רק באינו בקי בשיעור