מהר"ש חלק ג יא

ס' חליצה נהי דהוי דרבנן לענין לישא לכהן מ"מ עכ"פ אסור לעשות סד"ר בידים א"כ החזקת כשרות מסייע דבוודאי לא יעבור אף על איד"ר וכנודע דהרבה פוסקים השיגו על הה"מ פ"א מאישות לענין אאעבב"ז עיי"ש א"כ א"א לומר דחשוב כידעינין שנהי' מוכרחים לדון גם לענין דרבנן ז"א דאוקמה בחזקת כשרות דבוודאי לא נבוא לידי זה ושוב שפיר חשיב ככבר הוחמרנו בספק זה בהיותו נוגע לד"ת ושוב אף אח"כ שנתגלגל הספק לענין ס' דרבנן היינו בכבר ניסת לכהן אפ"ה מחמירין הואיל דהוי כמו ס' בנתגלגל ומיושב קושית התוס' בסיד ודו"ק

ולפ"ז י"ל התינח התם דנולד הס' קודם החליצה ואז נוגע הספק אי מותרת לשוק בלי חליצה א"כ שפיר י"ל כיון דספק זה נוגע לד"ת שוב אף אחר שכבר ניסת לכהן מחמירין מכח דהוי ס' בנתגלגל אבל בנידון שאלתינו באמת קודם החליצה לא נודע לנו משום נדנוד ספק והחליצה הי' אז חליצה וודאית ורק אח"כ נודע שהי' לו פילגש וגם וולד וספק אי הוולד ממנו א"כ בשעת לידת הספק אינו נוגע כלל בד"ת דהרי הזיקה ממנ"פ כבר פקע או ע"י הוולד או ע"י החליצה א"כ עיקר הספק רק לענין כהן אחר שכבר נשתדכה לו א"כ זה דמי להא דמבואר ביו"ד סי' ק"י דבלא נודע עד לאחר שכבר נעשה דרבנן מקילין בהפ"מ ה"ה הכא להוציא אשה מבעלה אין לך הפ"מ טפי מזה וא"כ י"ל דאף אי מחמיר הרמב"ם ז"ל לענין חליצה אפ"ה בנ"ד דחשיב כלא נודע עד לאחר שנעשה דרבנן בכה"ג לכ"ע יש להקל איברא די"ל דזה טעות דהרי בנ"ד אכתי לא ניסת אליו א"כ עכ"פ לכתחילה אסורה לכהן דאסור לעשות סד"ר לכתחילה ועוד י"ל דאף א"נ דס' חליצה שריא לכהן כ"ז היכי דמעולם לא היתה בחזקת וודאי חליצה אבל בנ"ד דבשעת חליצה הוחזקנו אותה לוודאי חליצה ותהי' אסורה לכהן ונהי דאם נתגלה באמת שהי' חליצה בטעות שוב מותרת לכהן אבל היכי דגם עכשיו לא נתגלה שהי' חליצה בטעות ורק דעכשיו רוצין להקל מכח סד"ר בכה"ג י"ל הואיל דעד עתה הי' מוחזקת לחליצה וודאית ושאסורה לכהן שוב מספק אין להוציאה מכפי שהחזקנו אותה עד עכשיו וכעין שכ' המפורשים בכתובות דכ"ו בהא דתרי ותרי דמוקמינן לי' בחזקתו הראשונה שהחזקנו אותו עפי' עד הראשון אף שנודע לנו עכשיו שיש תו"ת אפ"ה אוקמיה בחזקה הראשונה וה"ה הכא כנ"ל אך באמת בר"ן שם דחה שיטת רש"י משום דנתגלה שהי' חזקה בטעות ועיי"ש במהרש"ל ובשטמ"ק מ"ש בזה א"כ ה"ה הכא הואיל דנתגלה לנו עכשיו ספק כזה שלא ידענו מזה בשעת חליצה ועכשיו נוגע הספק רק לענין דרבנן שפיר י"ל סד"ר לקולא אך עכ"פ אכתי יש לנו לדון בזה דס' חליצה עכ"פ אסורה לכהן לכתחילה ובנ"ד הרי אכתי לא ניסת אליו אולם די"ל דכבר הוכחתי דגם לדעת הרמב"ם מ"מ עכ"פ בדיעבד תהי' מותרת לכהן בנ"ד הואיל דבשעת לידת הספק לא הי' עוד נוגע לענין ד"ת ורק לענין דרבנן א"כ לענין לישא אליו לכתחילה שוב יש לסמוך אשיטת הרא"ש ובפרט דבמיוחדת אליו סובר הרא"ש דגם הרמב"ם מודה דל"ח שמא זינתה עם אחר ונהי דלפוטרה בלא חליצה חוששין לשיטת הנמ"י בדעת הרמב"ם ושוב י"ל דכמו דמחמירין לענין ד"ת ה"ה דיש להחמיר גם לענין לישא לכהן מ"מ הכא דמעולם לא הי' נוגע הספק בד"ת רק תיכף בשפת לידת הספק לא הי' לנו לדון רק לענין דרבנן א"כ פשיטא דבכה"ג. לכ"ע בדיעבד תהי' מותרת לישב עם הכהן אף לשיטת הנמ"י בדעת הרמב"ם ושוב לענין לכתחילה יש לסמוך אשיטת הרא"ש דבאמת לא היתה צריכה כלל חליצה ונודע סברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מועיל סברא קלה אף להגבותו לכתחילה עיי"ש. ובפרט דבמיוחדת לו יש צירוף שיטת רוה"פ דפטורה לגמרי מחליצה ואף דלפמ"ש בשו"ת רח"כ הנ"ל רק בתרומה לפי שאומרת ברי לי שלא הי' הילד רק מכהן זה שפיר מהני טענת ברי שלה לגבה נפשה כמבואר בכתובות דכ"ב באומרת ברי לי אבל הכא האשה שנחלצה וגם הכהן הרי לא יוכלו לידע אם הפילגש זינתה גם עם אחר או לא ושוב י"ל דגם בדרבנן יש להחמיר אך באמת לשי' הב"ש יש להקל בדרבנן אף בלי טענת ברי לי דהרי מהני בארוסה שעיברה להתירו בבת ישראל וחזינין דלענין דרבנן מקילין אף דהתם עצם איסור ממזר הוא מה"ת אפ"ה מקילין מכח דס' ממזר מותר מה"ת מכ"ש ס' חליצה לכהן דכל עיקרו הוא רק מדרבנן פשיטא דיש להקל אף בלי אומרת ברי לי. ובפרט שכ' כה"ג שיש רגל"ד שהילד הוא ממנו ונודע שיטת הנוב"י דרגל"ד מהני אף בעגונה ועדיף מנכרי מסל"ת ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ בדרבנן בוודאי דיש לצרף סברת רגל"ד לסניף ונודע שיטת הרדב"ז דאף דאין נאמנות לרופאים באיסורין אפ"ה ביש רגל"ד מהימני ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש להתיר להם לינשא ומה גם שיש חשש מכשול ונהי דיפה הביא כה"ג דמכח זה אין להתיר שום איסור כנודע מדברי הט"ז בסי' שליד ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' שכיב עכ"פ בכה"ג דנראה מעיקר הדין דמותרת לכהן בדיעבד אליבא דכ"ע שוב יש לצרף דחשש מכשול חשוב כמו דיעבד וי"ל דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו

ולכאורה הי' עוד מקום להעיר צד קולא מכח חשש מכשול גרידא להתיר החליצה להכהן עפ"י שיטת מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק אך באמת הרבה פוסקים חלקו עליו וגם י"ל דבאם הכהן הנ"ל נושא כפיו א"כ ממנ"פ עובר איסור אי לאו כהן הוא א"כ מברך ברכה לבטלה וגם בזר הנושא כפיו עובר איסור כמפורש במג"א סימן קכ"ח סק"א וע' שו"ת בית אפרים מ"ש לפלפל בזה. ואם הוא באמת כהן ויש לו אשה שהיתה חלוצה ג"כ אסור לישא כפיו כמפורש בש"ע סי' קכ"ח הנ"ל ולפ"ז י"ל דבכהני זמנינו אדרבה יש טפי להחמיר שלא לישא ס' חליצה הואיל דיטעו העולם דהא דהתירו לישא לכהן הוי רק משום דהלכה כשיטת המהרשד"ם וכעין זו כ' בש"ך יו"ד סי' פ"ז דבב"ח של עוף יש לאסור טפי מכח מ"ע מכל שאר איסורי דרבנן הואיל דיטעו לומר דהלכה כריה"ג דבשר עוף בחלב שרי לגמרי עיי"ש וכעין זו כ' האחרונים לענין בנין בהכ"נ בשבת דיש לאסור טפי בבהכ"נ אף בקבלנות מכל שאר בנין הואיל דיטעו העולם דבהכ"נ דהוי מצוה לבנותו מותר ויטעו להתיר לבנות בהכ"נ אף בשכירי יום עיי"ש ע"כ לענ"ד אף שיש לחוש שלא יוצמח מזה חשש מכשול בשום פעם בענין איסור חליצה לכהן עכ"ז אם יראה כה"ג שנחוץ הדבר להתיר ימחול לראות להכריז ברבים שנתגלה שהיתה חליצה בטעות ואז יש מקום להתיר וכה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד סי' רס"ד וסי' רס"ה שכ' בפשיטות דאף להרמב"ם דחייש לענין חליצה שמא לאו בנו הוא רק חשש דרבנן עיי"ש ולפ"ז י"ל דחששו רק לענין שלא תינשא לשוק דהוי ד"ת אבל לענין חליצה לכהן דהוי רק דרבנן לא חששו. ואף דס' חליצה לכה] אסורה לכתחילה מ"מ בכה"ג דמה"ת לא היתה בכלל ס' חליצה ורק עיקר החשש מדרבנן מכח חומר איסור יבמה לשוק דחשיב דשב"ע לשיטת כמה פוסקים אבל לענין חליצה לכהן לא החמירו ויש להתיר לישא לכהן