מהר"ש חלק ג קט

שיעבוד הנקה ונהי שחזר בו דזכות התינוק אינו יכול למחול אבל עכ"פ אפשר לצרפו לסניף אך באם לא יתברר שהרופא הגיד כן בחיי בעלה שוב י"ל דהאשה בעצמה לא מהימנא לפי שחשובה נוגעת וכה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמ"א לענין קטלנית דהאשה אינה נאמנת לומר שמת מחמת מכה מהלכת לפי שחשובה נוגעת ואף די"ל דשם בקטלנית לפי שאם ניסת לא תצא א"כ איסור זה קיל בעיניה וי"ל דמשקרת אבל הכא דגם היא בכלל האיסור עכ"פ באלמנה א"כ י"ל דוודאי אומרת אמת שלא תרצה לעבור עוד איסור ומתוך שנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לענין הבעל נהי דהאיסור הוא גם על הבעל מ"מ מגו דנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לגבי בעלה וכמ"ש הרמב"ן דמה"ט א"א ללמוד מקרא וספרה לה דע"א נאמן נגד ח"א לפי ששם האיסור גם עלי' ומתוך שנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לגבי בעלה עיי"ש ועי' תוס' חגיגה די"ד ועי' בשו"ת בי"צ סי' נ"ח שכתב ג"כ דאם איסור מניקת הוא גם עליה שייך הסברא מתוך שנאמנת ועי' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קמ"ז שפקפק הרבה בזה דבנוגע ל"ש הסברא מגו דנאמנת ובדברי הרמב"ן ז"ל כ' פירוש אחר עיי"ש

והנה כת"ה כ' דהאשה נאמנת כמפורש בש"ס כריתות די"ב דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים עכת"ד באמת י"ל שאני התם שהדבר נוגע רק לכפרת נפשו א"כ שפיר ס"ל לרבנן דאדם נאמן על עצמו דתלוי לקנות ל"מ ועי' בקצה"ח סי' ט' וע' בתוס' כריתות שם שהקשו דלר"מ אמאי חייב הא חייבי חטאות אין ממשכין אותו ותירצו כיון דניחא לו בכפרה ורק שסבור להיות פטור ממשכין אותו ועי' בתוס' יבמות דפ"ז ע"ב שכתבו להיפוך עכ"פ בכה"ג ס"ל לרבנן דבדבר הנוגע לכפרת נפשו מהימן יותר מעדים וכמ"ש בקצה"ח הנ"ל דכפרה בעכ"ח ל"מ אבל בעניני איסור ובפרט בדבר הנוגע לגבי אחרים שפיר לא מהימן אף שנוגע האיסור גם לנפשו ואדרבה נוגע גרע מעד דעלמא דשאר עד נאמן באיסורין ובנוגע יש חשש משקר העולה מכל זה דעל האשה לחוד קשה לסמוך ורק אם יש בירור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי בעלה שפיר יש לסמוך אדבריו ובפרט שכבר הבאתי עוד כמה סניפים ע"כ בצירוף שאר הסניפים יש לצרף ג"כ דיבור הרופא וז"ב ומ"ש כת"ה לצרף מכח דהאשה היא עני' ואין לה מי שיפרנס הילדים. כבר כ' הפוסקים דאין להשגיח על זה דהתקנה הי' בשביל כל התינוקות דעלמא וגם מצד פרנסת בניו של הנושא אותה נודע דהשבות יעקב רצה לסמוך על זה והנובי"ת דחה דבריו וגם הגה"ק משפיטווקא ז"ל רצה לסמוך על זה אבל חלקו עליו עי' שו"ת בית שלמה אה"ע סימן כ"ב מ"ש הבי"ש שם לצרף מצד שיתחייב הנושא אותה בחיוב גמור לפרנס את הילד בנ"ד קשה לצרף דבר זה דהרי כבר גמלתו ותינוק זה עוד א"צ להנקה רק הגזירה הוא משום תינוקות דעלמא א"כ מאי מועיל חיוב הבעל נגד תינוק זה היכא דהוי החשש על שאר תינוקות דעלמא אולם אחר ט"ו חודש נודע דהפנ"י מתיר עכ"פ בדיעבד ונהי דח"ו לסמוך על זה לחוד וכמ"ש בשו"ע אדב"ע עכ"ז בנ"ד דיש סניף מכח זה שנגמל שלא לכוונת נישואין וגם מכח דיבור הרופא שאמר עוד בחיי הבעל שההנקה סכנה הוא לה א"כ לא תל עלי' מעולם איסור מניקת ובפרט ששכרה מניקת בחיי בעלה ועכ"פ אחר ט"ו חודש וגם בצירוף שהוא עני' יש מקום להתיר ורק באופן שיתברר הדבר שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל אבל על האשה גופא אין לסמוך דחשובה נוגעת ואף אם תביא תעודה מרופא ג"כ ל"מ דיש לחוש שמא שכרתו וכמו שחושש הרמב"ם ז"ל בט"א בקטטה כנודע ואף דבלא"ה יש סניפים מכה שנגמל שלא לכוונת נישואין ואחר ט"ו חודש יש צירוף שיטת הפנ"י מ"מ בלי בירור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל אין רצוני להקל כי יש בזה סכנה לכאורה ורק אם יתברר כנ"ל אזי ג"א מצטרף לכת"ה להתירה עכ"פ אחר ט"ו חודש כנלע"ד לדינא בס"ד והש"י יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ד' בא שנת תרס"ו פה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ס"ז כבוד הרב ההגה"צ בנש"ק וכו' מו"ה ארי' ליבוש האלבערשטאם שליט"א אב"ד דק"ק סאנץ

בדבר שאלתו באיש אחד העיד שראה איש א' נפל להמים ובתחילה ראו אותו הולך במים ואח"ז כיסהו המים ולא ראוהו עוד, ואח"כ חפשו אותו יום שלם ולא ראוהו ואחד העיד ג"כ כנ"ל שראו אותו בשעה שנפל ועמד כשיעור שעה אחר שנפל תחת המים ולא ראוהו יותר והנה לפי דברי כת"ה העדים הם קרובים זה לזה ע"כ תורף השאלה

והנה מקודם נדבר אם יצאה מחשש איסור תורה ע"י עדים הנ"ל כדקיי"ל במשאל"ס אם ניסת לא תצא. הנה באמת כ' המפורשים דרק בשהה עד שתצא נפשו אז יצאה מחשש איסור תורה וניסת ל"ת דהוי רק בגדר מיעוטא דמיעוטא לומר שיצא מהמים אבל בלא שהה עד שתצא נפשו אז י"ל דל"ח כלל בגדר רובו למיתה או דשייך סברת הריב"ש דיש שני חזקות נגד הרוב ועכ"פ אף א"נ דמה"ת מודה הריב"ש דרוב עדיף משני חזקות כמ"ש בשו"ת מהרי"א אסאד אבל עכ"פ הדין דאם ניסת תצא והנה עפ"י עד הראשון שהעיד שחפש יום שלם ולא מצאו א"כ בוודאי הוי יותר משיעור דכדי שת"נ דגם לשיטת היותר מחמירין הוא רק שיעור שני שעות עד תחלת שעה ג' כנודע ואף שכ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ח דשייך חשש בדדמי בשיעור יציאת הנפש וא"כ לגבי ע"א דשייך חשש בדדמי דלכמ"פ לא איפשטא האבעי' דע"א במלחמה וא"כ י"ל דיש בזה חשש איסור תורה. אך באמת כיון דאמר דחפש אותו כל היום, ע"כ עכ"פ לא עביד דטועה בפחות משני שעות לכל היום ושוב יצאה מחשש איסור תורה. אך לכאורה נודע מ"ש בשו"ת פמ"א ובשו"ת בר"א דבע"א המעיד במשאל"ס אם ניסת תצא דל"מ א"נ דע"א בעדות אשה הוא רק מדרבנן א"כ היכי דבלא"ה לא תינשא א"כ ל"ש קולת עגונה ולא נתנו לו כלל תורת נאמנות ושוב אם ניסת תצא דעיקר הטעם דאם ניסת ל"ת משום דאוקמה אד"ת והכא ממ"נ מה"ת ע"א אינו נאמן ומדרבנן שוב חוששין שמא עלה מהמים ועיין כעין זה בר"ן פסחים ד"ל וברמ"א אה"ע סימן מ"ב. וחוץ לזה אף א"נ דנאמן מה"ת מ"מ א"נ דעיקר הטעם משום דהוי מדע"ל והכא ל"ח עב"ל שיוכל להתנצל שעלה מהמים אך באמת כבר האריך בשו"ת בר"א דזה חשוב עב"ל דאם יבא הבעל יתברר שקרו דרק מחמת חשש חומר א"א חוששין שמה עלה מהמים וכמ"ש בח"ס סי' מ"ח להביא ראי' מש"ס יבמות ומדברי הרמב"ם