מהר"ש חלק ג קח

נתחזקה באיסור וגם לפי דברי הרופא נתחזקה באיסור ורק שאומר דעכשיו פסק האיסור, א"כ הוי אמירתו נגד ח"א שפיר ל"מ אבל בנ"ד לפי דברי הרופאים הרי לא התחיל כלל האיסור עלי' דכ"ז שהי' בעלה חי לא הי' חלות להאיסור מעוברת חבירו דבלא"ה היתה אסורה לכל העולם מכח איסור א"א ואחר מיתת בעלה שוב לפי דברי הרופא לא היתה עומדת כלל להניק ולא התחיל האיסור כלל בשלמא אי הי' במעוברת איסור משום דחסא א"כ בעודה מעוברת היתה וודאי אסורה בתוך הזמן שבין מיתת בעלה לבין לידת הבן ורק שדנין אי אחר הלידה פסק האיסור ושוב הי' שייך לפלפל אי מחזיקין מאיסור לאיסור כדי שלא יהי' נאמן הרופא אבל באמת הרי נדחה בש"ס טעמא דחסא ואף להרמב"ם ז"ל דמביא טעם דחסא מ"מ כבר כ' השבות יעקב ונוב"י דרק לפי שיצטרך לגרשה אחר שתלד בשביל זה יש לחוש לדחסא כדי שלא יצטרך לגרשה אבל בנ"ד דלא תוכל להניק א"כ הרי לא יצטרך לגרשה ליכא איסור גם בעודה מעוברת א"כ א"נ דאיסור מניקת לא הוי רק מדרבנן והכא לפי דברי הרופא לא התחיל כלל האיסור בכה"ג בוודאי דנאמן הרופא ודמי לסברת הגה"מ המובא בש"ע אה"ע סי' ל"ה דאף דאין נאמנות לע"א נגד ח"א מ"מ במידי דלפי דברי העד לא התחיל האיסור מהימן עיי"ש ה"ה הכא ואף אי נחוש לסברת הש"מ הנ"ל דמחמת חשש סכנה חמור משאר איסור דרבנן מ"מ באמת לשי' כמ"פ גם באיסור ד"ת יש נאמנות לרופא והא דבש"ס נדה דכ"ב קאמר תטיל למים כבר כתבו הפוסקים דשם הרופאים בעצמם אמרו להבחין אם לא יהי' נימוח יהי' הוכחה שהוא מן המכה אבל היכא דהרופא אומר דבר ברור שפיר מהימן ה"ה בנ"ד יש לסמוך אנאמנות הרופאים. ואף שכ' הח"ס דדיבור הרופא ל"ח רק ספק ורק בפק"נ מועיל אמירת רופא כיון דס' פק"נ להקל אבל בשאר איסור תורה י"ל דל"מ דיבור הרופא כיון דלא משוי רק לספק וס' ד"ת לחומרא אך עכ"פ כיון דבפק"נ מועיל דיבור הרופא א"כ ממילא גם בזה מהני עכ"פ דיבור הרופא לענין שאסורה להניק ולהכניס א"ע לספק סכנה וממילא נפטרה מלהניק ושוב מותרת להינשא ודוקא ברדמ"ת דאין האיסור תלוי בפק"נ שפיר י"ל דלא מהימן הרופא אבל הכא כל האיסור תלוי בזה אי יכולה להניק וכיון דעכ"פ בפק"נ מהני דיבור הרופא שוב אסור לה להניק ושוב מותרת להינשא וז"ב

ובאמת לפ"ז יש להעיר בנידון המבואר בשו"ת ח"צ סי' ס"ד בנתברר ששלשה ילדים שהניקה מתו דמותרת להינשא דסמכינן ארופאים וכדאמרי' במלה בנה ראשון ושני ומתו דשלישי לא תמול עיי"ש ומוכח בדבריו דקאתי עלה משני טעמים א' כיון דאיתחזקה בג' ילדים שמתו א"כ הוחזקה להיות חלב שלה ממית הילדים וגם בב' פעמים הוי חזקה בפק"נ ב' מצד נאמנות הרופאים ונהי די"ל דאין נאמנות לרופאים באיסורין מ"מ כיון דעכ"פ סמכינן ארופא וא"כ אסורה להניק לפי דיבור הרופא ושוב ליכא שום תועלת להילד בזה שתהי' אסורה להינשא ושוב שפיר מותרת וגם לטעם השני הואיל דאיתחזקה שאינה יכולה להניק א"כ כיון דאסור לה להניק מותרת להינשא ועי' בח"ס סימן ל' שכ' דבתחילת ימי הנקה אפשר לומר שלא לסמוך ארופא אבל עכ"פ היכא שכבר ינקה איזה זמן יש לסמוך ארופא ובאמת גם בלא נתחזקה רק בשני ילדים אפ"ה כיון דבפק"נ בב"פ הוי חזקה ונהי שכ' בנמ"י יבמות דרק מספק מחמירין במידי ד"ת שמא הלכה כרבי וא"כ י"ל דמספק א"א לצמוח קולא אך באמת י"ל לא מיבעיא א"נ דאיסור במניקת הוי רק מדרבנן א"כ כמו דסומכין בווסתות ארשב"ג משום דווסתות דרבנן ה"ה דבדרבנן יש לסמוך להקל ולומר דהלכתא כרבי ועי' בלב"ש בח"ד שכ' דבדרבנן היכא דיוצמח קולא עי"ז שנחזיק ממקום למקום שפיר מחזיקין וה"ה הכא י"ל כנ"ל ואף אף א"נ דאיסור מניקת חמור משאר איסור דרבנן מ"מ כיון דעכ"פ לענין פק"נ סמכינן ארבי ושוב אסור לה להניק שוב מותרת להינשא

וראיתי בשו"ת שו"מ מה"ק סימן כ"ז העיר השואל מחמת שהרופאים פקדו שלא תינוק ב' ילדים והשו"מ דחה דבריו חדא דבשו"ת ח"צ מיירי שכבר איתחזקה בג' ילדים והכא הרי לא הי' אלא ב' ונהי דבסכנה סגי בב' פעמים מ"מ שם בנידון דהח"צ נתברר שאותן הילדים שהניקה מתו ואחרים שלא הניקה לא מתו אבל הכא הרי לא הי' כל זה עיי"ש והנה מ"ש השו"מ דבסכנה סגי בב"פ באמת י"ל דרק לחומרא חוששין בב"פ וכמ"ש הבכ"ש דבכל מידי ד"ת יש להחמיר בב"פ אבל לא יוכל לצמוח מזה קולא לד"ת אך באמת י"ל דשפיר מהני אף לקולא באיסור מניקת מכח הסברא שכתבתי לעיל דלענין איסור מניקת דהוי רק מדרבנן סמכינן ארבי ובפרט דעכ"פ מספק פק"נ אסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת אך אי נימא כנ"ל שוב י"ל דהרופא לחוד מהימן ובנידון הח"צ שנתברר דהילדים שהניקה מתו היתה מותרת להנשא אף בלי דיבור הרופא ורק הח"צ מתיר משני טעמים ובכל טעם לחוד די להתיר דע"י דיבור הרופא דמשוי עכ"פ לספק ושוב בפק"נ ס' לקולא ואסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת וגם דלענין איסור דרבנן סמכינן אדיבור הרופא היכא דלפי דבריו לא התחיל האיסור, א"כ בנ"ד נהי דלא דמי לדברי הח"צ דשם אמר הרופא שחלבה ארסי ומזיק לילד שפיר ל"ח בכלל מניקת אבל הכא דגם לפי דברי הרופא ליכא סכנה להילד רק להאם ושוב י"ל דאסור לה להזיק שיעבודו של התינוק אף במקום דיש חשש סכנה לדידה ועפ"י דברי הראב"ד המובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ הנ"ל אך כבר כתבתי דעכ"פ א"צ להכניס א"ע בספק סכנה דשייך הסברא מאי חזית ושוב כיון דאסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת וטעם לא פלוג כבר כתבתי די"ל דל"ש הכא אך באמת כ' שם השו"מ דקשה לסמוך אדיבור הרופא ועיי"ש בסי' כ"ב שנסתפק ג"כ אי יש לסמוך אנאמנות הרופאים ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ג ובשו"ת הרי"מ סימן ל"ח מפקפק הרבה בהיתר נאמנות הרופאים ע"כ קשה להקל ולסמוך על נאמנות הרופאים אך אם יש עוד סניפים אפשר לצרף ג"כ דיבור הרופא לסניף ובפרט די"ל כיון דגמלתו שלא לכוונת נישואין א"כ לכאורה לשי' רש"י בכתובות ד"ס מותר ורק שכתבתי דעכ"פ יש לאסור גם בזה משום ל"פ אבל עכ"פ כיון דבכה"ג אינו נוגע עוד לחשש סכנה באותו הילד ורק דמחמירין משום ל"פ שוב לא חמיר עוד משאר איסור דרבנן ושוב בוודאי דיש לסמוך בכה"ג אנאמנות הרופא ובפרט שכבר אמר הרופא דבר זה עוד קודם מיתת בעלה ואז עדיין לא הי' נ"מ לענין איסור מניקת והוחזקנו דיבור הרופא שוב אף כשנצמח אח"כ נ"מ לענין איסור מניקת ג"כ יש להקל וכשיטת הרמב"ם ז"ל דהוחזק בע"א לוקה וכ"ה שי' הרי"ף ז"ל ביבמות פ' החולץ גבי אשתמודיענהו דפלוני אחוה דמיתנא וכן כ' הפלאה דרוב שכבר הוחזק מועיל אף לממון ר ע"כ אם יש ברור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל שההנקה הוא סכנה עבורה שפיר יש מקום להקל ובפרט שכבר שכרה מניקת בחיי בעלה ומדעת הבעל א"כ יש לצרף מ"ש בשו"ת שו"מ ח"ג סי' קמ"ג דאם שכרה מניקת ברצון הבעל י"ל דמחל לה