מהר"ש חלק ג קז

קמ"ג מ"ש בזה אך באמת י"ל בלא"ה כיון דסכנה לה להניק א"כ פקע שיעבודה ואף דנודע דעת הראב"ד מובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ והכא יש ג"כ סכנת הילד ובכל מתרפאין חוץ מפק"נ אך באמת גם בפק"נ גמור כ' התוס' פסחים דכ"ה דאם אומרים לאדם הנח וזרוק א"ע על תינוק ואם לאו תהרג דא"צ למסור נפשו כיון דהוא לא עביד מעשה ההריגה בידים אמרי' להיפך מאי חזית עיי"ש ה"ה הכא אף שלא תניק את הילד עכ"פ לא תהרוג איתו בידים ושפיר א"צ להכניס א"ע בסכנה עבור זה ונהי דאכתי תיקשי דהא גם ממון חבירו אסור אף במקום פק"נ עיין רש"י ותוספת ב"ק ד"ס. אך באמת נודע מה שהכריעו הפוסקים דמותר להתרפא ורק דמחויב לשלם אח"כ עי' ברא"ש שם ובספר פרשת דרכים מ"ש בזה א"כ הדבר פשוט דבנ"ד פקע שיעבודה וא"כ לשי' ר"ש הזקן פשיטא דמותרת להינשא ואף לשי' ר"ת האוסר גם בגרושה וגם לר"ש הזקן מ"מ נודע מ"ש הב"ש בסי' י"ג סקל"ז דבגרושה וגם אח"כ מת אבי הילד אסורה להינשא דאין לו מי למסמס לי' בחלב וכן העלו הנובי"ק והח"ס אפיה י"ל כ"ז היכא דעכ"פ ביכולתה להניק אותו וסתם אם מרחמת על בנה א"כ בוודאי תניק אותו א"כ אמרי' להנושא אותה מה לך לגרום היזק להילד קח לך אשה אחרת וכהא דמצינו בש"ס כתובות דע"ח ע"ב ברש"י ד"ה ור"ח בן עקביא דבהא דס"ל לב"ה דבנכסים שנפלו לה משנתארסה לכתחילה לא תמכור אם בא לוקח לב"ד לימלך אמרי' לו לא תיזבון כדי שלא להפסיד זכות הבעל עיי"ש ועי' בתוס' כתובות דפ"ו שכתב דנהי דהמוכר שט"ח יכול למחול מ"מ אסור לאיש אחר לייעץ את המוכר למחול עיי"ש א"כ הכ"נ אין להבעל לישא אותה ולגרום הפסד להולד אבל בנ"ד דלפי פקודת הרופאים אסירה להניק ולא תכניס א"ע לסכנה וגם אי תרצה אנן לא שבקינן לה לסכן א"ע כנודע דבמקום דהדין דיעבור ואל יהרג אסור למסור נפשו ע' בכ"מ פ"ו מיסוה"ת ובחינוך מצוה רנ"ו ומכ"ש בנ"ד דהוי רק בשוא"ת בוודאי דאסורה להכניס א"ע אף בס' סכנה אף במידי דיהי' סכנה וודאית להולד כנודע דכל הפוסקים השיגו על הכ"מ פ"א מרוצח בשם הירושלמי דהיכא דחבירו בסכנה וודאי מחוייב הוא עכ"פ להכניס א"ע לס' סכנה עיין במנ"ח מצוה רצ"ו שהאריך בזה וא"כ בלא"ה לא תניק אותי ולא יגיע שום ריעותא להילד בזה שתינשא לאיש אחר שפיר מותר לכל איש לישא אותה

ואף ד"ל דאם לא תינשא תמסמס לי' בביעי וחלב אבל אם תינשא לבעל הבעל לא יתן עבור פרנסת הילד אך באמת א"א לחדש חומרות דבכל הפוסקים מוכח דאיסור מניקת הוא רק מצד מזיק שיעבוד הילד וכמ"ש בתוס' סוכה דכ"ו בשם הירושלמי א"כ היכא דלא תוכל להניק נהי די"ל דיגיע ריעותא להתינוק בענין המזונות מ"מ לא מצינו בראשונים בשביל זה לאוסרה מלהינשא אך באמת לפמ"ש הריב"ש דגם ר"ת האוסר בגרושה עיקר האיסור משום לא פלוג כיון דלא ניכר השינוי בגוף מיחלף בין אלמנה לגרושה בשלמא בצמקו דדיה ניכר השינוי בגוף והיכא דיש חילוק בין האנשים ל"ש לומר לא פלוג כמ"ש בתוס' נדה ד"ג ובט"ז אה"ע סי' קי"ט אבל בלא ניכר השינוי בגוף שייך לא פלוג וע' במרדכי פ' החולץ שכ' בנתנה למניקה ולא נשבעה עד"ר לא הי' שום ס"ד להתיר דבוודאי תחזור בה רק גם בנשבעה עד"ר אפ"ה יש איסור משום לא פלוג וא"כ י"ל נהי דהכא לא תניק הילד מחשש סכנה מ"מ כיון דגם בנתנה למניקה אסור אף בנשבעה עד"ר משום לא פלוג ה"ה הכא דאסור משום לא פלוג כיון דעכ"פ לא מינכר חילוק בין אשה זו לאשה אחרת דאין הכל יודעים מהא דאשה זו לא תוכל להניק מחמת סכנה ואף שבתוס' כתובות ד"ס כתב דלא גזרינן אטו אשה אחרת מ"מ כבר כתבתי בספרי ח"ח סי' מ"ח דכל זה לסוגיא דכתובות דנקט מניקת שמת בעלה ומשמע דגרושה מותרת ועכ"ח דסוגיא זו לית להו סברת ל"פ אבל לסוגיא דיבמות דנקט סתם מניקת ומשמע דגם גרושה אסורה וי"ל משום לא פלוג ושוב גם בנשבעה עד"ר אסורה משום ל"פ א"כ ה"ה הכא י"ל דאסיר משום ל"פ אך באמת י"ל דכיון דכבר גמלתו נהי דקיי"ל דגם גמלתו אסור מ"מ לפי"מ דמשמע מדברי רש"י ז"ל בכתובות שם דרק בגמלתו מחמת שרוצית להינשא אז אסור והכוונה דיש לחוש שמא עדיין צריך להניקה וגמלתו במתכוין ועי' שו"ת הגרח"כ סי' י"ג שהרגיש כזה והג' מלבוב בשו"ת מהרי"א הלוי סימן קס"א העלים עין מדברי רש"י ז"ל א"כ בנ"ד שגמלתו המניקת שלא בידיעת האם א"כ הוי כנגמל שלא לכוונת נישואין שוב יש להתיר עפ"י דברי רש"י הנ"ל אך באמת י"ל הרי חזינן דהפוסקים השמיטו לגמרי סברת רש"י הנ"ל וצ"ב אמאי ועכצ"ל דסברת רש"י נכונה דוקא לסוגיא דכתובות הנ"ל דסובר דגרושה מותרת ועכ"ח דסוגיא זו לית לי' סברת ל"פ א"כ שפיר בגמלתו עיקר האיסור היכא דגמלתו לכוונת נישואין אבל בנ"ד דידוע בוודאי שלא לגמל לכוונת נישואין שפיר אין לאסור כיון דסברת ל"פ לית ל' לסוגיא דהכא אבל לש"ס דיבמות שהוכחתי לעיל דסובר דאף גרושה אסורה משום לא פלוג א"כ ה"ה בנגמל שלא לכוונת נישואין נהי דליכא תו חשש בתינוק זה מ"מ אסור עכ"פ משום ל"פ וא"כ לדידן דקיי"ל דגם גרושה אסורה משום ל"פ ה"ה דאסור מכח ל"פ אף נגמל שלא לכוונת נישואין וניחא הא דהשמיטו הפוסקים סברת הנ"ל וז"ב

אך באמת אכתי י"ל צד היתר בנ"ד דהוי חולנית וגם נגמל שלא לכוונת נישואין דבכה"ג אם נרצה לאוסרה הי' לנו הכרח לומר ב' פעמים ל"פ הואיל דאשה זו אסורה להניק עפ"י אמירת הרופאים א"כ באמת לא תניק אותו וגם לא משתעבדה להניק ורק שי"ל דאסור מכח ל"פ והכא הרי יש צד היתר מכח שנגמל שלא לכוונת נישואין ורק שכתבתי דיש לאסור גם בזה מכח ל"פ א"כ לאיסור מוכרחים אנו לומר ב' פעמים ל"פ ולהיתר סגי לנו בחד צד או להתיר מכח זה דפקע שיעבודה או מכח שנגמל שלא לכוונת נישואין א"כ נודע סברת התוס' כתובות דע"ו דעדיף לזכות את האשה שסגי בחד מן הטעמים מלזכות את הבעל שמוכרחים לצרף כל הטעמים עיין שם ה"ה הכא ובפרט שי"ל דכמו שמצינו בש"ס תמורה די"א וערכין ד"ה דרק חד מגו אמרי' אבל תרי מגו לא אמרי' ה"ה הכא רק חד ל"פ אמרי' אבל תרי ל"פ לא אמרי' ונודע מ"ש המג"א בסי' תמ"ז דדבר האסור מכח ל"פ לח חמור כגוף הגזירה עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דבנ"ד דלא תוכל להניק ונגמל שלא בידיעת אמו יש מקום להתיר אך באמת י"ל כ"ז אם הי' הדבר ברור דלא תוכל להניק שפיר הי' אמרי' דל"ח כלל בגדר מניקת אבל באמת יש ספק שמא לא אמר לה הרופא כלום ושמא הרופאים משקרים דהא מצינו ביו"ד סי' קפ"ז דאין רופאים נאמנים באיסור רדמ"ת לומר שנתרפאה אף דרדמ"ת לשי' רוה"פ הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה לא מהימני וא"כ אף אי יהיבנא לך דמניקת חבירו לא חמיר משאר איסורי דרבנן כאשר כבר האריך בזה בשו"ת השיב משה אה"ע סי' ס"א די"ל דספק סכנה חמיר אבל עכ"פ הרי חזינן דגם בשאר איסור דרבנן לא מהימנו ולכאורה י"ל דדוקא ברדמ"ת שכבר