מהר"ש חלק ג קו

לקברות אבותי' בעיר אחרת אך יען כי כעת א"א להוליכה לקברת אבותי' שהוא מחוץ לג' מדינת לזה רצונו לפנותה ולקוברה בשכונת היראים בשם זה תורף השאלה בקצרה

והנה ידוע דאסור לפנות מת אף בארון סגור דל"ש חשש ניוול מ"מ אסור מחשש חרדת הדין כמו"ש בשו"ת ח"ץ דחוששין לכל הטעמים אך עכ"פ מצינו בפוסקים דמקבר עכו"ם לקבר ישראל מותר דלהצילם מבזיון המת בעצמו מיותר על חשש חרדת הדין. וגם מפורש בפוסקים דאם התנה בשעת קבורה לפנותו מותר וגם בציוה המת להוליכו לעיר אחרת אף שלא אמר בפירוש שיפנו אותו וי"ל דכוונתו הי' להוליכו קודם קבורה ואפ"ה אם לא הי' אפשר להוליכו תיכף מותר לפנותו מקברו וחזינן דאזלינן בתר אומדנא כיון דגילה דעתו שאין ברצונו שיקבר במקום ההוא אמדינן לדעתו שגם אם הי' יודע שלא יהי' באפשר להוליכו קודם קבורתו הי' מסכים לפנותו מקברו ואומדנא דמוכח חשוב כתנאי כמ"ש התוספת קידושין ד"נ וא"כ י"ל עפ"י מה דמפורש בש"ס ב"מ דכ"ב בהא דכלך אצל יפות אם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה וקאמר בש"ס דלאביי דס"ל יאוש שלמ"ד ל"מ מיירי בשוי' שליח והרמב"ם ז"ל לא מביא הא דשוי' שליח וכ' בט"ז יו"ד של"א דסמך על סוגי' דקידושין נ"ב דמכח ניחותא דמצוה אמרינן אמ"ל וחשוב כשוי' שליח ועיין קצה"ח סי' רס"ב די"ל באם לא נודע לו מהחמץ עד אחר זמן איסורו ואז כנודע לו הפקירו אמרינן מכח ניחותא דמצוה אמ"ל וחשוב כהפקירו קודם זמן איסורו ועיין בספרי ח"ב סי' י"ד מ"ש בזה עכ"פ ה"נ י"ל אף דלא הותנו בשעת קבורה לפנותה מ"מ דוקא אם הי' הבעל בשעת קבורה ולא הותנה ע"כ דלא הי' בדעתו לפנותו ושוב שייך חרדת הדין אבל הכא דהבעל הי' חולה מסוכן ולא ידע כלל מקבורתה במקום ההוא וכיון שנעשה איסור בקבורתה במקום ההוא מטעם אין קוברין צדיק אצל רשע ותיכף שנודע לו אמר שיפנה אותה א"כ אמרינן מכח ניחותא דמצוה אמ"ל והוי כהתנה תיכף שאף אם הי' אז זמן דחוק לחפור קבר אחר כי הי' סמוך לש"ק מ"מ חשוב כהותנה תיכף לפנותה וידוע מ"ש מהרבי"ל הובא במ"י פ"א ממכירה דאיסור חשוב כהותנה ועיין בספרי ח"א סי' ו' א"כ חשוב כוודאי התנה ובפרט כיון שיש מנהג קבוע בעיר ההוא לקבור כל המתים מקהל היראים בשכונה מיוחדת א"כ מפורש בש"ס ב"מ דק"ח דדבר שאדם עושה סתם עושה ע"ד המנהג ומפורש בנמ"י שם דאף מיגו נגד המנהג ל"מ ועיין בש"ך סימן פ"ב ואף שהכא ע"כ שינוי מהמנהג במה שקברו אותה בין הפושעים ונודע מיש ברמב"ן קידושין ד"נ דאם ע"כ הי' שינוי מנהג בדבר אחד יש לחוש ששינוי גם בדבר אח אך באמת הכא נעשה השינוי בטעות בפשיעות השמש שוב תולין דדעת הבעל הי' כמו המנהג ובוודאי אם הי' ידע הי' מתנה לפנותה ובפרט דעכ"פ מפורש בפוסקים דמקבר עכו"ם מותר לפנות וקיי"ל מחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם א"כ מותר בלא"ה לפנותה ואף שי"ל דגם מחללי שבת אולי כבר נתכפר להם במיתתם ע"י צער עיכול בשר וכמ"ש הח"ס יו"ד ס' שמ"א אך באמת יש לחלק דשם רצו לפנות הרשע לפי שגורם בזיון להצדיק א"כ כמו דקיי"ל בס' ממון המע"ה ואף רוב ל"מ א"כ ה"נ הרשע כבר מוחזק בקבר ההוא וכיון שיש סברא שכבר נתכפר לו ושוב אינו גורם בזיון לצדיק שוב מס' א"א לקלקל חזקתו שיש לו בקברו אבל הכא שרוצין לפנות הצדיק א"כ גם להצילו מס' בזיון מוותר על חשש חרדת הדין וכמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א דגם בשם שפסול מחמת ספק מותר למוחקו דעכ"פ ל"ח דרך השחתה ובתשו' כתבתי בהא דהעיר המגי' במ"ל אהא דמשלישין גט בנשתטית מחשש כל מילתא דלמצ"ע למ"ש וכ' במרכבת דמהני מטעם זכי' להצילו מחדר"ג אף דבנשא בהיתר יש דעות דל"ח בכלל חדר"ג אפ"ה גם להצילו מס' חרם ג"כ חשוב זכי'

עכ"פ לדינא אם יתברר שנקברה בין מחללי שבתות בפרהסיא בוודאי מותר לפנותה וגם שנוגע לכבוד בני' שיאמרו שאמם היתה ח"ו פרוצה שנקברה במקום ההוא ויען שכבר נשאלה שאלה זו מהגאונים מבראד ומבוטשאש ע"כ אם יסכימו הג' הנ"ל ועכ"פ אחד מהם אז גם אנכי אצטרף להתיר ועכ"פ אסור לפתוח הארון מחשש ניוול ורק יקברו אותה בהארון סגור והשי"ת יצלינו משגיאות ויבלע המות לנצח: באעה"ח יום ג' ואתחנן י"ב מנחם אב תר"פ לפ"ק הק' שמואל ענגיל. פה מרחץ בארדיוב סימן ס"ו. להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה מנחם מיללער נ"י מוצד"ק זלאטשוב יצ"ו

בדבר השאלה באשה אחת שהיתה מניקה את בנה ונחלשה ופקדו עלי' הרופאים שלא תניק כי תפול ח"ו במחלה על הריאה ואח"כ נתעברה וגזרו עלי' הרופאים באזהרה שלא תניק עוד וגם בעלה גזר עלי' שתכון לה מניקת ושכרה מניקת וקצצה שכרה ובעלה של"ח ואיזה שבועות אחר מיתת בעלה ילדה בן ולקחה המניקת הילד לביתה והניקתו איזה חדשים ופעם אחת נסעה אם הילד מעירכם לאיזה צורך וגמלה המניקת את הילד בלתי ידיעת אמו וכעת נזדמן לה איש אחד שרוצה לישא אותה רק א"א לו להמתין עד כד"ח כי אין לו מי לשמשו ואת ב"ב הקטנים ושואל כת"ה חוו"ד אם להתיר להם לישא עכ"פ אחר ט"ו חודש זה תורף השאלה

והנה בדין זה יש כמה צדדים להקל א' מצד אמירת הרופאים שאין ביכולתה להניק כי הוא מקום סכנה וא"ב י"ל לא מיבע' לש' הר"ש הזקן דבגרושה דלא משתעבדא להניק מותרת להינשא מכ"ש הכא דמצד הסכנה פקע שיעבודה דאדעתא דהכי לא נשתעבדה ושייך לומר אומדנא ואף די"ל דתלוי גם בדעת בעלה ובכה"ג ל"מ אומדנא לשי' התוס' כתובות דמ"ז אך נודע מ"ש בשו"ת הרא"ש לענין המירה אחות המשודכת דאומדנא גדולה מהני אף היכא דתלוי בדעת שניהם ובפרט די"ל דגם הבעל מסכים לזה שלא תכניס א"ע לסכנ"פ ובפרט דלהחזיק מהני אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם לשי' מהר"ש יונה ועי' במלמ"ל פ"ו מזכי' ומתנה מ"ש בזה וגם י"ל דבמידי שחל בכל יום חיוב חדש מועיל אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם עיין בשו"ת נוב"ק יו"ד סי' ס"ט אך לכאורה י"ל דבנ"ד ל"ש אומדנא כיון דגוף הקידושין אינם בטלים א"כ ממילא נשתעבדה מכח תק"ח ול"מ אומדנא דלא עדיף מתנאי מפורש וי"ל אין אישות לחצאין וכמ"ש בתוס' כתובות דנ"ו דמה"ט ל"מ תנאי על שו"כ משום דאמרי' אין אישות לחצאין עיי"ש ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' קנ"ב שכ' בשם הגרעק"א דאף ליפטר ממזונות ל"מ אומדנא הואיל דכבר נשתעבד לה מכח תק"ח ל"מ אומדנא ליפטר ועיין שו"ת שומ"ק ח"ג סי'