מהר"ש חלק ג קד

כמו שהאריך בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ס"ג וסי' רפ"ו אבל כאן לא הי' לה מעולם שם חי' רוזא ביחד ע"כ קשה להתיר ורק אם היתה נקראת באמעריקא עכ"פ מפי איזה אנשים בשני השמות אז יש מקום להכשיר במקום עיגון והש"י יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ד' ח"י למב"י תרע"ד לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ד. לחתני הרב החריף ובקי מו"ה חיים ריינמאן מנאראל נ"י

בדבר הערה בש"ס ב"ק דע"ח דכ' רש"י ז"ל דקאי לר"ש והעיר דהא בקרן חייב אף לרבנן ואף בקדשים שא"ח באחריותן

הנה כבר האריך בדברי רש"י ז"ל בשלטי הגיבורים פ"ק דב"ב וכ' בפירוש דרק לר"ש כיון דחייב כפל ע"כ דחיובו הוא רק לגבי בעלים מש"ה פטר נפשו בכבש כיון דהבעלים יוכלו ג"כ לפטור א"ע בכבש אבל לרבנן כיון דהחיוב הוא רק מצד ההקדש א"כ צריך לשלם כפי שגנב וכ' דמש"ה הרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות הביא רק הדין דבעלים פטר נפשי' בכבש אבל לא לענין הגנב משום דלדידן דס"ל דהגל"מ לא כממון דמי א"כ עיקר חיובו לההקדש צריך לשלם כפי שגנב ועיין במרדכי פ' אלמנה נזונית דהביא ג"כ דברי רש"י הללו דזה קאי לר"ש ובאמת עיין בשט"מ דהביא בשם הראב"ד ז"ל ב' פירושים פירוש אחד דהקרן בוודאי צריך לשלם בעד שור ורק הס' של הש"ס הוא לענין הכפל דזה א"ח רק מצד הבעלים ובזה כאן דהבעלים מצי לפטור בכבש יוכל הגנב לפטור א"ע ג"כ בכבש ועפי"ז ניחא מה דכ' רש"י דקאי לר"ש ועפי"ז ניחא דלרבנן כיון דא"ח כפל א"כ הקרן צריך לשלם כמו שגנב ורק לר"ש דחייב ג"כ כפל מצי למפטור א"ע בכבש ויש עוד שיטה בראב"ד דמצד ההקדש פטור אף מקרן דכל היכי דאיתא בי גזי דרחמנא איתא וכן הוא שי' המאירי ז"ל דמצד ההקדש פטור אף מקרן ועיין שו"ת מהר"י מינץ הובא בח"צ ובמ"ל פי"ז ממעה"ק לענין גנב אתרוג מובחר והחזיר אתרוג פשוט אי מקיים בזה השבה דבמהר"י מינץ הביא ראי' מהא דגנב מצי פטר נפשי' בכבש והח"צ והמ"ל דחו משום דהאתרוג שוה למכור שוב צריך לשלם כל שוי' ובס' רני ליעקב ב"ק ד"ט העיר משיטת הראב"ד ז"ל דרק לענין הכפל פטר נפשי' בכבש אבל הקרן צריך לשלם בעד שור אך בשו"ת תפא"צ סי' כ"ח הביא ג"כ הערה הנ"ל וכ' דרק משום פסידא דהקדש צריך לשלם כמו שגנב אבל מצד הבעלים גם לענין הקרן הי' יכול למיפטר עצמו בכבש הואיל שיוכל לקיים נדרו בכבש וא"כ י"ל דה"ה באתרוג כיון שיוצא באתרוג פשוט א"צ לשלם מה שחבירו רוצה לקיים מצוה מן המובחר ועיין בס' אמרי צבי על ב"ק שהאריך בזה ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ד בסי' מ"ז שהאריך ועיין ש"ש שמעתא ו' פרק ד' דהקדש אין דנין בו דין ממון רק דין איסור א"כ שפיר י"ל כשי' המאירי דמצד ההקדש פטור אף מקרן כ"ז שהגניבה בעולם דכל היכי דאיתא בי גזי דרחמנא איתא ועיין קצה"ח סי' ר"ד עכ"פ דברי רש"י ז"ל א"ש דל"מ לפירוש הראשון של הראב"ד בוודאי דלא קאי הבעי' לרבנן דהא לענין הקרן צריך לשלם בעד שור ואף לפי' השני ג"כ ניחא דרק לר"ש כיון דהתשלומין הוא מצד הבעלים עכ"פ צריך לשלם לר"ש וסגי בכבש אבל לרבנן דהחיוב הוא מצד ההקדש או דצריך לשלם בעד שור כשי' הש"ג או דא"צ לשלם כלל כ"ז שלא אכלו כפי' המאירי ודברי הש"ג מבוארים בגליון הש"ס וז"ב

ובדבר קושי' השניה על התוס' חולין ק"מ שנסתפק בבהמת עיר הנדחת אי עבר והקדישה אי כשר כיון דלשריפה קיימא והעיר דבש"ס דסנהדרין נסתפקו בבהמת עהנ"ד אם שחטה אי מועיל השחיטה להוציא מידי נבלה לפענ"ד ג"כ לא קשה דשם בסנהדרין כ' רש"י ז"ל דבשאר א"ה שפיר מהני שחיטה להוציא מידי נבלה אך הכא מפורש דחרב קריא רחמנא מוכח דגם ע"י שחיטה חשוב כקטלא אבל הכא לענין הקדש באמת שלל שמים א"צ לשורפו ורק אם כבר חל על הבהמה איסור דעיר הנדחת קודם ההקדש באמת העיר בשו"ת תפרא"צ אדברי התוס' שנסתפקו בבהמת עהנ"ד בעבר והקדישה הא אה"נ אין ברשותו להקדיש וכתב בס' מנ"ח דקדושת הגוף חל אף בדשא"ב ועיין קצה"ח סי' קי"ז ועיין תוס' קידושין ס"ג ובפנ"י שם עכ"פ י"ל דזה כוונת התוס' די"ל דחל ההקדש אף כבהמת עיר הנדחת משום דקדושת הגוף חל אף בא"ה אף דחשוב אין לו בעלים אך עיקר הס' של התוס' דמצינו באה"ע סי' קכ"ד דאף דגט שכתבו על א"ה כשר מ"מ בדבר שטעון שריפה ל"מ דכשריף דמי ובאמת כ' המפורשים דאף א"נ דא"ה יש לו בעלים מ"מ בא"ה כזו שצריכין לבערו מן העולם חשוב אינו ברשותו א"כ א"ש דבאמת בבהמת חולין של עהנ"ד שפיר נסתפק בש"ס די"ל דשחיטה ל"מ לטהרה מידי נבילה. אך בהקדושה י"ל דקדושת הגוף חל גם על א"ה ושוב מיקרי שלל שמים וא"צ לשרוף או די"ל דכיון דעומד לשריפה הוי כשרוף כבר ולא חל עליו קדושת הגוף וא"ש הכל בס"ד

ובדבר ההערה במי שקנה חפץ מטלטלין ונתן להמוכר בעד כסף המכירה שט"ח שיש לו על חבירו והקנה לו את השטר בכומ"ס אי חל הקנין לגמרי או לא חל רק לענין מש"פ דלא עדיף מכסף בעין

והנה לכאורה י"ל דא"נ מכירת שטרות דרבנן אף מש"פ לא יהי' עפ"י שיטת הרמ"א בסי' ס"ו דבשטרות בכסף בלי כומ"ס אף מש"פ ליכא והסברא דלדידן דס"ל כר"י אמרינן דעיקר הא דיש מש"פ משום דכסף קונה ד"ת לא רצו חז"ל לעקור לגמרי את הקנין ד"ת ולכך אמרו דיש מש"פ אבל במקום דל"מ כסף אף מה"ת אף מש"פ ליכא וכמ"ש בשט"מ ועיין קצה"ח ונה"מ סי' ס"ו א"כ י"ל היכי דנתן לו השט"ח במקום כסף א"כ מה"ת לא נקנה השט"ח להמוכר ונהי דמדרבנן קנה את השט"ח וחשוב כמו כסף מ"מ חז"ל הפקיעו את קנין כסף והכא לא יהי' חשוב כהפקעת קנין ד"ת דהא מה"ת לא קנה כלל את השט"ח וכיון דל"ח הפקעת קנין ד"ת י"ל דאף מש"פ לילא נמצא לכאורה הדבר תלוי א"נ דקנין שט"ח הוא מה"ת יש עכ"פ מש"פ אבל א"נ דקנין שט"ח ל"מ מה"ת י"ל דאף מש"פ ליכא אך באמת אאפ"ל כן דהא באמת מוכח בש"ס דלר"מ בקידשה בשט"ח מקודשת ולשי' הב"י הכוונה קידושי ד"ת דס"ל דקנין דרבנן מהני לענין קידושי תורה והנה לפימ"ש הישי"ע דהיכי דחז"ל לא השוו קנינם לד"ת אז לא מועיל לד"ת וזה כוונת הרמב"ן ז"ל דא"ל דמש"ה מועיל מחילה בשט"ח שמכר משום דמכירת שט"ח דרבנן א"כ לא הי' מועיל לד"ת