מהר"ש חלק ג קב

שני ריעותות א' מכח דלא כתב שם שנקרא בפי כל במקום מולדתה והוא ג"כ שם מעריסה וחוץ לזה אף דבזה הי' מקום להכשיר כיון דלא ידעו במקום הנתינה דיש לה במקום מולדתה שם ראניא א"כ הוי כהא דמפורש בש"ס והוא דאתחזק בתרי שמא ופירשו המפורשי' דלא ידעו משם שיש לה במק"א אינו מעכב אבל עכ"פ יש חשש מכח שנכתב שם שנשתקע וחוץ לזה חי' ראזא לא נקראת בשם מקום

והנה מי שנקרא לרוב בשם אחד ולמיעוט בשם אחר וכ' שניהם ביחד לשיטת רוב הפוסקים פסול ובפרט כשלא נקרא בשני השמות במקום אחד רק בעיר אחת נקרא שם אחד ובמקום השני בשם אחר אז גם לשיטת התה"ד פסול כמ"ש הב"י שם ולשיטת הד"מ גם מהרא"י לא הכשיר רק בנשתנה שמו מחמת חולי ועולה לס"ת בשניהם אז מכשיר התה"ד בכתב שניהם ביחד. עכ"פ בנ"ד לא נקראת במקום הנתינה רק ראזא לחוד ובמקום מולדתה לא נקראת חי' לחוד א"כ לכאורה הי' שינוי גמור והגם שי"ל כמ"ש כת"ה וגם כיון דלשי' הד"ח בשם מחמת חולי אף אם שבשעת שמוסיפין השם מזכירין שני השמות אפ"ה כותבין שם החולי מקודם ועל שם השני דמתקרי והי' צריכין לכתוב חי' דמתקרי ראניא א"כ הוי כאלו נקראת חי' לחוד היינו בשעת החולי הוי כנשתנה שמה לחי' לחוד ושוב י"ל דבזה שלא כתבו שם ראניא בזה בוודאי ליכא חשש דאף דשם ראניא ל"ח נשתקע דבעיר מולדתה נקראת לרוב בני אדם בשם ראניא מ"מ כיון דלא ידעו במקום הנתינה משם זה ליכא חשש ושוב י"ל דהוי ככתבו שם שמחמת חולי שהוא חשוב כשם באנפי נפשי' בצירף שם הכינוי שבמקום הנתינה דאם הי' נוסף שם חי' מחמת חולי במקום הנתינה הי' צריכין לכתוב חי' דמתקריא ראזא וא"כ לשיטת מהרי"א בנקראת לפעמים בשם אחד ולפעמים בשם אחר אם כתבו שניהם ביחד כשר ושוב יש מקום להכשיר בכתבו חי' ראזא דהוי ככתבו שם חי' לחוד שמחמת חולי בצירף שם הכינוי שבמקום הנתינה אך באמת יש כמה חששות להחמיר חדא דשי' הט"ג דבמקום שהמנהג דבשעת שמוסיפין שם מחמת חולי מחברין שני השמות אין לכתוב דמתקרי וא"כ מעולם א"א לכתוב חי' לחוד א"כ שוב חי' לחוד הוי רק כחצי השם וחוץ לזה עכ"פ אף אם הי' לה שם חי' לחוד עכ"פ כיון דבמקום אחד לא נקראת חי' ראזא רק במקום הנתינה ראזא לחוד ובמקום מולדתה חי' לחוד וא"כ שכתב שני השמות ביחד יש לפסול ל"מ לשי' המהרי"ק ואף לשי' התה"ד מ"מ לפמ"ש בב"י כיון שנקראת במקום אחד רק בשם אחד ובמקום השני בשם אחר יש לפסול דשייך לעז שיאמרו שהוא אשה אחרת שנקראת בב' השמות ואף שי"ל דכ"ע יודעים דאין דרך לקרוא ביחד שם קודש בהדי שם גוית וע"כ ידעו דשם הקודש הוא שנקראת בו במי שברך והשני הוא שנקראת בפ"כ אך אכתי שייך החשש כיון שכתבו רוזא נהי דיפה הביא משו"ת ד"ח סימן קכ"ה דיש לפרש ואו במקום קמץ ול"ח שינוי אך עכ"פ הרואה שנכתב חי' רוזא יסבור שהוא אשה שנקראת חי' רוזא וגם מצד שנקראת באמעריקא ראזי ביוד יש ג"כ שינוי הגם שלקצת פוסקים גם בידוע לשון המדינה אפ"ה בשינה כשר מ"מ כבר הביא כת"ה מדברי הט"ג דבידוע לשון המדינה פסול בשינה

כללו של דבר יש כמה חששות גדולות א' מכח שנשתקע שם חי' אך בזה כיון דליכא רק חשש דרבנן שוב יש לסמוך אשיטת הרבה פוסקים דגם פ"י קריאת המיעוט ג"כ ל"ח נשתקע ועי' שו"ת מהרש"ם. ח"ג סי' קפ"ז וגם י"ל דשם מחמת חולי עדיף א"כ בזה הי' מקום להכשיר אף להינשא לכתחלה אך כין אם הי' כותבין ראזא דמתקריא חי' ראניא ודמתקריא ראניא אך כעת שלא כתב רק חי' רוזא יש חשש מכח נשתקע וגם דעכ"פ לשי' הט"ג אף אם הי' כותבין חי' דמתקריא ראניא הי' קרוב לפסול ובפרט שכ' חי' רוזא א"כ כתיבת שם חי' בלי ראניא הי' ככותב חצי שם וא"כ חוץ לזה דהוי חסר שם מקום דירתה אף גם שכתב שם שלא נקראת מעולם אך באמת יפה הביאו הרבנים הגאונים דעכ"פ באמת שם חי' לא נשתקע וא"כ לשיטת הד"ח חשוב שם חי' לשם באנפי נפשי' והוי כיש לה שם חי' במקום אחד ושם ראזא במקום אחד וא"כ אם הי' כותבין חי' דמתקריא ראזא הי' כשר עכ"פ בדיעבד כיון דלא ידעו משם ראניא ורק עיקר החשש מכח שיאמרו שהוא אשה אחרת ששמה חי' רוזא ועכ"פ ליכא בזה רק חשש דהוי רק פסיל דרבנן ושוב י"ל אם ניסת ל"ת אך אכתי יש לחוש דהכא יש כמה פסולים דלכתחילה א' מכח חשש נשתקע וגם דלשיטת הט"ג חי' לחוד הוי כחצי השם וגם לשי' הד"ח דתמיד צריכין לכתוב שם מחמת חולי תחלה ועל שם השני דמתקרי וא"כ חי' לחוד חשוב עכ"פ כשם העיקר עכ"פ יש חשש שיאמרו שהוא אשה אחרת שנקראת חי' רוזא וא"כ י"ל בכמה פסולי דלכתחילה אף אם ניסת תצא וגם מכח השינוי דלא כתבו ראזא ג"כ יש חשש לשי' הט"ג הגם דלשי' כמה פוסקים בליכא שינוי בעיקר השם רק בשם הלעז ליכא חשש ועיין שו"ת בי"צ סימן ל"ז וסי' מ"א ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ז שהביא בזה כמה קולית בשם הג' מוהר"מ באנעט ז"ל דעכשיו שמצניען הגט ליכא לעז כ"כ אך יש עכ"פ כמה פסולים לכתחלה ונודע שי' הלח"מ בפ"ב מיבום דב' פסולי דלכתחילה י"ל אף בדיעבד ל"מ ועיין בספרי ח"א סי' נ"ג שהארכתי בזה ובתוס' גיטין ד"ג ע"ב ד"ה יש בו זמן דמשמע בגם אין בו זמן ואין בו אלא ע"א אפ"ה אם ניסת ל"ת. אף דיש בו ב' פסולי דבכל אחת לא תינשא אפ"ה אם ניסת ל"ת כללו של דבר דעכ"פ אחר שכבר ניסת הי' מקום להקל שלא להוציאה מבעלה השני אם לא הי' אפשר בגט אחר אך עיקר החשש שכבר גירשה בעלה השני ועתה נבוא לחשש השני לדון בו

באמת כבר העיר בזה בשו"ת בית שלמה סי' ה' וכ' בפשיטות דגם במשאל"ס אף בניסת אם גירשה אסורה להינשא לאחר ובנו בהג"ה הביא משו"ת הרדב"ז והישל"ש ובאמת מצד הסברא יש לחלק דבמשאל"ס דהיכי דשהה עד שתנ"פ הוא רק חשש מיעוטא דמיעוטא והראי' דמשתבע ר"נ דטבע חסא וכ' בהג"ה מיימני משום דרובן למיתה יוכל לישבע ומהני גם לירד לנחלה ונהי דמפני חומר א"א חוששין לכתחילה אבל אם כבר ניסת ואמרינן דלית הוחלטנו דוודאי הוא מן הרוב דמתו א"כ שוב אף בגירשה מותרת להינשא דרוב שכבר הוחזק מועיל אף לממון וה"ה מכ"ש חשש מיעוטא דמיעוטא אם הוחזקנו להיתר שוב אין חוששין אח"כ אבל באמת היכי דהוי וודאי איסור דרבנן בגט נהי דקיי"ל דחז"ל לא החמירו עפ"י דבריהן להוציא מבעלה מ"מ מפורש ברמב"ם ובאה"ע סי' ק"נ דאם הי' הבעל ותיק וגירשה ה"ז משובח חזינן דאף אחר שניסת ל"ח היתר גמור רק דמשום פסול דרבנן בגט לא כופין להוציא א"כ שפיר כשגירשה אסור להחזירה דמעולם לא הוחזקנו להיתר גמור ומש"ה לא תיקשו מהא דמותר לאכול דמאי בשבת ובמצ"ש צריך לעשר דשם