מהר"ש חלק ג קא

להינשא לאיש במדינתכם והרב צוה להביא לפניו הכתב ראי' ושם נכתב שמה חיה רוזא ובהכתובה שנכתב לצורך הנישואין נכתב חיה ראניא ואמר אבי' שבאמת שמה חי' ראניא רק היא קוראת א"ע ראזא. אך קודם שבא אבי' בחזרה מהרב למקום שרצו לעשות הנישואין כבר סדרו לה חפוק"ד כי סמכו שהרב יתן רשות לעשות החופה ולא המתינו עד שבא אבי' בחזרה מהרב כי זאת היתה בל"ג למב"י וכבר. נטו צללי ערב וכאשר נודע הדבר להרב צוה להחתן ליסע משם עד שיגמור הדבר להיתר או לאיסור ואחר החקירה נודע ששמה מעריסה ראניא רק היא שנתה שמה לשם ראזא ובשעת שניסת לבעלה הראשון ביקשה מהחזן שלא וכתוב בהכתובה שמה ראניא רק ראזא ולא רצה החזן. ואחר נישואין הראשונה הוסיפו לה שם חיה מחמת חולי ואח"ז נסע בעלה לאמעריקא ונסעה אחריו ודרו שמה איזה חדשים גם אח"כ נשתהה שמה איזה חדשים ולפי דברי' היתה נקראת ראזא והנה בעיר מולדתה לא הי' קורין אותה גם אחר ששינו שמה בחולי רק בשם הראשון ראניא ורק אמה היתה קורית אותה חי' ראניא ושמה באמעריקא נקראת רק ראזא ובינו לבינו גירשה גם בעל השני ויש להסתפק בזה ב' חששות א') מכח גט הראשון וכפי מכתבי רבני אמעריקא קשה להשיג גט אחר והמסדר אמר שהגידה לו ששמה חי' ראזא וכתב שם ראזא בואו היינו רוזא ב') כי קודם שגרשה בעלה השני הורו גדולי הדור שא"צ לגרשה ונסתפק כ"ת אם לומר הואיל דאשתרי אשתרי או בשביל שמעולם לא דר עמה ולא הי' באפשר שיהי' לעז על בנים וגם עדן לא אמרו לה הב"ד שמותר לדור עמה א"כ יש ס' אם מותרת עכשיו להינשא לו בחזרה לכתחלה ומקודם נדבר מחשש הראשון

באמת אם הי' כותבין הגט במקום מולדתה הי' מקום להסתפק דהנה בשם מחמת חולי אם נקרא עכ"פ למיעוט בגי אדם חשוב לעיקר השם ואם נשתקע לגמרי לחד תירץ בב"י אפ"ה צריך ב' גיטין ובגט אחד לכתוב שם החולי לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי ובגט השני להשמיט שם החולי שנשתקע אבל לתירץ הב' שבב"י בנשתקע לגמרי א"צ כלל לכתוב שם שמחמת חולי רק במגרש בתוך חליו ולא ידעינן שמא יקום מחליו וישאר לו זה השם אז צריך ב' גיטין ובאמת זה התירץ הוא העיקר להלכה וא"כ יש מקום לומר דבשביל קריאת אמה לבד עדן לא יצא מכלל נשתקע והי' צריך לכתוב ראניא המכונה ראזא אך אף א"נ כשיטת קצת פוסקים דגם ע"י קריאת אמה לחוד יצא מכלל נשתקע כאשר האריך בזה מרן בס' ד"ח והשיג על הג' מוהש"ק ז"ל מ"מ עכ"פ הי' צריך לכתוב חי' ראניא דמתקרי ראניא והמכונה ראזא דבשלמא אם מעריסה הי' שמה חי' ראניא ואח"כ נקראת בפי כל ראניא אך מיעוט קורין בב' השמות יש בזה מבוכה רבה איזה חשוב עיקר השם דדעת הכרם שלמה דשם מעריסה ונכתב בכתובה ונקרא בפי המיעוט הוא העיקר ומקדימן ב' השמות ולשיטת מרן בד"ח וחס"ל שם שנקרא בפי הרוב הוא העיקר ובט"ג דעתו לכתוב בי גיטין כמו בשאסיא טאבא אבל בשם מחמת חולי דגם אם נקרא בפי המיעוט חשוב עיקר א"כ הי' ראוי להקדימו ולכתוב חי' ראניא דמתקריא ראניא והמכונה ראזא דנהי דהוא שם לע"ז מ"מ כיון דהוא עצם השם מעריסה כותבין עליו דמתקרי כמ"ש בנוב"י מד"ת ס' קי"ט לענין שרה דמתקריא הינדל והמכונה ראזא והנה בעיקר הס' אי בשביל קריאת אדם אחד ל"ח נשתקע ושוב כיון שהוא שם מחמת חולי חשוב כעיקר ואם ישמיטו הוי ככתב שם הטפל לחוד דפסול לשי' רוב הפוסקים אבל אם נכתבו ויהי' חשש מחמת נשתקע והי' כמה ספיקות להתיר א' שמא ע"י קריאת אמה ל"ח בכלל נשתקע ושמא כתירץ הראשון שבב"י דגם בשם החולי שנשתקע צריך עכ"פ בי גיטין וע"כ דיש סי בדבר דשם מחמת חולי עדיף לפי שהועיל שם זה שנקרע גזר דינו לכך גם בנשתקע יש לכותבו ובפרט לפמ"ש בבית שלמה סי' ק"ה להוכיח מדברי רש"י ז"ל בשבת די"ל דאם כתב שם הנשתקע ליכא חשש בדיעבד ועכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן ועיין שו"ת באר משה סי' נ"ג ובפרט בכתב שם הנקרא בפי כל ג"כ בוודאי דליכא רק חשש דרבנן משום לעז א"כ הוי ס"ס בדרבנן שמא ע"י קריאת אמה ל"ח נשתקע ושמא בשם מחמת חולי גם בנשתקע צריך לכותבו וס"ס בדרבנן שרי אף נגד ח"א א"כ בוודאי הי' יותר נכון לכתוב גם שם חי' ראניא אף דרק אמה קוראה בב' השמות

אך כיון דנכתב הגט באמעריקא ושמה נקראת רק ראזא א"כ ידוע שיטת הפוסקים דצריכין לכתוב שם מקום הנתינה עיקר ועל שם מקום מולדתה דמתקרי ואם הקדים שם מקים מולדתה פסול להרבה פוסקים אף א"נ דבמפרש השמות ליכא קפידא בהקדם שם הטפל מ"מ אם שני השמות הם בשני מקומות פסול בהקדים שם מקום הכתיבה כמ"ש הב"ש ואף אם במקום הנתינה נשתנה שמו מחמת חולי מ"מ יש חילוק באם ידוע במקום הנתינה שנשתנה במקום מולדתה השם מחמת חולי אז יש להקדימו אבל באם א"י במקום הנתינה שנשתנה השם מחמת חולי אז יש להקדים שם מקום הנתינה ורק בדיעבד בשם מחמת חולי שנשתנה במקום הכתיבה והקדימו אותו השם מכשיר בט"ז סי' קכ"ט עכ"פ בנ"ד אם אינו ידוע באמעריקא שיש לה שם מחמת חולי אז צריכין להקדים שם מקום הנתינה ולכתוב שם ראזא דמתקריא ראניא ואם נחוש דבקריאת אמה לא מיקרי נשתקע כשיטת מרן בד"ח ועיין בשו"ת בית יצחק בכמה תשובות שהביא ראי' מהא דכתב המהרש"ל דאם ליכא רק פוסק אחד לא יוכל לומר קים לי וא"כ ה"ה דע"י קריאת אחד לא יצא מכלל נשתקע ועיין תשוב' ב"י סי' מ"ב ומ"ז ובתשוב' מהרש"ם ח"ב סי' קע"ט שהאריך ג"כ בזה אי ע"י קריאת א"א יצא מכלל נשתקע ועיין בתשוב' מהרש"ם ח"א סי' פ"ג שנסתפק ג"כ בזה עכ"פ אי הי' כותבין ראזא דמתקריא חי' ראניא הי' כשר ואי הי' כותבין דמתקריא ראניא לחוד ג"כ הי' כשר דהא קיי"ל דאף דצריכין לכתוב שם מקום מולדתה ג"כ היינו רק שם העיקר שבמקום אחר אבל שם המיעוט שנקרא במקום אחר א"צ לכותבו

עתה נדבר במה שכתבו חי' רוזא ויש בזה כמה חששות א' די"ל דשם חי' נקרא נשתקע והי' צריכין לכתוב רק דמתקריא ראניא וחוץ לזה אף אם נימא דע"י קריאת אמה שעכ"פ לא חשוב נשתקע ובפרט שהוא שם מחמת חולי אבל עכ"פ הי' צריך לכתוב חי' ראניא אבל שם חי' רוזא לא נקראת מעולם דבמקום הנתינה נקראת רק רוזא ובמקום מולדתה נקראת או ראניא או חי' ראניא והנה אם הי' כותבין חי' לחוד לשי' רוב הפוסקים הי' פסול דחי' לחוד לא נקראת מעולם וידוע שיטת רוב הפוסקים דמי שיש לו שני שמות ונכתב רק אחד מהם פסול ולשיטת הרבה פוסקים חשוב בכלל שינו השם ואף לשי' מהראנ"ח שנסתפק אי חשוב בכלל שינו שם או דחשוב רק כחסר שם והנ"מ לענין שם אבי המגרש או שם אבי המגרשת דחסר כשר ושינו פוסל די"ל דבכה"ג ל"ת בכלל שינוי ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קס"ט שהאריך בזה עכ"פ שם חי' לחוד לא הי' מועיל וא"כ הוי בזה