מהר"ש חלק ג ק

לא יהי' לו שום זכות ואף תפיסה לא יועיל כמו היכי דאין לו רק זכות מדרבנן כמו בכתובות אשה אז שפיר אמרינן דהיכי דהאשה רוצית להוציא הכתובה אף בס' משביעין וכמ"ש בש"ך סי' פ"ב לחלק בין חשוד במלוה בשטר ובין חשודה לגבי הכתובה. ופי' בשב שמעתתא שהאריך בזה אבל הכא במלוה בשטר דאף אם לא ישבע אפ"ה אם יתפוס בדיעבד יועיל תפיסתו שוב שפיר בס' אין משביעין אף לכתחילה ואף כשבא להוציא וכנודע מ"ש הר"ן פרק הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכחחילה עיי"ש וז"ב ומ"ש כת"ה דממרני חשוב כשטר בנאמנות עיין בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' ל"ט שלא פסק כן עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דצריך הלוקח לישבע אם באמת מגיע לו אצל המוכר הסך הלז ואם לא אמר לו המוכר שכבר פרע הלוה הוועקסיל הלז ואז לאחר שישבע יהי' הלוה מחויב לשלם לו הכל כנלע"ד בס"ד ברור לדינא ויפה דן מעכת"ה והרבה יש לדבר בזה: באעה"ח יום ב' נצבים תרס"ח לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ב. להרב הה"ג מו"ה דוב בעריש נ"י אבד"ק ניימארק

בדבר שאלתו אשה אחת גרושה דבקה נפשה בנער אחד ורצתה להינשא לו אך אבי' לא הסכים לשידוך הזה ועשה עמה שידוך אחר והוציא הנער קול שקידש אותה וכאשר ראה שלא יועיל בזה מחמת שלא הי' לו עדים הוציא קול שטימא אותה בעודה תחת בעלה ונתבטל הקשר ועתה רצונה להינשא לו והנער הנ"ל אומר עתה ששיקר מתחילה ולא בעל אותה רק שהי' עצה ביניהם שיאמר כן שיהי' אביה מוכרח להסכים על השידוך וגם האשה אומרת כן ונסתפק כת"ה אי מותר לישא אותה אי נימא דשייך בזה שאחד"א אך י"ל דהוי אמתלא זה תורף ספיקו

והנה לפע"ד י"ל דל"ש בזה שאחד"א כיון שלא אמר בפירוש שבא עלי' ברצון ויוכל להיות שבא עלי' באונס ולפמ"ש בב"ש סי' י"א שי' רוב הפוסקים באשת ישראל שזינת' באונס אף שהבועל הי' מזיד אפ"ה לא נאסר' לבועל א"כ פשיטא דאם הי' אומר בפי' שבא עלי' באונס לא הית' נאסרת עליו לשי' הפוסקי' הנ"ל דל"מ לשי' הר"י דגם בהא דפ"פ אם אומרת נאנסתי מותרת אף דאונס קלא אית לה אפ"ה נאמנת א"כ הכא בוודאי היתה מותרת לו ואף להחולקים על הרבינו יונה מ"מ באם א"י שנבעלה רק על פי' וליכא עדים על היחוד שפיר נאמן לומר שהי' באונס כמ"ש הנו"ב מה"ת חאה"ע סי' י"ח א"כ ל"ש לומר שאחד"א דגם בתחילה בשעה שאמר שבא עלי' הי' ספק אם נאסרה עליו דשמא הי' באונס ובפרט דרצון לא הוי רוב גמור כמ"ש התוס' כתובות דף ט' א"כ היכא דגם מתחילה לא הי' איסור וודאי ל"ש שאחד"א כנודע משי' הרא"ה ואף דלשי' הירושלמי גם באונס נאסרה על הבועל כמו שהביא הב"ש

אך באמת במ"ל פ"ב מסוטה מסיק דהעיקר כשיטת הש"ס שלנו דבאונס לא נאסרה על הבועל ובפרט דהגם שבנו"ב מה"ת סי' כ"ג מפורש דלשי' הירושלמי גם מה"ת נאסרה לבועל אף בזנות באונס מ"מ בשו"ת יהודה יעלה סי' קנ"א מסיק דרק מדרבנן נאסרה לשי' הירושלמי וא"כ יש צירוף שי' כמה פוסקים דבדרבנן ל"א שאחד"א ועיין בספרי ח"ב סי' י' מ"ש בזה עכ"פ יש סניף גדול דגם לפי דיבורו הראשון לא נאסרה עליו בוודאי דאם הי' באונס לשי' רוב הפוסקים לא נאסרה כלל לבועל ואף לשיטת הירושלמי מ"מ לפמ"ש בשו"ת יהודה יעלה רק מדרבנן אסורה ושוב י"ל דבדרבנן ל"ש שאחד"א ובפרט שלא אמר בפירוש שהכניס מכחול בשפופרת ויוכל להיות שמה שאמר שבא עליה היינו ששכב עמה בקירוב בשר וידוע שיטת בה"ג דלאסור אשה לבעלה בעי כמכחול בשפופרת וכן מוכח שיטת התוס' כתובות דף ט' ועיי"ש בשו"ת יהודה יעלה סימן הנ"ל ובספרי ח"ב סי' י' שהארכתי בזה ואף לשי' הפוסקים דנאסרה ע"י ראי' כדרך המנאפים ה"ט משום חזקת צורה שהערה בה וכ"ז אם עדים מעידים ע"ז אמרינן דהתורה לא הצריכה להעדים להסתכל כ"כ וסמכינן אחזקת צורה שבוודאי גמר ביאתו אכל היכא דרק הבועל בעצמו אומר בוודאי צריך לומר שהכניס כמכחול בשפופרת וא"כ י"ל דמה שאמר שבא עלי' היינו שנהג עמה קריבות כדרך איש ואשתו אבל אכתי לא הי' משמעות דיבורו שהכניס כמכחול בשפופרת וכיון דעכ"פ לא אמר בפירוש דיבור שיהי' משמעות איסור ממש שוב שייך לומר הסברא דאאמע"ר נהי דיפה כ' כת"ה דלענין שאחד"א ל"ש לומר אאמע"ר דאדם יוכל לאסור על עצמו ועיין ר"ן כתובות ע"ב ובר"ן שבועות פ' כל הנשבעין דלהפסיד לעצמו מועיל אף במקום ששייך אאמע"ר דהודאת בע"ד כמאה עדים חמי אבל לפמ"ש דגם לפי דיבורו לא נאסרה עליו דשמא ובא עלי' באונס או שלא בא עלי' ממש בהכנסת עטרה ושוב כיון דל"ש בזה איסור לענין האשה שתהי' נאסרת עליו שוב שייך הסברא דאאמע"ר לומר שעכ"פ שכב עמה בקירוב בשר דגם זה דרך חיבה בוודאי יש בזה איסור תורה ושוב אמרינן אאמע"ר ובפרט שאמר אמתלא והנראה שהוא אמתלא טובה שבשביל שעיניו נתן בה הי' סובר שע"י שיגיד שבא עליה יהי' אבי' מוכרח להסכים ולא ידע הדין דכשם שאסורה. ובפרט דחזקת כשרות של שניהם מסייע להאמתלא דלא זינתה כשהוא א"א דאף שנראה שאינם בכלל אנשים הכשרים מ"מ ידוע מ"ש בתוס' גיטין י"ז דהעמד אותה בחזקת צדיקת שלא זינתה כשהוא א"א ואף דעכ"פ גם זנות דפנוי' עכ"פ מדרבנן אסור מ"מ כ' בתוס' דעכ"פ לא איתרע לענין ד"ת ועיי"ש בפנ"י ואו"ת וברי"א מכ"ש הכא די"ל דלא זינתה כלל שוב בוודאי חזקת צדיקות מסייע שהאמתלא אמת ובפרט שנראה שמתחילה שיקר לומר שקידשה ואח"כ למד לומר שקר אחר ע"כ נלפע"ד דיש מקום להתירה להינשא לאיש הזה ובפרט אם באמת נראה. לכת"ה שהאמתלא אמת ויאיים עליהם בחומר האיסור דנטמאה ועכ"ז יחזקו בהאמתלא יש מקום להתיר ולחומר הנושא ישאל עוד לרב גדול אחד ואם יסכים להיתר גם אנכי אצטרף והש"י יצילינו משגיאות: באעה"ח ה' תצא בעת"ר ל' ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ג. להרב הגאון כש"ת מו"ה שמואל זייינויל הכהן (נ"י) ז"ל מוצד"ק מונקאטש

בדבר שאלתו באשה אחת שנתגרשה באמעריקא ונכתב בגט שמה חיה רוזא וכאשר רצתה