מהר"ש חלק ב צט

עם סימני גופו וכבר יצאה מקודם מאיסור ד"ת ס בודאי דמהני

ובאמת נודע דעת מהר"ל מפראג דסימן אמצעי בגוף וט"ע בכלי מהני ממ"נ והב"ש חולק ולענ"ד יש להביא ראי' לשיטת הב"ש מש"ס ב"מ דמבואר אבל בעדים דאוכף וסימני דאוכף אימא לא וכ' התוס' בעדי אוכף פירוש למ"ד סימנים ל"ד וכונתם דלמ"ד סימנים ל"ד ל"מ סימני אוכף וקשה דזה פשיטא דגם סימנים בגוף ל"מ. וע"כ נשמע מזה כסברת הב"ש דלמ"ד סימני דרבנן פשיטא דחוששין לשאלה רק אם יש ט"ע על הבגדים א"כ ע"י החשש שאלה חשיב כסימן אמצעי אבל בסימן ע"י החשש שאלה גרע עוד מסימן אמצעי א"כ זה כוונת התוס' דלמ"ד סימן ד"ת א"כ חזינן דל"ח לאתרמי א"כ פשיטא דעדי אוכף מהני דחשש שאלה לא גרע מחשש אתרמי עכ"פ בכלים דלא מושלי חשיב כמו סימן וא"צ קרא לזה רק בסימני אוכף הו"א דנצרף חשש שאלה לחשש אתרמי ועכ"פ חשיב בגדר שני מיעוטי דחשיב כפלגא קמ"ל דבכלים דלא מושלי ל"ח כלל לשאלה ול"ח אף למיעוט אבל למ"ד סימנים דרבנן לדידי' צריך קרא אף לעדי אוכף דהו"א דגם בכלים דלא מושלי הוי חשש שאלה עכ"פ כמו חשש אתרמי קמ"ל דבכלים דל"מ ל"ח לשאלה ומהני אף למ"ד סימנים דרבנן. עכ"פ נשמע כדעת הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן מצד הסברא יש לחוש לשאלה

ובאמת עפ"ז י"ל דלפי תירוץ הראשון בבכורות פדחת מהני מה"ת א"כ נשמע ממתני' דפדחת עם סימני כליו ל"מ משום דחוששין לשאלה דגם לענין דרבנן חוששין לשאלה ומש"ה האבע"א משני כליו בחיורי וסומקי משום דס"ל דהיכי שכבר נסתלק האיסור ד"ת ל"ח לשאלה וכיון דהכא כבר נסתלק האיסור ד"ת ע"י היכר פדחת ס"ל דל"ח לשאלה ובאמת באיסור ד"ת שפיר נחוש לשאלה ומש"ה ניחא דפריך הקושיא דמצאו קשור אחר האבע"א והקשו דהא כבר ידע מתירוץ הש"ס דל"ח לשאלה ובזה א"ש דהאבע"א מיישב רק המתני' אבל באמת בחשש ד"ת מצד הסברא חוששין לשאלה וז"ב בס"ד

נחזור להנ"ל דאדרבה י"ל דהאבע"א קאי לל"ק דבכורות ופליגי שני התירוצים אי בדרבנן חוששינן לשאלה. אך עכ"פ בנ"ד שנטבע במשאל"ס א"כ נסתלק האיסור ד"ת ושוב י"ל דמהני היכר פדחת ל"מ לל"ק דבכורות דרק חז"ל החמירו א"כ י"ל דבכה"ג שכבר נסתלק האיסור ד"ת לא חשו חז"ל וגם ללשון שני עכ"פ הוי כסימן ובאיד"ר מהני סי' עכ"פ לדידן דמספקא לן אי סימנים ד"ת וגם י"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה דלל"ב בבכורות בודאי די"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה והא דפדחת בצירוף כלים ל"מ משום דפדחת ל"מ מה"ת ורק לל"ק דבכורות י"ל דס"ל כמו האבע"א דמיירי בחיורי וסומקי ונשמע דהאבע"א ס"ל כל"ק דבכורות אבל עכ"פ בדרבנן בוודאי דל"ח לשאלה ובפרט שביבמות משני הך בחיורי וסומקי בסופו ומשמע דגם בד"ת ל"ח לשאלה מכ"ש בדרבנן ואף שעל היכר פדחת יש לפקפק כמש"ל מ"מ הוכחתי דחשיב עדות גמור א"כ פשיטא דבנטבע במשאל"ס ויש היכר פדחת וט"ע בבגדים דמהני ויפה כ' הג' מבערזאן נ"י דלל"ק בבכורות הוי תרי דרבנן ודעת הח"מ אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאין לו עיקר מה"ת וממילא ס' לקולא אף נגד ח"א וע' בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד א"כ בוודאי דל"ח לשאלה

ובפרט בכל בגדיו כ' כמ"פ דחשיב ככלים דל"מ ונהי דלדעת הב"י למ"ד סימנים דרבנן ל"מ אף ט"ע בכלים דל"מ אבל כיון דלמ"ד סימן ד"ת מהני א"כ זה חשיב עכ"פ כסימן אמצעי וא"כ בנטבע במשאל"ס דמהני סימן אמצעי ה"ה דמהני כלים דל"מ ובפרט שכ' הנוב"י דסברת הב"י דמדרבנן חוששין לשאלה א"כ הכא דכבר יצא מאיסור ד"ת או ע"י הטביעה או ע"י הפדחת א"כ בודאי דמהני ט"ע בכל בגדיו ובפרט שכ' כמ"פ דבגד ד' כנפות חשיב כלום דל"מ ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד להיתר והנני מצטרף לדברי הג' מבערזאן נ"י

בעה"ח ג' פרשת וארא תרנ"ט ראדאמישלא והנני ידידוש"ת סימן כ להרבנים המאוה"ג חו"ב החסידים וכו' כש"ת מוהר"ש נ"י ומוה"ר נפתלי נ"י הבדצד"ק גארליץ יע"א

בדבר שאלתם באחד שהי' לו יתומים מג' בנות ובת אחד הושארה יתומים קטנים ומכר ביתו לשני נכדיו הגדולים ונתן להם קאנטראקט אצל הנאטאר ונכתב בהקאנטראקט שדמי המכר מחויב ליתן להיתומים קטנים ובעת שיהי' גראסיעהרוג אז ויתן המעות להם והכנסת הבית השאיר לעצמו כל ימי חייו ואם ימות קודם שיהי' היתומים גראסיעהריג אז ישלם מהקרן ה' פט"צ ואחר מיתתו לקח בן מבת האחת מיורשי בת הג' זכותם שמגיע להם מקונה הנ"ל ותובע אותם לד"ת שישלם לו הקרן עם הפטי"צ וטוען הקונה שלא הי' ה"ע והוא טוען שזוכר שהי' עצה"ע ולכן נחלקו כבודם אחד כתב שזה ל"ח אגר נטר כי המקח לא נגמר רק כשיהי' גדולים והפט"צ הוא מה שעולה לחלקם הכנסת הבית והשני אמר לפי שכבר נכתב קאנטראקט על שמם ושוב חשיב ריבית עכת"ד בקצרה. וזה החלי בס"ד

והנה מפורש בש"ע חו"מ סי' פ"ב דהוציא עליו שטר מקוים והלה אומר שטר זה ריבית הוא אין שומעין לו להשביעו רק ישלם ואח"כ יתבע ואם יכפור ישבע היסת ומקורו מרמב"ם פ"א מטוען ומשמע שם דמש"ה לא ישבע לפי שהשטר בחזקתו עומד דדוקא בטען פרעתי דשטרא לפרעון עומד אז כשאומר השבע לי משביעין אותו אבל בריבית לא