מהר"ש חלק ב ק

ישבע ומוכח שם דאם המלוה מודה על הריבית רק שאומר בהיתר לקחתי צריך לישבע קודם הפרעון בנק"ח ועיי"ש בסמ"ע ועי' ברמ"א יו"ד סי' קס"ט ובסמ"ע סי' ע"ה ואחר הפרעון כשאומר לקחת ממני ריבית בזה בטענת לא לקחתי צריך לשבע ובטענת בהיתר לקחתי א"צ לשבע דהחזקה לא שביק היתרא ואכיל איסורא מסייע שהי' בהיתר

ונראה דקודם זמן הפרעון אף שיש לו שטר וגם שחזקה זו מסייע לי' אפ"ה כיון דבא להוציא ממון צריך לשבע ואחר הפרעון מהני החזקה הנ"ל לפוטרו משבועה. ובאמת יש להקשות דלפי"מ דקיי"ל דשבועה ל"ש רק במידי דאם יודה יתחייב ממון אבל בדבר שגם אם יודה לא יתחייב ממון פטור משבועה ועיי"ש בש"ך סי' ע"ה ובדבר שאם יודה יתחייב לקבל מ"ש דעת הש"ך דפטור משבועה וע' בכנה"ג ובשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ח' וע' בקצה"ח סי' פ"ז וסי' ר"ד שכ' דנותנים לו מ"ש רק שלא לנוכח וע' בשו"ת הר הכרמל. ודעת הש"ך בסי' פ"ז דאם אמר לעני ליתן מנה והוא כפר צריך לשבע וכתב התומים דדוקא אי שייך בצדקה אמירה לגבוה א"כ נעשה ממון עניים ממש ושפיר שייך שבועה אבל למ"ד דאינו רק מטעם נדר ל"ש שבועה א"כ לשיטת הפוסקים דבריבית אין יורדין לנכסיו דליכא שיעבוד נכסי דגם בריבית קיימת אפ"ה חשיב חפץ של המלוה ויכול לקדש בו האשה וגם במקדש להאשה שלקח ממנה ריבית מקודשת וא"י לומר דידי שקלי ולא עוד דדעת כמ"פ דאף כ"ז שלא נתן לו הריבית אפ"ה א"נ דהמקדש במלוה מקודשת תהי' מקודשת וע"כ דחשיב עכ"פ מלוה כ"ז שהלוה רוצה ליתן רק דגזירת התירה שלא לקבל אבל אם רוצה לקבל חשיב חוב

ובאמת אם מכר לו הלוקח חפץ בעד דמי ריבות חשיב קנין לשיטת הרמב"ם דמלוה במכר קני וע' במלמ"ל פ"ח ממלוה דאם מכר לו חפץ בעד מה שסבר שחייב לו ואח"כ נתברר שאין חייב דהמקח בטל ול"ד למכר לו בעד ריבית דשם באמת חשיב דנתן דמים דהא הוא חייב לו רק שגזה"כ דצריך להחזיר ושלא ליטול אבל כ"ז שרוצה ליתן וליטול חשיב חוב א"כ קשה אמאי באומר קבלת ממני ריבית צריך המלוה לשבע שלא לקח הא אף אי יודה מ"מ אין יורדין לנכסיו ורק יהי' עליו חיוב להחזיר ולא עדיף מחייב ליתן מטעם נדר דכופין על הצדקם אפ"ה לא נותנין שבועה ע"ז מכ"ש הכא דליכא כלל חיוב ושיעבוד נכסי רק חובת גברא וכי שייך שבועה ע"ז ובשלמא כשבא להוציא הריבית אף במלוה בשטר שפיר צריך לשבע דאף שכ' דגם בריבית קודם נתינה יש להמלוה זכות בהריבית רק שמוטל עליו שלא יקח א"כ אף אי יודה יהי' לו זכות בהממון ז"א דכ"ז אי הלוה רוצה ליתן אבל כשאינו רוצה ליתן א"כ אין להמלוה זכות כלל ואם יטלנו בע"כ חשיב גזל וי"ל דיורדין לנכסיו דבשלמא אם נתן לו מדעתו ל"ח גזל כמפורש בש"ס ב"מ דס"א ריבית מגזל לא אתי למילף שכן מדעתי' א"כ שפיר קני' לי' רק חיוב התורה מוטל עליו להחזיר כשיתבענו אבל בלקחו בע"כ חשיב גזל א"כ אי יודה יופטר הלוה מהדין ולא יחול שום חיוב וע' במח"א שהביא בשם המהראנ"ח דאם הלוה עדן חייב הקרן א"י לשבע שאינו חייב לו כלום ולנכות לו הקרן כיון דהמלוה יש לו קנין בהריבית רק דמצוה רמיא עליו ודחה המח"א דאף בתפס מעות אחר יש לו בהם זכיה גמורה ומכ"ש בחייב עוד הקרן ועוד כ' המח"א דגם ביורשים נהי שאינו חייב להחזיר מ"מ אי חייב עוד הקרן יוכל לנכות ואף אי סילקו בלי זוזי אפוקי ממין היא מ"מ הכא בר"ק דהדין שיוצאין בדיינים ויכול תיכף לנכות הקרן ול"ח כמוציא מיורשין ועיי"ש שנסתפק אי חשיב כגזל ונימא דכ"א בשלו עומד א"נ זה גובה אבל אי קיים המלוה א"כ בחייב הקרן י"ל שאינו חייב לו כלל מכ"ש בלא נתן לו עוד הריבית ואין רוצה ליתן אין להמלוה שום זכות והוי כטענת פרעון וצריך לשבע אבל בנתן לו מדעת אז אין יורדין לנכסיו א"כ ל"ש חיוב שבועה ואף דדעת הר"י דבריבית אין קנין להמלוה ודעת כמ"פ דיש ש"נ ויורדין לנכסיו וע' במח"א שכ' דלרבא דס"ל אעל"מ אין לו קנין בהריבית וע"ע שם שכ' דבאם הוא לפנינו יורדין לנכסיו מדין כפיה שעד שאתה כופהו בגופא כופהו בממונא כדיורדין לנכסיו בצדקה באיתא קמן וא"כ י"ל דחשיב כפירת ממון דאי יודה ירד לנכסיו אבל לפמ"ש בקצה"ח סי' ל"ט דרק בצדקה יורדין לנכסיו דשם יש ש"נ אבל בריבית דליכא ש"נ אף באיתא קמן ולכך אין יורדין וקשה וכי שייך שבועה על חיוב מצוה דהא איהו ידע בנפשי' שצריך לקיים החיוב מצוה המוטל עליו וע' בנמ"י בהא דשכ"מ שהקדיש אם עמד חוזר ואף דאמירה לגבוה זה דיקא בזה שידענו דעתו בברי אבל בס' לא ואיהי ידע בנפשי' א"כ הכ"נ קשה כנ"ל וע' בקצה"ח שהעיר בכעין זה

אך הנלע"ד ליישב דכיון דאף שאין יורדין לנכסיו אפ"ה אי תפס תפיסתו יהני ויהי' בו זכות גמור כמ"ש המח"א א"כ שפיר חשיב כפירת ממון כמ"ש הרמב"ם בפ"כ מעדות דהיכי דהועילו בעדותן שיועיל תפיסה משלמי בהזמה דתפיסה חשיב דבר קל וע' ברמב"ם פ"ב מגניבה דבקנס מהני תפיסה בס' דדינא וכ' הכ"מ דזה חשיב אשר ירשיעון כיון דמהני תפיסה וע' ברשב"א שבועות דל"א שכ' דהיכי דאי הי' מעידים הי' מהני תפיסה דחשיב כמועיל לממון וחייב ק"ש נראה מזה דתפיסה מהני לחייב העדים שבועה ה"ה דמועיל לחייב שבועה לבע"ד ואף שמפורש בש"ך סי' פ"ז דאם נדר לא"א דבר באתנן והוא כופר א"צ לשבע דל"ח כפירת ממון משום דקלבד"מ והקצה"ח כ' דאי מודה נ' דאתנן וכופר בנ' דהלוואה חשיב מודה במקצת משום דמהני תפיסה מכל מקום בכופר א"צ לשבע נראה דבמידי שאינו מתחייב רק ע"י תפיסה ל"ח כפירת ממון

.. אך כבר כ' בתשובה דהנה הש"ש הקשה ממתני' דהדליק גדיש בשבת דפטורין העדים אף דבקלבד"מ מועיל תפיסה ודעת הרשב"א דהיכי דמועיל