מהר"ש חלק ב צז

קולת עגונה נמצא הכא דבאמת יש חזדמע"ק המברר דהשתא הוא דראתה ולדעת כמ"פ חזקה חשיב בירור א"כ נהי וגזה"כ דבס' טומאה ברה"י ל"מ חזקה להתיר מ"מ ליכא בזה חשש מכשול באיסור טומאה דהא החזקה מבררת שלא ראתה מקודם רק דהלל"מ דל"מ בזה חזקה ובזה שוב י"ל משום לבו נוקפו הקילו כיון דעכ"פ ליכא חשש מכשול באיסור טומאה וכמו שהקילו שם משום עגונה

אך לכאורה י"ל לפמ"ש הג' מליופניק ז"ל דדוקא חזקה דלא איתרע אז חשיב בירור אבל היכי שיש חזקה דהשתא לאיסור נהי דילפינן מנגע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בד"נ דכתיב והצילו העדה א"כ שוב י"ל דבחזקה דאיתרע באמת יש חשש שמא ראתה מקודם רק במקום דגזה"כ דנסמוך על החזקה א"כ אף אי קמי' שמי' גליא שנתהווה איסור מקודם אפ"ה הוא לא עביד איסור דהא עשה ברשות התור לסמוך אחזקה והמ"ש הפמ"א דמי שלא בדק אחר ח"י טריפות ואכלו ואח"כ נתוודע שהי' טריפה דא"צ כפרה דחשיבא אנוס ומקורו מש"ס פסחים דע"ב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור ועי'' ש"ס שבועות די"ז ומה שפלפלו בזה הנוב"י והס"ט וע' בפמ"ג בפתיחה להי' ל"ה ומ' תוס' ביצה דכ"ה ע"ב. אבל בס' טומאה ברה"י דהלל"מ דלא נסמוך אחזקה שוב יש חשש שמא מחמת ראתה מקודם כיון דחזקה דאיתרע ל"ח בירור וא"כ היכי דבאמת יש חשש מכשול באיסור טומאה שוב לא יוכלו להקל משום לבו נוקפו אך באמת ניחא דבאמת יש לבעלה ח"ט וח"ט דידי' לא איתרע וגם חזקת הטהרות לא איתרע ורק אי לא הי' באשה זו שום חזדמע"ק להיתר א"כ הי' חזקה דהשתא חשיב כבירור לאיסור א"כ לא הי' מועיל ח"ה של הבעל והטהרות כמ"ש התוס' רי"ד כיון דעיקר אנו דנין בתר חזקת גוף דבר שנולד בו הס' ובמקום דליכא חזדמע"ק חשיב חזקה דהשתא כוודאי איסור וכמפורש בש"ס קידושין דע"ט לענין יומא דמשלם שתא וע' שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"א א"כ לא הי' מועיל חזקת מסובב אבל כיון דבאשה גופא יש ח"ט נהי דל"ח בירור כיון דאיתרע אבל עכ"פ נשאר הדבר בס' ושוב יש לאוקמי טהרות אחזקתן וחזקה דידי' לא איתרע וחשיב בירור ונהי דנימא דברה"י ל"מ חזקה מ"מ כיון דליכא חשש מכשול באיסור טומאה שוב יוכלו להקל משום לבו נוקפו וכמו שהקילו שם משום עגונה כיון דליכא חשש מכשול באיסור א"א ומיושב קושית התוס' בס"ד

נחזור להנ"ל דבשלמא לענין ע"א דיש בירור דלא משקר א"כ אף א"נ דלא כסברת הרמב"ם רק דגזה"כ דאף אם יש בירור אפ"ה בעי תו"ע מ"מ מהני קולת עגונה אבל אם ליכא רק פדחת לחוד דזה ל"ח הכרה גמורה ויש עכ"פ חשש מיעוט שמא אחר הוא בזה ל"מ קולת עגונה דיש חשש מכשול באיסור א"א א"כ אדרבה נהי דמה"ת מהני דל"ח למיעוט מ"מ החמירו חז"ל כמו שהחמירו במשאל"ס אעפ"י דמהני לענין נחלה ה"ה דגם הכא החמירו עכ"פ נשמע דמה"ת מהני הכרה בפדחת לחוד אך לתירוץ האבע"א אף מה"ת ל"מ ובהסבר פלוגתתם י"ל עפי"מ שנסתפק בפמ"ג יו"ד סי' נ' במצוי להתיר אי חשיב כרוב ומהני מה"ת אף בס' בשחיטה או נימא דנגד חזקה לאיסור אף מה"ת ל"מ וי"ל דהכא ע"י היכר הפדחת לחוד חשיב עכ"פ כמו מצוי להיתר ופליגי אי נגד חזקה מהני ס' המצוי להתרר מה"ת וביותר ביאור י"ל עפמ"ש הב"א והח"ס דהיכר פדחת לחוד חשיב עכ"פ כסימן אמצעי וא"כ י"ל דפליגי אי מה"ת מהני סימן ורק מפני חומר א"א ל"מ סימן או אף מה"ת ל"מ סימן

ובאמת עפ"י הנ"ל הי' מקום לומר לכאורה לפמ"ש הפוסקים דעכ"פ באיד"ר מהני סימנים א"כ הכא בנטבע במשאל"ס דכבר נסתלק האיסור תורה א"כ ל"מ לפי"מ דמשמע דרק חז"ל החמירו שלא לסמוך אפדחת א"כ י"ל דלא החמירו רק היכי שיש חשש ד"ת אבל הכא דכבר נסתלק האיסור ד"ת לא החמירו ואף לתירוץ השני דגם מה"ת ל"מ פדחת מ"מ כיון דעכ"פ חשיב כסימן אמצעי ושוב היכי דכבר נסתלק החשש איסור תורה שוב י"ל דמועיל סימן אמצעי וה"ה דמועיל היכר פדחת ואף שבאמת כמ"פ מביאים ראי' דגם לענין איד"ר ל"מ סימנים מהא דמפורש במתני' דפדחת לחוד ל"מ אף בצירוף סימנים והא לחד לישא מהת' מהני פדחת לחוד ונשמע דגם באיד"ר ל"מ סימנין

אך באמת כ"ז לתירץ הראשון של הש"ס שפיר נשמע דגם באיד"ר ל"מ סימנים אבל נתירוץ השני שפיר י"ל דבנסתלק האיסור ד"ת מהני סימן רק דפדחת לחוד ל"מ מה"ת וא"כ הכא ממ"נ א"נ דפדחת מהני מה"ת א"כ שוב י"ל דחז"ל לא החמירו שלא לסמוך אפדחת רק היכי שיש חשש ד"ת אבל במשאל"ס דכבר נסתלק החשש ד"ת שוב מהני היכר פדחת וא"נ דפדחת גם מה"ת ל"מ שוב י"ל דלענין דרבנן מהני סימנים וא"כ כיון דפדחת חשיב עכ"פ כסימן שוב אחר שנסתלק האיסור ד"ת ע"י משאל"ס שוב מהני פדחת. נמצא דבשאר סימנים אף בנטבע במשאל"ס י"ל דל"מ דשמא כלישנא קמא דבכורות ונשמע דגם באיד"ד ל"מ סימן אבל בצירוף פדחת בוודאי מועיל

עוד י"ל דשפיר אפשר דבמשאל"ס מועיל סימן אמצעי וצא תיקשי מהא דל"מ פדחת ע סימנים דכבר נודע דס' בנתגלגל אסור והטעם לפי שכבר הוחלטנו בס' לאיסור בשעה שהי' נ"מ לד"ת א"כ הכ"נ יש לחלק דבשלמא בנפל תחילה למשאל"ס א"כ כבר נסתלק אז האיסור ד"ת לפי שהוחלטנו שמת במים רק חז"ל חששו שמא עלה מהמים א"כ שפיר בנמצא אח"כ איש א' עם סימנים אין מהצורך לחקור רק על חשש דרבנן דאף אם לא נסמוך על סימנים