מהר"ש חלק ב צה

האיסור חשיב מבשא"מ רק דההיתר יאסור משום מב"מ כיון דההיתר גופא לא נאסר רק באיסור עשה א"כ היוצא ממנו מותר ושוב ל"א טע"כ בזה עכת"ד הנה בגוף הסברא כבר העיר בזה בשו"ת בי"צ די"ל דנ"ט בנ"ט מותר מה"ת משום דחשיב יוצא מאיסור עשה

אך באמת לענ"ד ז"א דבשלמא באם גוף האיסור הוא רק איסור עלה כמו בבשר אדם בזה היוצא ממנו מותר אבל הכא דגוף האיסור הוא בלאו אף דמחמת הטעם ליכא רק עשה מ"מ כיון דגוף האיסור הוא איסור לאו שוב היוצא ממנו אסור ושוב טעם יוכל לאסור מה"ת

נחזור לנידון שאלתינו בגוף הדין בנוב"י סי' ל"ב וס' ל"ז אוסר שכ' שם דשיטת הראבי"ה ל"ח לס' והראי' דגם באיד"ר בשמן אוסרין עד ס' וא"נ דלשיטת הראבי"ה מחשיב לס' א"כ נימא באיד"ר הוי ס' להקל וע"כ דזה ל"ח בגדר ס' דשיטת רוב הפוסקים דבשמן אוסר עד ס' והגם שי"ל דלענין צירוף ס"ס מהני ס"ס אף כש"ס א' רוב נוטה לאיסור כמ"ש בתוס' נדה די"ט ואף שמתוס' כתובות ד"ט משמע להיפך וע' בריב"ש ופני' וש"ש ובס"ט סי' קפ"ז וע' בנוב"י סי' קי"ח שכ' דבצירוף חזקה להיתר מהני ס"ס אף כש"ס א' רוב נוטה לאיסור וא"כ י"ל הכא באמת חשיב חזקה להיתר ומש"ה דעת המהרמ"ל דבמים במוח ס' מקיפו מותר אך הש"ך בסי נ' כ' די"ל דבנולד ריעותא מחיים ל"מ חזקה וגם נודע מ"ש בתב"ש דכיון דליכא חזקה בתולדה לענין מים במוח רק חזקה דאתיא מכח רובא וכיון דנולד רעותא יצא מרובו אבל עכ"פ חשיב חזקה דאתיא מכח רובא ושוב מהני ס"ס אף כשרוב נוטה לאיסור א"כ שפיר י"ל דמצטרף לס"ס אך באמת י"ל כמ"ש הח"ס דהוי ס"ס דסתרו אהדדי דאם יהי' ס' ניקיל אף בלי קליפה דנימא כשיטת הסוברים דבשמן מועיל ס' אף בני קליפה וס"ס דסתרי ל"ח ס"ס כמ"ש בתוס' ב"ק די"א ותוס' נדה דכ"ז

אך באמת לשיטת הרשב"א דאף בשמן בעי קליפה לא מצד ס' רק שכן הדין נותן דבמקום שנגע יש לי פעפוע יותר א"כ שוב א"א להקל בלי קליפה וא"כ ל"ח ס"ס דסתרו ובאמת עפמ"ש דמש"ה לא מצרפין סברת הראבי"ה לס"ס או לסד"ר משום דהוי תרתי דסתרו כתבתי במק"א לענין בשר עוף בחמאה ע"י טיגון דהוי תרי דרבנן א"כ מקילין היכי שיש ס' אף בלי נטילה דכבר נודע דברי הפרישה דבתרי דרבנן אף בתרתי דסתרו מותר וכמ"ש בפמ"ג סי' שצ"ד

נחזור לדינא יש מקום להקל כדעת השבו"י והפמ"ג הסכים כן ובאמת נראה דגם הח"ס מסכים לזה וכת"ה כ' דבח"ס משמע דאינו מקיל רק מחמת שהוא מב"מ באמת בח"ס לא משמע כן דפוסק לגמרי כהשבו"י והא דמביא הפלפול לענין אי בשר עוף חשיב מב"מ הביא רק פלפול בדברי השואל אבל באמת עיקר ההיתר שלו מטעם ס"ס אך יען שבנוב"י משמע דבמבשא"מ לא מקיל וגם הלב"ש בח"ד פוסק ג"כ דרק במב"מ יש להקל מהטעם שי"ל דהוי סד"ר ובלא נודע מותר בה"מ אז מצרפין גם שיטת הראבי"ה אבל במבשא"מ מחמיר וכ' שם כשיטת הסוברים דבמליחה ל"א סליק א"כ באמת קשה להקל נגד דעת הנוב"י והלב"ש והחוו"ד ובעיקרי הד"ט מביא שיטת כמ"פ כמו הנוב"י עכ"ז אף דבנוב"י משמע דאווזא עם עופות חשיב מבשא"מ עכ"ז בפמ"ג מסופק בזה א"כ יש כמה ס' לענין ד"ת שמא חשיב מב"מ ובטל ברוב ושמא מים במוח כשר דמוח מקיפו ושמא מליחה בקליפה ואף דגם במב"מ בעי ס' מדרבנן שוב סגי בשני הס' דשמא מוח מקיפו ושמא כדעת הראבי"ה ע"כ אם באמת הוא הפס"מ יש לסמוך על השבו"י והפמ"ג יח"ס שמסכימים לדבריו ואף שדעת התדב"א דבשר כבש עם עוף חשיב מבא"מ מ"מ דעת כמ"פ דבמים בראש וס' מוח מקיפו כשר א"כ יש לצרף עכ"פ לס"ס וההיתר מטעם דקליפה לא הוי רק מדרבנן ע' ברש"י חולין ד"ח ע"ב ובספר בינת אדם וע' בהג"ה יד שאול יו"ד סי' כ"ב שפלפל בזה וקשה לסמוך ע"ז והרבה יש לדבר בזה

בעה"ח ג' פרשת שמות שנתרנ"ו ראדאמישלא והנני ידידוש"ת סימן יט להרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מוה' יחיאל לעהרער נ"י

בדבר שאלתי באחד שנסע בספינה ונטבע בים ושני עדים כשרים שהו יותר מג' שעות ולא ראוהו עולה מהמים ואחר ב' ימים נמצא כערך א' וחצי פרסה רחוק ממקום הטביעה וע"א ראה תיכף בהעלותו מהמים אבל לא הכירו רק בפדחתו בט"ע גמור ועוד ע"א הכירו בפדחתו למחרתו וגם בט"ע של כל בגדיו וד' כנפות ומכנסים וחגורה ומעיד שמכיר כל בגדיו בט"ע זה תורף שאלתו בקצרה הנה מקודם נדבר מכח ט"ע של העד הא' שראה עולה מהמים תיכף והנה בהא דמפורש בש"ס דקכ"א בהא דדיגלת דבעי חזי בשעתיה ידוע שיש בזה מחלוקת הפוסקים דיש מקצת פוסקים דמי שלא ראה הטביעה ול"ש חשש בדדמי ל"צ חזי בשעתיה דהחילוק הוא רק דתיכף בעלותו מהמים אז פ"פ ניכר היטב ול"צ להכרה גמורה אז ל"ש חשש בדדמי ואחר שמונח ביבשה איזה שעה אז נשתנה קצת וצריך להסתכל היטב ומי שראה הטביעה לא מסתכל היטב ולכן בעי חזי בשעתיה אך כמ"פ כ' דלעולם בעי חזי בשעתיה דאח"ז נשתנה וא"א להכירו בפ"פ וגם בשני עדים בעי חזי בשעתיה רק דלמי שראה הטביעה אז ל"מ אף ט"ע אפי' בראה תיכף רק בעי סימנים ורק בלא חזי בשעתיה אז בעי סימן מובהק ובחזי בשעתיה סגי בסימן אמצעי ומוכח לכאורה דאף אם