מהר"ש חלק ב צג

מעכב וזה כוונת רש"י דהא עכ"פ אימנוי עלה ואכילה לא מעכב היינו דעל הקרבן השני הוי הס' על תחילת המינוי ופשיטא דמה"ת אסורין לאכול ממנו וע"ז שכבר אימנו עליו שוב לא אתי ס' חזרה ומבטל מינוי ברור ובפרט דעכ"פ ל"ח בגדר איקבע דבזה כבר אימנו עליו וכיון דמה"ת חזי לאכילה שוב אכילה לא מעכב וכמו בנטמאו רוב הציבור קודם זריקה וא"ש דברי רש"י ז"ל בס"ד וז"ב ונכון

ו) ובאמת עפי"ז י"ל הא דבחולין די"א רוצה הש"ס לילף דאזלינן בתר רוב מהא דשבירת עצם בפסח ידחה דילמא דמנח גומרתא דהשורף בפסח אין בו משום שבירת עצם והקשו האחרונים דהא גם בהנחת גומרתא יש בו איסור משום הפסד קדשים מפורש בש"ס פסחים דפ"ד ואף שי"ל דכ"ז הוא רק מדרבנן אך באמת בהא דילפינן מועצם לא תשברו בו דאין עדל"ת שבמקדש הקשו בתוס' פסחים דפ"ה דהא אפלק"ש ע"י גומרתא ותירצו דל"ח אפשר דאף הנחת גומרתא אסור והאחרונים הביאו מזה ראי' דהיכי דעכ"פ מדרבנן אאפלק"ש אפ"ה דוחה דהא הנחת גומרתא ע"כ אינו רק איד"ר כדמשמע בש"ס דחולין ואפ"ה חשיב לא אפשר

אך באמת צ"ע דעכ"פ למ"ל הקרא דועצם לא תשברו בו בפ"ש דנלמוד מהא דכל חוקת הפסח ואין לומר דהי' הו"א דעדל"ת ז"א דמה"ת אפלק"ש ע"י גומרתא וע"כ דהפסד קדשים אסור מה"ת ושוב תיקשי מש"ס חולין הנ"ל אך עפ"י הנ"ל א"ש דהנה זה פשיטא דבקדשים פסולי' לית בי' משום הפסד קדשים וע' במהרש"א פסחים דפ"ג

והנה הא דהפסד קדשים אסיר מה"ת י"ל עפמ"ש בתוס' פסחים די"ג דמה"ת אסור לשרוף תרומה כמי דאסור לטמא ומוכח דנצמח איסור מקרא דושמרתם א"כ לפמ"ש ברשב"א גיטין דנ"ד בחד תירוצא דרק מדרבנן אסור לטמא תרומה וקדשים א"כ שוב גם הפסד קדשים אינו רק איד"ר אך לתירוץ השני שברשב"א דיש במטמא איסור ד"ת ורק דליכא רק איסור עשה וא"כ גם הפסד קדשים אינו רק איסור עשה ושוב יוצמח דבקדשים ס' פסולים ליכא איסור לטמאות מה"ת דס' איסור עשה מה"ת לקולא

ועפ"ז א"ש אליבא דאמת דאזלינן אחה"ר וא"כ בשוחט ההפסח הוי הקרבן וודאי כשר מכח הרוב ושוב בו בודאי דאסור לטמאותו דהא וודאי כשר הוא ועכ"פ יש בו' איסור עשה בטומאתו וא"כ ה"ה דאסור להפסידו וממילא הי' ס"ד דמותר לשבור העצם ולהוציא המוח מטעם עדל"ת דל"ח אפלק"ש ע"י גומרתא דהא הפסד קדשים אסור מה"ת אבל בש"ס דחולין דחה שפיר די"ל דלא אזלינן אחה"ר וכיון דלא אזלינן אחה"ר א"כ הוי ס' קרבן כשר ס' טריפה ושוב מותר להניח גומרתא דכל איסור הפסד קדשים בכשרה הוא רק עשה א"כ בס' כשר ס' טריפה הוי מה"ת לקולא ושוב אפשר להניח גומרתא אבל באמת בקרבן כשר הפסד קדשים אסור מה"ת וממילא אליבא דאמת דאזלינן אחה"ר א"כ גם בלי בדיקה מחזיקין דהפסח כשר ושוב א"א להניח גומרתא על העצם ולהוציא המוח דיש בו איסור משום הפסד קדשים ולכך הי' ס"ד דמותר לשבור העצם ולהוציא המוח מטעם עדל"ת ולכך גילתה התורה דאין עדל"ת שיש בו כרת וא"ש הכל בס"ד

יא) עוד י"ל קושית התוס' פסחים דע"ו הנ"ל והנלע"ד דהנה באמת עיקר הטעם הפוסקים דסברו דלוי מודה לכתחילה משום דס"ל דריחא עכ"פ משהו נכנס רק דבטל וא"כ אין מבטלין איסור לכתחילה ובדיעבד בטל הריחא והנה לכאורה צריכים להבין מדוע בדיעבד בצלאו מותר ומשמע אפי' בידע שהוא איסור והא דביטול איסור קיי"ל דביטלו במזיד אסור הכ"נ כיון דמשהו עכ"פ נכנס שוב יותסר

אך באמת י"ל דכבר נודע דעת הראב"ד דלענין גרמי רק באם בדחברי' קעביד מעשה חייב ומפורש בתוס' חולין דט"ו דברחיים באם בא רק בכח שני ל"ח כח גברא רק הוי כגרמא וא"כ כיון דביטלו במזיד אסור רק משום קנסא וא"כ י"ל כיון דביטלו בידים א"כ בשעה שנתבטל עושה פעולת האיסור בידים אבל הכא בשעה שמניח את הבשר אצל האש עדן ליכא ריח רק אחר שנתחמם אצל האש אז מוליך הריח וזה הוי רק כגרמא ושוב בכה"ג לא קנסי

ובאמת י"ל דהא דחייש לוי לריחא לכתחילה הוא מטעם אין מבטלין איסור לכתחילה ורק ש י"ל דא"נ דהא דאין מבטלין הוא רק מדרבנן א"כ בכה"ג שאינו עושה התערובות בידים רק בא ממילא בכח שני ליכא חשש רק שי"ל לשיטת הראב"ד דאסור לבטל מה"ת והטעם מחשש שמא יאכל בלי ביטול וכשיטת הלבוש מש"ה גם הכא אסור לבטל אך שי"ל דבר חדש דהא דחוששין שמא יאכל בלי ביטול זה הוא מדין ס' ד"ת מה"ת לחומרא כיון דחזינן דס' מה"ת לחומרא דצריכין לפרוש מס' שמא פוגע באיסור ד"ת מכ"ש דצריכין לעשות הרחקה שלא יבא לידי איסור ד"ת אף שהוא רק ס' שמא יאכל מ"מ צריכין לחוש לס' ג"כ וכמ"ש הב"י בסי' קפ"ג די"ל דתשמיש ביום ז' אסור מה"ת דבאיסור כרת דלשיטת הכ"מ לכ"ע ס' מה"ת לחומרא א"כ ה"ה דחוששין מה"ת שמא יבא לידי איסור א"כ לפמ"ש הגו"ר דבאיסור לה במכ"ע ל"א ס' מה"ת לחומרא וכיון דס' דידי' מה"ת לקולא א"כ שוב א"צ לחוש מס' שמא יאכל ושוב מותר לבטל מה"ת ורק עכ"פ מדרבנן אסיר לבטל ושוב י"ל בכה"ג דאינו עושה פעולת הביטול בידים ואינו בא מיד בכה"ג ל"ח גרמי רק גרמא וכמ"ש האחרונים דגם במלאכת שבת יש חילוק בין גרמי לגרמא ושוב בכה"ג לא גזרו וא"כ מיושב קושית התוס' דנהי דללוי אסור לכתחילה זה רק באיסור נבילה דהוי איסור לאו וס' מה"ת אסור א"כ שוב אסור לבטל מה"ת שמא יאכל בלי ביטול ואף כה"ג אסור לבטל אבל שם בשני פסחים דאיסור שלא למנויו הוי רק להבמכ"ע וא"כ ס' מותר מה"ת ושוב