מהר"ש חלק ב צב
Maharash responsa part 2 92 · מהר"ש חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →בידים אסור מה"ת וע' בר"ן נדרים דל"ו ובנוב"י מה"ת או"ח סי' א' ועפ"י סברת הנוב"י הנ"ל דכיון דילפינן מכ"ע ממשרת א"כ רק באיסורי לאי הדומה לאסורי נזיר יש איסור תורה בטעם אבל באיסור עשה לא ה"ה לענין הא דאסור למספי לקטן בידים נלמוד רק משרצים ודם כמפורש בש"ס יבמות דקי"ד וא"כ רק באיסורי לאו אסור למספי לקטן בידים מה"ת אבל באיסור דשלא למנויו דרק להבמכ"ע הוא שוב ליכא איסור ד"ת למספי לקטן ונהי דעכ"פ מדרבנן אסור למספי לקטן דהא גם באיד"ר אסור למספי לשיטת כמ"פ דלא כהרשב"א ז"ל אבל כיון דליכא רק איד"ר שוב דרך חינוך בוודאי שרי וכמ"ש בתוס' שם ורק באמת י"ל דאי הי' בזה איסור ד"ת לא הי' מועיל הא דחינוך דאין להתיר עי"ז איסור תורה וראי' דבתוס' ר"ה דל"ג רצו להביא ראי' דנשים מותרים לברך אמעשהז"ג מהא דקטן מותר לברך ודחו דקטן אינו בלא תשא ומוכח דאי הי' בקטן איסור דלא תשא הי' אסור לברך גם דרך חינוך ורק משום דהקטן בעצמו אינו בלא תשא וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו וממילא לענין ספו לי' בידים שיש בזה איסור תורה ל"מ הסברא דחינוך אך כיון דבאיסור עשה ליכא איסור מה"ת למספי לי' וע' במנ"ח מצוה שע"ג ולענין דרבנן שוב מהני הסברא דחינוך וא"ש הכל בס"ד
ט) ובאמת עפ"י הנ"ל י"ל קושית התוס' בהא דפסחים דצ"ט מי שאבדו פסחיהם ועשאו לאחד שליח למצוא פסחן וציוו לו לשחוט עבורן ואח"כ שחטן בעצמן אם שלו נשחט ראשון שלהן יוצא לבית השריפה ואם שלהן נשחט ראשון הם אין אוכלים עמו דהא חזרו ממינוי שלו והוא אוכל משלו ואם א"י איזה נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין משום פסח דאכל א' הוי ס' שלא למנויו ואפ"ה פטורין מלעשות פ"ש ופירש"י דממ"נ אימנוי אראשון ואכילת פסחים לא מעכב והקשו התוס' מהא דשכח מה אמר לו רבו דאם בשעת זריקה כבר שכח חייבין לעשות פ"ש דבעי שבשעת זריקה יהי' חזו לאכילה וא"כ הכא דא"י בשעת זריקה איזה פסח נשחט ראשון א"כ הוי בשעת זריקה אינו חזי לאכילה ואף דרק מס' אינו חזי לא כילה מ"מ הוי אינו חזי ול"מ הזריקה וחייבין לעשות פ"ש ובתוס' כ' דלא דמי להא דלעיל ובמהרש"א תמה דאמאי באמת מהני הזריקה הכא וע' בלח"ם פ"ג מהק"פ שתמה דהא אנן קיי"ל כרבנן דאף בנטמא בשר בשעת זריקה אפ"ה לא מצו לזרוק ועיי"ש בתוס' ד"ע דרק בטמא ב"ז שלו אז לר"א אכילה מעכב לפי שמצי להזות ולאכול אבל בעלמא אכילה מעכב ועיי"ש בתוס' דלמ"ד שוחטין על הטמא שרץ א"כ ל"צ קרא דטמא אינו עושה פסח דפשיטא דפטור מפסח הואיל שלא יוכל לאכול ועיי"ש בתוס' דצ"ג מ"ש לענין דרך רחוקה דג"כ פשיטא דפטור היכי שא"י לכנוס בשעת אכילה ול"צ קרא רק דחייב בפ"ש אף דלא חזו בראשון והדרא קושיא לדוכתא
והנלע"ד דלכאורה יש להעיר אהא דקאמר בשכח מה אמר לו רבו דאם שכח בשעת זריקה חייב לעשות פ"ט הא מפורש בש"ס פסחים דע"ט ע"ב דברוב הציבור נטמאו בין שחיטה לזריקה אז פטורין מלעשות פ"ש וקאמר בש"ס הטעם נהי דרבנן אכילה מעכב מ"מ כיון דמה"ת חזי לאכילה דהוי פסח הבא בטומאה רק מדרבנן א"ר לאכילה גזירה שמא יוטמא אחר זריקה א"כ סגי ופטור מלעשות פ"ש חזינן דהיכי דעכ"פ מה"ת חזי לאכילה מהני הזריקה ואכילה לא מעכב ועיי"ש בתוס' דבנטמא הדם וזרקו במזיד כיון דעכ"פ מה"ת הורצה פטור מלעשות פ"ש ועיי"ש בתוס' דנ"ט שכ' דנהי דאכילת בשר מעכב הכפרה מ"מ היכי דמה"ת מותר הבשר באכילה לא מעכב הכפרה וא"כ י"ל לפמ"ש הגו"ר דאף למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא מ"מ בס' איסור עשה לכ"ע מה"ת לקולא והסברא דנלמוד רק מהא דהוצרכה התירה להתיר ס' ממזר ולא נשמע בס' איסור ניודה א"כ הכא באיסור שלא למנויו דהוי רק להבמכ"ע א"כ ס' כזה מה"ת לקולא וא"כ הפסח מותר באכילה דהיי ס' שלא למנויו והיכי דמה"ת חזי לאכילה שיב מועיל הזריקה ואכילה לא מעכב והדבר צע"ג לכאורה
אך באמת י"ל לפימ"ש המהרי"ט דבאיקבע איסורא אף לדעת הרמב"ם ס' מה"ת לחומרא דבאירבע נלמוד מהא דחיובן בא"ת ולא ס"ל להמהרי"ט לחלק בין ס' לאו לס' כרת ח"כ י"ל דרק היכי דלא הוי איקבע אז מצד הסברא ס' מה"ת לקולא ורק דנלמוד מס' ממזר א"כ שפיר מחלקין בין ס' לאו לס' עשה אבל באיקבע מצד החברא ס' מה"ת לחומרא א"כ שפיר אין לחלק בין איסור לאו לעשה ושוב מה"ת אסור לאכול הואיל ושכח מה אמר לו רבו ושני הפסחים לפניו ופסח א' בוודאי הוי שלא למנויו וא"כ בכה"ג כיון דמה"ת א"ר לאכול מס' עכ"פ חשיב א"ר לאכילה ושוב ל"מ הזריקה וחייב לעשות פ"ש וכ"ז שם דלא נתמנה לכתחילה רק על פסח א' א"כ הוי בגדר איקבע וס' מה"ת לחומרא אבל הכא דבתחילה שווי' לשליח לשחוט עבורם רק הס' שמא חזרו מהמינוי שלו הייני במה ששחטו לעצמם ומיירי שידעינן בבירור שבשעת מינוי השליח אותם על הק"פ עוד לא נשחט שלהם רק הס' שמא שלהם נשחט ראשין וחזרו מהמינוי וכמ"ש בתוס' שם דפ"ח א"כ כשדנין על אכילת קרבן שלו שפיר י"ל ס' מה"ת לקולא כיון דאיסור שלא למנויו הוא רק בעשה ואין לומר דחשיב איקבע דהא ממ"נ אסורין לאכול בקרבן א' ז"א דהכא לענין קרבן שלו שכבר נתמנו עליו ורק הס' שמא חזרו מהמינוי א"כ דמי לדברי הרשב"א הובא במלמ"ל פי"ז מטוען דנהי דס' בקרקע אזלינן בתר חמ"ק מ"מ בס' בתנאי לא אתי ס' בתנאי ומבטל קנין ברור הכ"נ לענין קרבן שלו דוודאי נתמנו עליו י"ל דלא אתי ס' חזרה ומבטל מינוי וודאי וא"כ פשיטא דמה"ת מותרין לאכול קרבן שלו ושוב כיון דמה"ת חזי לאכילה שוב אין אכילה