מהר"ש חלק ב צא

א"א לצרפו לס' השני וע' באו"ח סי' תל"ט וע' בט"ז אות י"ד א"כ הכ"נ כיון דכבר נודע הס' האחד היינו באם הרגישו המחט בחלל הגוף מקודם ואף אי לא הרגישו מ"מ כיון דעכ"פ לידת הס' הי' מקודם אפשר להחמיר אך באמת ז"א דעכ"פ כיון דס' הראשון מה"ת לקילא דזה טעם הס"ס לש לשיטת הרמב"ם א"כ כשנולד אח"כ עוד ס' שוב הוי לי' סד"ר בשלמא בהא דמתיר הב"י בס' דרוסה שנתערב באחרים אז בעי דוקא לא נודע דבאמת אף א"נ דהוא רק איד"ר מ"מ בד"ח לא בטל רק דרוצין לומר דכיון דהא דד"ח ל"ב הוא מדרבנן ושוב נימא דכיון דהוא רק ס' איסור הוי סד"ר לקולא ע"ז אמרי' דדוקא היכי דלא נודע הס' עד שנעשה דרבנן אז הוי לקולא אבל באם היינו דנין על הס' בעת שהי' ד"ת וכבר הוחלטנו דעכ"פ מדרבנן אסור שיב אף אם נרצה להקל אח"כ מחמת סד"ר שוב יהי' זילזול אבל הכא לענין ס"ס שפיר אף שהוחלטנו הס' לאיסור מ"מ היא רק מדרבנן לחומרא ושוב ס' השני הוי סד"ר ושפיר י"ל דאף אם נולד ס' הראשון מקודם אפ"ה מועיל ס"ס ובפרט הכא שנראה מתוך שאלתו דהריעותא נודע רק אחר שכבר נמלח וא"כ לדעת השבו"י וכן הסכים הפמ"ג דמותר

ומה שהעיר כת"ה עפ"י דברי החוו"ד דאף למ"ד טע"כ ל"ד מ"מ הטעם אוסר עכ"פ רק דבטל ברוב וא"כ במב"מ לא בטל אף בטעם והוא להיפוך מדברי הנוב"י ע' בח"ס שהביא ג"כ ד"ז בשם הרשב"א דזה פשיטא דטעם אוסר עכ"פ עד רובא ועיקר הפלוגתא אי טעם אוסר עד ס' וראיתי להג' מלייפניק שהקשה דא"כ היאך אפ"ל טע"כ מבב"ח בשלמא אי הי' הו"א דטעם לא יאסר כלל שפיר הי' אפ"ל דגם בב"ח לא יתסר אבל השתא דעיקר הפלוגתא הוא לענין ביטול א"כ באמת בב"ח חשיב היתר בהיתר רק הא דמותר ביש ס' משום דל"ח דרך בישול וממילא פחות מס' דחשיב דרך בישול שוב ל"ש ביטול ובאמת כ' המפרשים דטעם הנרגש ביותר מס' אז י"ל דשאר איסורין חמיר מבב"ח דבב"ח עכ"פ ל"ח דרך בישול ובאמת דעת רש"י דאי הי' קיי"ל טע"כ ד"ת אז לא הי' מועיל ס' בא"מ רק לפי שטע"כ לאו ד"ת רק דעכ"פ ילפינן מז"ב דבעי ס' ובאמת בקדשים ל"מ ס'

אך לפע"ד אדרבה בשלמא אי טעם גם בשאר איסורין אוסר כ"ז שנרגש וחזינן דטעם חשיב כממש היינו דכלו בניכר האיסור ל"ש ביטל ה"ה בטעמו נרגש א"כ שפיר אמרי' דבב"ח זה חשיב דרך בישול היינו אעפ"י שאין ממשו בתוך הבשר רק טעם בעלמא אבל א"נ דהרגשת טעם בטל וחזינן דל"ח כגוף האיסור דהא בגוף האיסור ניכר ל"ש ביטול ולדעת הט"ז בסי' ק"ד אף בניכר וא"א לבררו אסור ובטעם אינו אוסר ע"כ דגרע מגוף האיסור א"כ שוב הי' מקום לומר דכיון דבב"ח דרך בישול אסרה תורה שוב הקפידה תורה שיהי' ממשו של איסור כאן אבל לא ע"י טעם בעלמא ושפיר אפ"ל מבב"ח ובאמת הי' מקום לומר דזה כונת הש"ס דהא כבוש שרי וז"ב בס"ד ומ"ש כת"ה דגם במב"מ נהי דל"ב מ"מ עכ"פ הוי כח"ש עי"ת כיון שא"א לפגוע באיסור לחוד באמת ידוע דברי המרדכי שמביא ראי' מש"ס חולין דצ"ח דגם ח"ש עי"ת אסור וע' בר"ש פ"ב מטבול יום והגם שהרדב"ז כ' דרק בחלב שיש קרא מיותר אז ל"צ לסברא דח"ל ומש"ה גם עי"ת אסור ובזה מיישב דברי רש"י שם בהא דנקט ויליף מכל חלב עיי"ש

ז) ובאמת בישוב דברי רש"י ז"ל נלע"ד ואקדים מה שנלע"ד בהא דפליגי רש"י ותוס' פסחים דע"ו אי למ"ד ריחא לאו מילתא שרי אפי' לכתחילה והקשו בתוס' דא"כ אמאי מקשה ללוי מהא דאין צולין שני פסחים הא לכתחילה מודה לוי דאסיר לצלות והנלע"ד דבאמת י"ל דלוי ס"ל דבריחא אף משהו אין נכנס דאי הי' עכ"פ משהו נכנס הי' שייך בזה דין דאין מבטלין איסור לכתחילה אם צלאו במזיד הי' אסור כמו מבטל איסור במזיד וע"כ דבריחא אף משהו אין נכנס רק דאפ"ה י"ל דאסור לכתחילה גזירה שמא יתפשט גוף הטעם ולרוב הפוסקים טכ"ע ד"ת א"כ לכתחילה יש לגזור ריחא אטו תערובות טעמים ובפרט מפני הרואים שיסברו דגם ע"י ריח נכנס הטעם ויבואו להתיר אף בתערובות טעמים וע' בב"י יו"ד סי' קכ"ז ובט"ז סי' קי"ג וע' תוס' נדה דכ"ו ע"ב וכ"ז למ"ד טכ"ע ד"ת א"כ יש לגזור אטו טעם גמור ויוכלו לטעות דגם טעם אינו אוסר כמו דס"ל להרבה מ"ד טכ"ע ל"ד וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' פ"ז לענין בשר עוף בחלב שקדים דיטעו דהלכה כמ"ד בשר עוף בחלב מותר הכ"נ כיון דרב ס"ל דע"י ריח נתפשט הטעם א"כ גם לוי ס"ל דנהי דעפ"י דין ע"י ריח לא נתפשט הטעם מ"מ יטעו דגם ע"י ריח נכנס הטעם ואם יראו דיצלו ביחד עם או"ה יסברו דגם טעם אינו אוסר ובשלמא אי טכ"ע אינו רק דרבנן א"כ ליכא חשש מכשול באיסור ד"ת א"כ הי' מותר ריחא אף לכתחילה אבל כיון דבאמת ס"ל טכ"ע ד"ת ובאמת יש פלוגתא בזה א"כ יבואו להקל בד"ת מש"ה ריחא אסור לכתחילה א"כ י"ל עפמ"ש בשו"ת נוב"י מה"ת או"ח סי' ס"ו לענין חלב טמא דכיון דאינו רק בעשה ל"א בי' טכ"ע ד"ת נצמח דבכל איסור עשה טכ"ע דרבנן והסברא דהא דטכ"ע נלמוד ממשרת או מגי"נ והם איסורי לאו א"כ באיסור עשה ל"א טכ"ע ד"ת א"כ י"ל לענין איסור דשלא למנויו דאינו רק איסור להבמכ"ע דנלמוד מקרא דאיש לפי אכלו וא"כ בזה טכ"ע ל"ד וא"כ ליכא בזה חשש מכשול בד"ת א"כ בכה"ג ריחא מותר אף לכתחילה ומיושב קושית התוס' בס"ד

ח) ועפ"ז מיושב קושית התוס' פסחים דפ"ח בהא דאמרי' שה לבית אבות ל"ד והקשו בתוס' דהיכי מותר הקטן לאכול אם לא נתמנה על הפסח הא יש בזה איסור דשלא למנויו וספי לי'