מהר"ש חלק ב צ

בה כמ"ש ברש"י יבמות דפ"ו דאיסור טבל הוא משום תרומה דפתיך בי' וע' בתוס' נדרים די"ב שכ' דמש"ה תרומה ל"ח דבר הנדור לפי שאין זה איסור חדש רק איסור הקדים רק דקריאת שם מועיל להתיר השיריים ולהתירו לכהן ובתשובה ביארתי דתלוי בפלוגתת ת"ק וב"ת יומא דפ"ג אי טבל קיל או תרומה קיל דא"נ דאיסור טבל הוא משום תרומה דפתיך בי' א"כ ל"ח חזי לתקוני דהא באמת כח התרומה שבו שהוא עיקר האיסור זה אין לו שום היתר לזר והתיקון מועיל רק להפריש האיסור מההיתר וידוע סברת הש"ש דניקור ל"ח בידו לפי שגוף האיסור אין בידו להתיר וי"ל להיפך דתרומה קיל היינו אחר ההפרשה דמותר לכהן א"כ גם לגבי זר קיל איסורו אבל א"נ דחשיב איסור בעצם א"כ חשיב חזי לתקוני דהאיסור שיש על כל התבואה אפשר להפקיע יצא דלת"ק אינו מפאת תרומה המעורב בו א"כ שיטת הב"ח והט"ז י"ל דתלוי בזה א"נ שהוא איסור עצמי וגזרה התורה שאחר ההפרשה פקע איסור טבל ורק דחל איסור חלה א"כ א"ש סברת הב"ח והש"ך דכיון דלא עשאו חלה רק אחר האפיה שוב אינו אוסר למפרע אך א"נ כשיטת רש"י ז"ל שפיר אוסר למפרע אך כ"ז בחלה דאין לו שיעור מה"ת עכ"פ א"כ שפיר אף במפריש חלה מ"מ אינו חל למפרע אבל בז"ב דמבורר חלקו של כהן בוודאי שיש לו זכות אף קודם ההפרשה וכמפורש בש"ס מנחות ד"ח דבדבר שברור קומץ דידי' אמרי' משהגיע זמנו לפרוק כמאן דפריק דמי ושוב בוודאי חל האיסור תיכף במליחה וא"צ לומר דנאסר אח"כ למפרע דהא לא הי' צריך להתברר שום דבר אך בעיקר הקושיא כבר תרצתי יפה

והנה בעיקר פלוגתת הפוסקים אי מליחה אוסר עד ס' הנה באמת מצינו בזה ג' שיטות דעת הרשב"א ז"ל דמליחה בשמן אוסר עד ס' ורק אפ"ה בעי קליפה במקום שנגע דשם מפעפע ביותר וכמ"פ סוברים דהקליפה הוא מחמת ס' דשמא אינו מפעפע יותר ודעת הרמב"ן דאף בשמן אינו אוסר רק כ"ק דאף דלרבינא גם בכחוש אוסר בכולו מ"מ לר"א גרע מצלי ודעת המרדכי דגם ג"ה אוסר במליחה עד ס'

ובאמת נלע"ד ליישב קושית התוס' בהא דקאמר שמואל ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף עד שמגיע לגיד והטעם דס"ל כחוש אינו אוסר רק כ"נ ושומן הגיד חשיב כחוש או דלא עדיף מגיד עצמו כמ"ש בתוס' שם והקשו בתוס' דהא ממתני' שמעינן דהא קתני נתבשל אוסר בנו"ט וקשה הא כבר נאסר משעת מליחה וי"ל דבאמת בהא דצלי שמן שאוסר כדי כולו יש דעת הרא"ה דל"מ ס' לפי שבמליחה אינו מתפשט בשוה אך כמ"פ חולקים וא"כ הי' הו"א דבאמת צלי ומליחה אוסר דשומן הגיד חשיב שמן ורק המתני' אשמעינן דאם נתבשל ויש ס' שרי דהו"א דכבר נאסר במליחה כדי כולו ובמליחה אינו מתחלק בשוה וא"כ לא יועיל ס' אף בבישלו אח"כ דכבר נאסר ואפל"ס אסור קמ"ל במתני' דז"א ורק בנתבשל שרי והטעם או דבאמת גם במליחה מתחלק בשוה ומועיל ס' או דמתני' ס"ל אפ"לס מותר ולכך השמיענו שמואל דז"א רק דשומן הגיד חשבינן לכחוש או כסברת התוס' דאינו חמיר מגיד עצמו וא"כ באמת במליחה אינו אוסר ומיושב נמי קושית הרשב"א שהקשה דלרבינא דס"ל דמליחה אוסר עד ס' והטעם דס"ל כרותח דמבושל א"כ במתני' תיכף בשעת מליחה נאסר וי"ל ג"כ כנ"ל דקמ"ל דאם יש ס' שרי דהו"א דנאסר במליחה כדי כולו ול"מ ס' כדעת הרא"ה וא"כ אף בנתבשל אסור דאפל"ס אסור קמ"ל דבמליחה מותר ע"י ס' דנתחלק בשוה וז"ב בס"ד

נחזור לנד"ד דהנה המרדכי כ' דגם בג"ה בעי ס' במליחה ולכאורה קשה הא באמת מפורש בש"ס דבנצלה קולף עד שמגיע לגיד אך באמת י"ל דמפורש בש"ס דחלב כחוש שרו ויש בזה שני פירושים א' דחלב כחוש דמי לשאר איסור כחוש וסגי בנטילה ופי' השני דיש ס' כנגדו ובאמת הקשה בתוס' דהא שומן הגיד אוסר ותירצו דאינו חמיר יותר מגיד ולפ"ז י"ל דרק למ"ד יב"ג בנו"ט א"כ גם הגיד אוסר וכיון דבצלי הגיד בעצמו אינו מפעפע יותר מכ"נ א"כ השומן לא חמיר מיני' אבל באמת לדידן דפוסקין אב"ג בנו"ט ורק דשומן אוסר א"כ ל"ש לומר דשומן לא חמיר מיני' דהא הגיד אינו אוסר כלל ושוב י"ל דשומן אוסר עד ס' ואף שהתוס' כ' דלמ"ד אב"ג בנו"ט שומן אינו אוסר כלל אך שיטת המרדכי הוא כשיטת הרי"ף דאעפ"י שאב"ג בנו"ט אפ"ה שמנו אוסר וי"ל דגם במליחה אוסר עד ס' והש"ס דפריך מדשמואל ס"ל ג"כ דיב"ג בנו"ט אבל לדידן שפיר אוסר עד ס' כנלע"ד

נחזור לשאלתינו דדעת כמ"פ דבמליחה בשמן איסר עד ס' ורק דעת הרמב"ן והראבי"ה דאינו אוסר רק כ"ק והיה בפמ"ג הביא דברי השבות יעקב דס"ט שנמלח יש לצרף דעת הראבי"ה ואף שי"ל דחשיב ס' א' בגוף וס' אחד בתערובות מ"מ הכא דנין רק על התערובות ושפיר חשיב ס"ס וע' בפמ"ג סי' צ"ח שכ' ג"כ דס' טריפה שנתערב ונשפך שרי דדנין על התערובות ושפיר חשיב ס"ס וע' בפמ"ג סי' ל' שכ' דבבר אווזא שניקב עצם הגלגולת מעט ונמלח עם שאר דברים אין לומר דחשיב ס"ס דשמא אווז דידן חשיב עוף היבשה ז"א דזה ל"ח בגדר ס' דיותר נוטה שהוא אווז המים ועוד דבמליחה גופא חשיב כמה צדדים לאיסור ועיי"ש בסי' מ"ח לענין מחט בחלל הגוף בעוף שיש לו זפק דמותר במליחה אף בנמלח עם בשר בהמה וע' בסי' ק"ה ובסי' ק"י מביא מזה ראי' דבס"ט שנפל לתבשיל ויש ס' אם יש ס' דמותר דאף דהוי כמו ס' א' בגוף וס' א' בתערובות אפ"ה ההיתר הוי שני הס' ביחד וכמו באלמנת עיסה דמהני ס"ס ואף שמאו"ה משמע דגם בס"ס בגוף אפ"ה היכי דנודע ס' א' קודם השני אסור והכוונה כיון דכבר היינו דנין בס' אחד קודם שנולד ס' השני והוחמרנו מס' שוב