מהר"ש חלק ב פט

עכ"פ נשמע משיטת התוס' דאף כשנעשית אח"כ א"ר לקידושין. אפ"ה לא פקע וה"ה דלא פקע שם טומאה ושוב י"ל דנ"ט בנ"ט אסור מה"ת

אך באמת הפמ"ג כ' דהוא רק מדרבנן ובפרט הכא דל"ח חל שם איסור דהא יש ס' שמא מעולם לא חל שם איסור ונהי דאסרנו מס' מ"מ עכשיו דודאי ליכא רק טעם קלוש ורק שי"ל דלא פקע וכ"ז היכי דוודאי הי' חל שם איסור אבל הכא דכל חלות האיסור הי' רק מחמת ס' עכ"פ ל"ש הסברא דלא פקע ושוב בודאי בנתבשל מותר וז"ב בס"ד

ה) עוד נלע"ד ליישב קושיתו דבאמת לכאורה בכל איסור שנפל בהיתר ונשפך נימא אוקמה היתר אחזקתו וקיי"ל אף בחזקה דאיתרע אפ"ה אזלינן בתרה וא"כ נוקמא אחזקתו דבוודאי לא נאסר ההיתר ואף שכ' המפורשים עפ"י סברת התוס' יבמות וכוונתם דכיון דמה"ת ל"א חנ"נ וא"כ שוב לא נעשה מההיתר גוף איסור דהא יוכל לחזור להיתרו ע"י תוספת עד ס' ישוב ל"ש חזקה מ"מ הדבר קשה דהא לע"ע עכ"פ חל על ההיתר שם איסור נהי שאפשר לחזור להיתרו ע"י תוספת היתר זה ההיתר בא מצד אחר דהא גם אחר שניתוסיף אפ"ה לא יופקע ממנו שם איסור רק במכאן ולהבא

אך י"ל לפי שיטת הרבה קדמונים דכל איסורין הם רק איסור גברא וע' בריטב"א פ"ב דנדרים שכ' דמש"ה ל"מ מתפיס בדבר האיסור לפי שחשיב רק איסור גברא ובמק"א כתבתי שפליגי בזה רש"י ותוס' וא"כ י"ל דנודע שיש שני מיני חזקות יש א' היכי די"ל דלא נעשה השתנות כלל זה חשיב חזקת הגוף גם אפי' במקום שוודאי נעשה השתנות מ"מ היכי שי"ל דלא נשתנה שם הראשון ג"כ שייך חזקה וע' ברשב"א יבמות דל"א שכ' דבס' דרוסה ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור לפי שהס' במעשה האוסר וע' בפוסקים שכ' דבס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה לפי שע"כ נעשה השתנות רק שהס' אם הועיל השחיטה והג' מלייפניק כ' די"ל דנשאר שם איסור הראשון וא"כ י"ל דזהו סברת התוס' דבשלמא בהא דפ"פ שפיר הקשו בתוס' ונוקמה בח"ה לבעלה אף דע"כ נעשה השתנות ול"ש חזקת הגוף אפ"ה כיון דא"א שזינתה טומאה כתיב בה כעריות וכבר כ' המפורשים דעריות חשיב איסורי חפצא ומש"ה שפיר שייך חזקה דא"נ דזינתה ברצון ישתנה שמה מהיתר לאיסור ובזה שייך חזקה דלא ישתנה שמה מאיסור להיתר אבל בנפל איסור ויש ס' אם יש ס' דממ"נ חזקת הגוף ליכא דע"כ נעשה השתנות ושם ח"ה ג"כ ל"ש דגם א"נ דליכא ס' אפ"ה לא יהי' רק איסור גברא ולא ישתנה שם החפץ ולכך ל"ש חזקה והנה באמת י"ל דאף דא"נ דכל איסורין הם גברא דוקא באיסורים כאלו שאסרה התורה כדי שלא יסתאב בהם נפש הישראלי זה חשיב איסור גברא אבל בקדשים האסורים לזר אדרבה הוא משום דנפש הישראלי מסאב לדבר שהוא קודש א"כ עיקר האיסור משום קדושת החפץ דנתחלל קדושתו באכילת זר זה חשיב א"ח

ולפ"ז בקדשים שנתערב ויש ס' אי יש ס' מותר מטעם חזקה אף בנעשה השתנות אפ"ה שייך חזקה דלא נשתנה שמו וממילא בזרוע בשילה שיש ס' שמא יש בקליפה ס' שוב אף הקליפה מותר מטעם חזקה וז"ב בס"ד. וחוץ לזה י"ל דאף דקיי"ל דבמליחה נאסר כ"ק ולמ"ד חנ"נ צריך אח"כ ס' ואף אי ל"א חנ"נ אפ"ה נאסר הקליפה דוקא היכי שהי' אסור לבשלו היינו אם הוא איסור בעצם ואסור לבשלו כדי לבטלו א"כ אינו עומד לבשלו א"כ שפיר חל שם איסור אבל בז"ב דאדרבה כ"ז שאינו מבשלו אינו אסור ועכ"פ מותר לבשלו א"כ הוי כמו מידי שסופו להתפשט וכמו בדרך הילוכו דל"א חנ"נ ול"ש סברת החוו"ד וא"ש הכל בס"ד

ו) עוד נלע"ד ליישב קושיתו דבז"ב כבר נאסרה במליחה כ"ק ושוב אפ"לס אסור מה"ת והנלע"ד דבאמת בטעם דאפל"ס אסור מה"ת דכיון דגם ביש ס' נשאר טעם איסור רק דהוי טעם קלוש וכיון שכבר חל שם איסור תו לא פקע אף בליכא רח טעם קלוש וגם דכיון דבשעה שהי' טעם גמור חל גם על ההיתר שם איסור רק בתערובות פקע שם איסור והוי כבא לעולם בתערובות והנה הב"ט כ' לחדש דבז"ב לא חל איסור זרות על הזרוע רק אחר הקטרה דכ"ז שאין שעת היתר לכהנים לא חל איסור זרות ולא חל על איסור מעילה וכמ"ש בתוס' יבמות דל"ג וא"כ פשיטא דבמליחה עדן לא חל איסור זרות רק דאחר ההקטרה דפקע איסור מעילה ואז חל איסור זרות ושוב י"ל דנאסרה הקליפה שיש בה בליעת הזרוע משעת מליחה אך כיון דבאמת עתה ליכא בהקליפה רק טעם קלוש וכיון דלא חל האיסור בעת שהי' בו טעם גמור שוב א"א לחול כעת שם איסור ושוב לא נאסרה הקליפה וגם טעם השני ל"ש דהוי כבא לעולם בת בתערובות דהא לא נאסרה במליחה דאז לא חל שם איסור זרות קודם הקטרה ובשעה שחל איסור זרות אז כבר נסחט רוב איסור ושפיר יוכל לבטל וז"ב בס"ד ונכון

והנה ראיתי באחרונים שהקשו בפשיטות לשיטת מהר"ם פאדווה דגם בשמן בעי קליפה א"כ מדוע לא הי' צריכין לקלוף את האיל והג' מלבוב ז"ל כ' ליישב דבאמת נודע שיטת מהרי"ו דאם מפריש חלה לאחר אפיה צריך להפריש חלק קטן שיהי' בהעיסה שיעור לבטלה דבלא"ה תאסור למפרע דכמו בזרוע דאמרה התורה שיתנו לכהן אחר הבישול אפ"ה נאסר למפרע מכ"ש הכא המצוה הוא להפריש מהעיסה בוודאי דנאסר למפרע וא"כ כיון דעיקר האיסור הוא רק אחר שנותנו לכהן ורק דנאסור למפרע ושוב הוי אפל"ס דהיתרא באמת בעיקר סברת מהרי"ו הב"ח חולק ורק סברת הט"ז הוא דקדושת חלה הוא תיכף בעודה עיסה וקדושת חלה מעורב