מהר"ש חלק ב ט

חצירו מקודם וחוץ לזה שיטת כמ"פ דבעכו"ם ל"מ חצר דמשום שליחות הוא ואשל"ע הגם דדעת הנוב"י דהיכי שעומד בצדו מהני מדין יד ומועיל אף בעכו"ם ולדעת הנמ"י חצר המשתמר אף באינו עומד בצדו מועיל מטעם יד ועי' בש"ך סי' רמ"ג אך לעומת זה יש שיטת הרי"ף דחצר דגברא הוא רק מדין שליחות ועי' במחה"ש סי' תמ"ח דבערלית אף באשה י"ל דל"מ חצר וא"כ הוי כמה ס' להחמיר. אך באמת לשיטת הקצה"ח בסי' קצ"ד אף חצר מהני בעכו"ם עכ"פ הי' מקום לצרף לקנין כסף ובפרט בחמץ שעעה"פ

אך באמת יש בזה כמה ריעותות א' לפי שלא כ' מכירה רק על משך ט' ימים א"כ בשנה זו שהי' שבת ע"פ א"כ מיום עש"ק שנכתב בהשט"מ ועש"ק בכלל וכלו הט' ימים ביום א' אחרון ש"פ וא"כ קיי"ל בקנה חמץ ביו"ט אחרון דאסור ובפרט בחמץ שלו מקודם בודאי אם כלתה קנייתו ביו"ט אחרון אסור דבקנה חמץ העירו כמ"פ דהא אין זכי' בא"ה רק שכ' דעכ"פ לא גרע מקע"א ובזה יש שיטת הח"י דהיכי דלא עבר בב"י רק מטעם קע"א ליכא איסור אחה"פ אבל בחמץ שלו מקודם דאסור לאחה"פ וממילא גם בכלתה קנייתו ביו"ט אחרון אסור חוץ לזה כיון דלא מכר לחלוטין רק על זמן אף דבאמת מכירה לזמן מהני כמ"ש במחבר סי' רי"ב וסי' ר"ז סעיף ה' וכן המוכר או הלוקח שיחזיר לו המקח בזמן פלוני מהני עיי"ש בסמ"ע ועי' שו"ת מח"א הל' רבית סי' י"ג ועי' בנדרים ד"ל בהא דשדה נתונה לך עד שאעלה לירושלים ועיי"ש בר"ן פלוגתת הרשב"א והר"מ מקורטבוריא

אך באמת כבר כתבתי בספרי סי' ס"ו בענין כזה ושדיתי בה נרגא א' דלשיטת הר"ן נדרים ז"ל דקנין לזמן ל"ח רק כמו ק"פ וא"כ בחמץ היכי שנשאר לו לישראל קצת זכות עובר וזה עדיף מזכות גל"מ דעובר בחמץ ועי' בריט"א פ"ח מבכורות שכ' דאם הקדיש לזמן ק"ד דפקע בכדי ובתוך זמן ההקדש פדה בו בן דבאמת גם בשעת חלות ההקדש עכ"פ חשיב גל"מ כיון שאחר זמן יחזור לרשותו כמפורש בש"ס דבחמץ של הקדש מעל למ"ד דהגול"מ כממון דמי רק כיון דקיי"ל לאו כמ"ד לכן ל"מ הפדיון וכתב שם דאם נתן לחבירו דבר לזמן באופן שאחר הזמן תחזור המתנה לנותן דיוכל לפדות בו חף בתוך זמן המתנה דאף דדהגול"מ לאו כמ"ד מ"מ הכא כל קנין לזמן אינו רק שאלה בעלמא כמ"ש ברא"ש פ' לולב הגזול. יצא מדבריו דבהקדיש לזמן חשיב בתוה"ז גול"מ אבל עכ"פ הוי בשעת מעשה של הקדש דהא מועלין בהקדש לזמן אבל בנותן מתנה אין להמקבל רק זכות שאלה. ובאמת בזה יש לפלפל עפ"י דברי הקצה"ח בסי' רמ"א שהביא שיטת הר"א שקה"ג לשעה חשיב קה"ג. ובאמת יש להעיר בסוכה דמ"א דמבואר דמעמ"ל מהני באתרוג וכ' התוס' דבאתרוג השותפים א"י וצריכים להקנות זל"ז אך כיון שנהגו בכך הוי כאלו התנה שאקנה לו עיי"ש

והנה ידוע שיטת הרא"ש דמעמ"ל הוי קה"ג בלי שיור ורק המקבל צריך לחזור ולהקנות לו מש"ה אם מחל לו התנאי א"צ קנין חדש אבל קה"ג לשעה ל"מ דחשיב רק כמו שאול כמ"ש בר"ן הנ"ל ועי' בח"ס שהאריך בזה אך שיטת הר"א אינו כן וקשה לי לפימ"ש בר"ן נדרים דמ"ו אהא דתנן במתני' השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר וראב"י אומר זם נכנס לתוך שלו וכ' הר"ן דטעם דרבנן כיון שאין לכ"א רק קה"ג במקצתו ושיעבוד על חצי חבירו וקונם מפקיע מידי שיעבוד וראב"י ס"ל דבשעה שמשתמש בו יש לו בו קה"ג בכולו דמתחלה אדעתא דהכי קנינהו דבשעה שישתמש בו כ"א יהי' לו קה"ג בכולו עיי"ש מ"ש דבכה"ג אמרי' י"ב א"כ תיקשי אמאי צריכים השותפים להקנות כ"א לחבירו האתרוג הניחא לשיטת הרא"ש דקה"ג לשעה ל"מ א"כ נהי דבשעה שיוצא בו יש לו באותו שעה קה"ג בכולו מ"מ כיון דאחר שיצא בו ממילא יחזור לרשותו של חבירו ל"ח רק קה"ג לשעה ול"מ אבל לשיטת הר"א דגם באומר לו שנותן מעמ"ל ג"כ ל"ח רק קה"ג לשעה א"כ בשותפין בלא"ה בשעה שמשתמש בו יש לו באותו זמן קה"ג בכולו ונהי דממילא יחזיר לרשות חבירו מ"מ באתרוג מהני קה"ג לשעה

והנלע"ד דבאמת הא דנימא דבשעה שמשתמש בו יש לו קה"ג זה תלוי בברירה אך הר"ן ז"ל מחדש דבכה"ג שעיקרו מבורר רק הזמן אינו מבורר בכה"ג י"ב אך עכ"פ ז"פ דלא עדיף מלמ"ד דס"ל תמיד י"ב וכבר נודע מ"ש בשו"ת משאת משה דאף דאמרי' י"ב אפ"ה ל"ח בירור רק שגזה"כ שנסמוך ע"ז אבל באמת חשיב ס' כמ"ש בשטמ"ק ב"מ ד"ו דרוב ל"ח רק ס' וא"כ י"ל דשם לענין קונם כיון דעכ"פ גזה"כ דנימא י"ב א"כ חשיב עכ"פ כאלו בשעה זו אין לחבירו בו קנין ולא יוכל לאסור דבר שלע"ע אינו שלו אבל הכא דבעי לכם א"כ נהי די"ל י"ב דבאותו זמן הוא שלו מ"מ עכ"פ ל"ח ודאי שלו ול"ח לכם וכמ"ש המח"א דקנין דרבנן מהני להפקיע מרשות אבל לא למשוי קנין וה"ה הכא סברא דברירה מהני לומר דבאותו שעה ל"ח הדבר של חבירו ול"מ לאוסרו בקונם אבל ל"ח שלו ממש דהא יש ס' שמא א"ב נהי דגזה"כ דנסמוך שחשיב כשלו אבל עכ"פ ל"ח לכם ודאי ול"מ באתרוג מש"ה צריכין להקנות זל"ז או דמסתמא הוי כהקנו אדעתא דהכי וז"ב ופשוט בס"ד

אך באמת לענין חמץ אף א"נ דחשיב קה"ג אף כשמוכרו לזמן מ"מ לדברי הריט"א חשיב עכ"פ גול"מ א"כ בחמץ עובר ע"י קע"א וה"ה ע"י שאר גול"מ וא"כ פשיטא דהכא עובר בב"י דעכ"פ חשיב בגדר גול"מ אף לשיטת הריט"א ובפרט לשיטת הרא"ש דבהדיוט קנין לזמן ל"ח רק ק"פ ול"מ בחמץ ואף שמטעם זה הי' מקום לומר דעכ"פ כיון דחלה המכירה רק שי"ל דעובר מצד קע"א א"כ י"ל דאחה"פ מותר וכשיטת הח"י דיש מ"ד בירושלמי דבחמץ שקע"א נהי דעובר בב"י מ"מ מותר אחה"פ. אך באמת אנן