מהר"ש חלק ב ח

דספק הראשון מותר מה"ת מהני ס' השני חף שהוא בתערובות וה"ה הכא. א"כ פשיטא דבעעה"פ מהני מכירה בקנין כסף לחוד ובפרט באמת הכא שהי' גם שטר נהי דבמטלטלין ל"מ שטרא מ"מ עכ"פ בכסף ושלוסצעטיל כ' האחרונים דחשוב קנין סטימתא ולדעת כמ"פ קנין סטימתא מועיל מה"ת ואף להסוברים דק"ס ל"מ רק מדרבנן מ"מ ל"מ א"נ דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ לענין ביעור דרבנן בודאי סגי קנין דרבנן ואף א"נ דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול מ"מ לשיטת כמ"פ קנין דרבנן מהני לד"ת ובפרט לענין חמץ שעעה"פ דרבנן בודאי סמכינן אקנין דרבנן

והנה כת"ה כ' דהא דעת הרמב"ם דבציבורין ל"צ לומר קני אגבן ואף דהרמ"א הכריע כדעת הראב"ד דל"מ היכי דלא א"ל קני אגבן מ"מ הכא דסמכינן אמיעוט הפוסקים דכסף קונה ה"ה דסומכין אשי' הרמב"ם. באמת בזה יש לפקפק דהא כבר כ' בפמ"ג בהגהות או"ה דהיכי דהרמ"א חולק אמחבר וסיים וכן עיקר אין לצרף דעת המחבר לס"ס וה"ה דל"מ לענין איד"ר שיהי' אפשר לומר סד"ר להקל ועי' בהג"ה יד שאול יו"ד סי' צ"ח ובשלמא לענין קנין כסף נהי דפסק בפירוש בש"ע דהלכה כר"י מ"מ עכ"פ ליכא הכרעה דלא כשי' הרמב"ם ז"ל דהא מפורש בש"ע יו"ד סי' ש"כ דבמכירת בכור יש למכור בכסף ומשיכה ועיי"ש בש"ך א"כ עכ"פ כיון דחשיב ס' שפיר מהני לענין חמץ שעעה"פ אבל לענין קנין אג"ק בלא אמרו לו דהרמ"א הכריע כשיטת הראב"ד וסיים וכן נ"ל עיקר א"כ אין לצרף לס"ס. אך אם החמץ משתמר לדעת הלוקח לשיטת הסמ"ע ז"ל גם הראב"ד מודה דמהני מדין חצר וכן כ' בכ"מ שם דלשיטת הרמב"ם ז"ל מהני אף באינו משומר לדעתו דכיון דמונח בתוכו מוכח דמקנה לו אג"ק וכן הבין הסמ"ע דהוי כגופו של קרקע ובלח"מ כ' ג"כ בשם הריב"ש דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא באינו משומר לדעת הלוקח רק לדעת המוכר והרמב"ם ס"ל דבדעא"מ מהני אם משתמר לדעת המוכר ובלח"מ מקשה דהא הרמב"ם ז"ל לא פסק כר"פ וכ' בלח"מ דאף דבחצירו מקודם לא קיי"ל כר"פ אבל עכ"פ במקנה לו ביחד מהני בדעא"מ אף כשמשתמר לדעת המוכר וע"ז פליג הראב"ד אבל באם באמת משתמר לדעת הלוקח גם הראב"ד ז"ל מודה דמהני. אך הש"ך הבין דהראב"ד פליג אף כשמשתמר לדעת הלוקח דבעי שיהי' חצירו מקודם והוא להיפך מסברת הריב"ש א"כ לפי הבנת הש"ך בדעת הראב"ד הכא ל"מ

אך באמת הוכיחו כל האחרונים דאם עיקר הקנאת הקרקע הוא כדי לקנות המטלטלין אגבן לכ"ע מהני אף אם מקנה לו עתה חצירו עי' שו"ת נוב"י תנינא או"ח סי' ס"ג ובקצה"ח בכמ"ק. נמצא דבזה שכ' כת"ה די"ל דמועיל מטעם אגב א"נ דמיירי בחצר שאינו משתמר א"כ אף דלפי הבנת הכ"מ והסמ"ע לשיטת הרמב"ם ז"ל מועיל אף באינו משתמר כלל מ"מ כיון דבזה הכריע הרמ"א כדעת הראב"ד וסיים וכן עיקר א"כ אין לצרף דעת המחבר לא לס"ס ולא לענין שיהי' סד"ר. אך אם הוא משתמר לדעת הלוקח אז לפי הבנת הריב"ש והסמ"ע והלח"מ מהני אף לשיטת הראב"ד ונהי דלשיטת הש"ך ז"ל ל"מ מ"מ לענין חמץ שעעה"פ דרבנן יש לסמוך אדעת הסוברים דבמשתמר לדעת הלוקח מהני אף לשיטת הראב"ד וכן לשיטת הרמ"א בסי' ר' שמביא שיטת הפוסקים דבדעא"מ מהני אף במשתמר לדעת המוכר א"כ פשיטא דה"נ מהני דהכא מיירי במשתמר לדעת המוכר רק באינו משומר אף לדעת המוכר דאז צ"ל מטעם אגב ובזה פליג הראב"ד דאף בציבורין בעי קנין אגבן וה"ה לשיטת הריב"ש הוא רק לפי דהרמב"ם והראב"ד ס"ל דלא כר"פ בזה כ' הראב"ד דגם במקנה לו עתה הקרקע ל"מ אבל לשיטת הפוסקים כר"פ בודאי דה"נ מהני

יצא דהכא לשיטת הש"ך שהבין דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא אף במשתמר לדעת הלוקח א"כ באמת כיון דסיים הרמ"א וכן עיקר כשיטת הראב"ד אין לצרף דעת המחבר לס' אבל לפי הבנת הריב"ש והכ"מ והסמ"ע במשתמר לדעת הלוקח מהני אף לשי' הראב"ד וכבר כ' בנה"מ סי' ר' ס"ק ג' דאם רק מוקף מחיצות חשיב משתמר א"כ י"ל דהכא חשיב משתמר ושפיר מהני מטעם חצר וא"כ עכ"פ לענין חמץ שעעה"פ דרבנן יש לסמוך אכל הני פוסקים דמועיל מטעם חצר עכ"פ מ"ש כת"ה דמועיל מטעם קנין אגב ועוד נקנה מטעם חצר המשתמר. באמת בזה ליכא שני צדדי היתר דל"מ לפי הבנת הש"ך הראב"ד פליג אף בחצר המשתמר וכיון דהרמ"א סיים וכן עיקר אין לצרף לס'. אך אף להבנת הסמ"ע עכ"פ באינו משתמר העיקר כשיטת הראב"ד עכ"פ מצד קנין אגב בלא א"ל קני אגבן העיקר כשיטת הראב"ד ול"ח בכלל ס' אך במשתמר לדעת הלוקח אז י"ל דבזה גם הראב"ד מודה ובמ"ש הריב"ש וכ"מ ולח"מ וסמ"ע

ומה שהביא דברי המ"א בסי' תרל"ז והוכיח דמועיל מטעם חצר דהא מועיל חזקה בבית אף בנכסי גר דהפקר נינהו וע"כ דמטעם חצר הוא. לפלא שלא ראה מ"ש בקצה"ח סי' רע"ה לדייק מזה דאגב מהני אף בנכסי הפקר ודחה שי"ל דהוא מדין חצר ובאמת כ' שם דבציבורין דא"צ לומר קני אגבן מהני אף בהפקר א"כ מ"ש כת"ה ראי' מדברי המ"א דבציבורין ל"צ לומר קני אגבן ועוד ראי' דבנכסי הפקר עכצ"ל מטעם חצר. ובאמת לדברי הקצה"ח א"נ דל"צ לומר קני אגבן שוב אף בהפקר מהני ושוב א"צ לומר מטעם חצר

ובאמת בנוב"י תנינא או"ח סי' ס"ג כ' דהפקר אינו נקנה באגב ועי' בנה"מ סי' ר"ב וע"כ צ"ל מטעם חצר עכ"פ הי' מקום לצרף דבחצר המשתמר יועיל מטעם חצר אף לדעת הראבד. אך באמת גם ע"ז יש לפקפק א' דלשיטת הש"ך ל"מ היכי דלא הי'