מהר"ש חלק ב י

קיי"ל דגם בקע"א אסור אחה"פ ובפרט לשיטת הרא"ש קנין לזמן ל"ח רק ק"פ ועדיף מזכות גול"מ ובודאי אסור אחה"פ. וחוץ לזה יש לחלק דהיכי דלא הי' מעולם שלו י"ל דנהי דעובר ע"י קע"א מ"מ ל"ח לגמרי שלו ושרי לאחה"פ אבל במידי שהי' מקודם לגמרי שלו וגם אחר שיוצא מרשותו נשאר לו זכות גול"מ שפיר גם אחה"פ אסור כמ"ש בתוס' ב"ב ד"נ ופסחים ד"ו וב"מ דע"א. עכ"פ מצד זה בודאי אסור אחה"פ וגם מצד דהתנה שאם לא תפרע המעות יהי' המקח בטל ואף שכ' כת"ה דלא הי' משפטי התנאים מ"מ כבר כ' בעט"צ ובנה"מ סי' ר"ז דל"צ ת"כ במטלטלין ובפרט לענין פרעון דמי המכר כ' בנה"מ סי' ק"ץ וסי' קצ"ט דאם מכר לו במזומן ולא פרע לו בזמנו דממילא המקח בטל ועי' תורת גיטין סי' ק"כ ועי' פרמ"ג או"ח בא"א אות ז' דאם לא הי' משפעי תנאים אין מגרע המכירה י"ל שם מכח איסור חמץ ודאי לא הקפיד על התנאי ע"כ הדבר פשוט דאם הי' להמוכר חמץ פשיטא דלא הי' מועיל מחמת הטעמים דלעיל

אך כיון דלא מכר לו רק יין ואינו ודאי חמץ רק ס' שמא יש בו תערובות חמץ היינו תערובות יי"ש והנה ל"מ אם אין בו שיעור ס' אף דאין בו כבכא"פ אפ"ה נודע שיטת הרמ"ך הובא במ"א סי' תמ"ב דעובר בב"י ואסור אחה"פ ואף אם יש בו ס' ובתערובות משהו לדעת הטור מותר לשהותו ואף לשיטת התוס' מ"מ מותר אחה"פ מ"מ הכא יש חשש די"ל דיי"ש ביין משנה טעמו ונרגש הטעם ועכ"פ מדרבנן לא בטיל בעביד לטעמא וגם יש לחוש דהיי"ש ביין חשיב מעמיד. ומפורש בסי' תמ"ב דמעמיד חשיב כבעין וחייבים לבערו ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' מ"ז דחושש ג"כ דבתערובות יי"ש שיש ביין חשיב דבר המעיייד ויש דעות דמה"ת לא בטל ועכ"פ נהי דלשיטת רוב הפוסקים כל למעלה מס' הוי רק דרבנן עכ"פ י"ל דאסור לאחה"פ ובאמת בתערובות קודם הפסח פחות מס' משמע במ"א דאסור לאחה"פ ול"מ בי' אף השלכת הנאה לים המלח עיי"ש במ"א ס"ק מ"ה אך לפי"מ שמבואר במחה"ש שם לענין אם אין בו כזית חמץ ולענין הנאה מהני אף אם נתערב קודם הפסח ולשיטת הח"י בסי' תמ"ב לענין מעמיד ג"כ מהני השלכת הנאה לים המלח עכ"פ בהפ"מ ולשיטת הב"ח גם בתערובות קודם הפסח פחות מס' מותר בהנאה אחה"פ ע"י השלכת הנאה לים המלח ה"ה במעמיד ג"כ מהני השלכת הנאה לים המלח ועי' בפמ"ג או"ח סי' תמ"ב בא"א אות ט' שמצדד להיפך דאם מעמיד בחמץ שעעה"פ אסור דכיון דבימי הפסח הי' החמץ בעין ועבר על ב"י ד"ת א"כ אם העמיד בו אח"כ אסור אבל אם העמיד בו קודם הפסח כיון דמה"ת גם מעמיד בטל ולא עבר בב"י ד"ת שוב י"ל דאחה"פ מותר וא"כ הכא א"נ דיי"ש חשיב מעמיד אפ"ה כיון שנעשה התערובות קוה"פ מותר לאחה"פ ובפרט לשיטת המרדכי דמהני בחבית של שכר הדחה בעלמא דבהתירא בלע א"צ לשער נגד כל החבית וכ' המחה"ש בכונתו דיש חלק גדול בשכר ממים ונגד מעט כח מהדגן בטח יש ס' א"כ גם ביי"ש אף אם נעשה מדגן לחוד מ"מ יש בו כח המים ג"כ ובפרט אם יש בו חלק מתפוחי אדמה ג"כ א"כ חשיב זוז"ג דל"ח מעמיד כמ"ש בט"ז שם ואף שי"ל דיי"ש ביין חשיב עביד לטעמא מ"מ כיון שיש בהיי"ש גם שאר מינים חשיב זוז"ג ואף דבפסח גם זוז"ג אסור מ"מ בלח בלח ל"א חוזר וניעור והגם שי"ל דבדבר המעמיד נימא חוזר וניעור. אך באמת בט"ז שם כ' דבאמת קוה"פ חשיב מעמיד דהיתר ובהיתר ל"א חומרא דמעמיד וכ' הט"ז דעכ"פ אמרי' חוזר וניעור ואפ"ה מפורש שם דאם יש מעמיד של היתר ג"כ מותר וע"כ דתרי חומרות לא מחמירין שיהי' נחשב כאלו נעשה התערובות ונצטרך לבוא לחומרא דמשהו לענין שלא יועיל זוז"ג בזה לא מחמירין כולי האי

עכ"פ י"ל דל"ח רק כמו זוז"ג ובזה ל"א חוזר וניעור וגם י"ל כסברת הפמ"ג דגם בהעמיד בו קוה"פ מ"מ כיון דלא עבר בב"י ד"ת מותר לאחה"פ ועי' שו"ת מהרש"ם סי' קנ"ה שהביא מ"ש בשו"ת מש"נ דאם אין בו כבאכ"פ או עכ"פ ס' מותר ועיי"ש שהאריך דכיון דיש בהיי"ש תערובות הרבה מינים ל"ח כלל מעמיד מגוף החמץ וא"כ מותר אף בלא פדיון ומכ"ש ע"י השלכת הנאה לים המלח א"כ אף אם הי' בירור שיש תערובות יי"ש בהיין ג"כ הי' כמה צדדים להתיר א' די"ל דל"ח מעמיד כיון דהיי"ש יש בו תערובות שאר מינים א"כ אין המעמיד מכח החמץ גרידא וחשיב זוז"ג וגם במעמיד שעה"פ מצדד הפמ"ג להתיר ואף אי ליכא ס' מ"מ לשיטת הב"ח מהני עכ"פ השלכת הנאה לים המלח גם בתערובות פחות מס' ולשיטת הח"י גם במעמיד מהני השלכת הנאה לים המלח

והנה כת"ה כ' דזה ל"ח מעמיד כיון דלע"ע היין טוב רק היי"ש גורם שלא יחמיץ אח"כ אבל לע"ע היין בעצמו טוב. הנה כסברא זו מפורש בשו"ת נוב"י תנינא חיו"ד סי' קל"ז לענין סתימה בנסרים דכיון דלע"ע אין המים יוצאים רק הנסרים גורמים שלא יצאו המים אח"כ ל"ח בכלל הויתו בטומאה ואף לשיטת הסוברים דסתימת הזחילה אסור בדבר המקב"ט שם כבר נפסלו המים אבל הכא הוא גורם שלא יופסל אח"כ א"כ ה"נ יש מקום לחלק דאם שופך היי"ש בעוד היין משובח ל"ח בכלל מעמיד. ובאמת יש לתמוה על הנוב"י מהא דפירסו סדין על הסכך דפוסל ר"ת אף שהוא רק מניעה מצאתי בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ד שמתרץ שמה בטו"ט וכ' בפירוש דזה לא מיקרי מעמיד עיי"ש היטב. ומצד עביד לטעמא בודאי לא נרגש טעם החמץ כיון שיש בהתערובות גם בהיי"ש גופא רק חלק קטן של חמץ כמ"ש בשו"ת מהרש"ם בשם הגה"ק מבוטשאטש ז"ל דיש בהיי"ש רק חלק שלשים של חמץ א"כ עכ"פ מכל הני צדדים ובפרט שיש לצרף מ"ש בשו"ת רח"כ סי' י"ב דעכ"פ במכר נהי דלא הי' המכירה כד"ת