מהר"ש חלק ב פח

ב) עוד נלע"ד ליישב קושית הפמ"ג הנ"ל דנודע מ"ש המלמ"ל בפ"ח מאה"ט דס"ס לחומרא אף בדרבנן אזלינן לחומרא וע' בשעה"מ ובפמ"ג סי' ק"י ובשושנת עמקים ובשו"ת נוב"י מה"ת יו"ד סי' ס"ד א"כ י"ל בשלמא בנפל ביחד במינו וא"מ שפיר אמרי' סליק ולענין מינו הוי לי' חד סד"ר אבל בנפל מקודם לא"מ וניתוסיף אח"כ מינו שוב הוי לי' ס"ס להחמיר שמא ליכא עכשיו ס' ונאסר גם המינו עכ"פ מדרבנן ואת"ל שיש עכשיו ס' שמא לא הי' מקודם ס' בא"מ ונ"נ ועכ"פ מדרבנן ואף דבצד ס' שמא הי' מקודם ס' שוב ליכא כלל איסור אבל כיון דבצד הס' שמא עכשיו יש ס' עכ"פ ליכא עוד צד היתר בבירור עכ"פ מדרבנן ושוב ל"מ סד"ר בכה"ג דלהחמיר חשיב ס"ס אף שאינו מתהפך אבל באמת באם ניתוסיף עד ס' ורק עיקר החשש מכח נ"נ שוב הוי לי' סד"ר אבל הכא אף א"נ דל"א חנ"נ בשאר איסורין אפ"ה נצטרך לבוא להיתר דסד"ר לקולא דהא גם במב"מ בעי ס' מדרבנן ושוב צריכין הסד"ר לענין שני דברים א' לענין ההיתר דמב"מ וגם לענין חשש איסור דנ"נ ול"מ ס' לקולא בכה"ג וז"ב בס"ד עכ"פ נשמט מדברי הפמ"ג דגם בניתוסיף אח"כ עד ס' אפ"ה ס' לחומרא בכה"ג ודלא כסברת הרי"ם הנ"ל

ג) ובאמת לסברת הרי"ם דתמיד יש ס' שמא יש בקליפה ס' נגד הבלוע א"ש דברי התוס' דשפיר הקשו דהא הקליפה נ"נ ואין לומר דכיון דחשש נ"נ הוא מדרבנן שוב הוי סד"ר ולקולא דשמא יש בקליפה עצמו ס' ז"א דכיון דגוף הקליפה נאסרה במליחה מס' איסור ד"ת שוב אף כשנעשה דרבנן מחמירין אך שפיר כ' התוס' דלשיטת הר"א ניחא ולא קשה דעכ"פ תאסור הקליפה ז"א דעיקר הטעם דאסור באפ"לס משום דכבר חל עליו שם איסור תו לא פקע אף כשנעשה אח"כ טעם קלוש או משום דהוי כבא לעולם בתערובות אף שההיתר הו' ניכר קודם שנתערב מ"מ כיון דבשעה שנתערב ולא הי' ס' נאסר בוודאי רק ההיתר נולד עכשיו חשיב נולד בתערובות וכ"ז היכי דבוודאי הי' בו מקודם טעם גמור וחל עליו שם איסור בוודאי אבל הכא יש ס' שמא בקליפה עצמו יש ס' ומעולם לא נאסור ונהי דכ"ז שלא ניתוסיף הוחמרנו מכח ס' איסור ד"ת אבל עתה שניתוסיף ורק דנימא דא"א להתבטל משום שנולד בתערובות אמרי' להיפוך דכיון דהי' ניכר ההיתר מקודם שנתערב ויש ס' שמא לא נאסר כלל ושוב ל"ח נולד בתערובות ואדרבה מס' לא נוכל להחליט דהי' עליו שם איסור וגם טעם השני דגם מטעם קלוש לא פקע שם איסור והכא יש ס' שמא מעולם לא הי' רק טעם קלוש וממילא יש ס' על תחילת האיסור ועתה בוודאי ליכא רק טעם קלוש ול"ש לומר דלא פקע דיש ס' שמא מעולם לא הי' רק טעם קלוש ולא חל וא"כ מיושב גם קושיתו דבזרוע בשילה נימא דכבר נאסרה במליחה כ"ק ואפ"לס אסור מה"ת ז"א דבכה"ג דגם בשעת מליחה לא נאסר רק מס' שוב ל"ש לומר אפל"ס אסור מה"ת וא"ש הכל בס"ד

ד) והנה בהא דנטבנ"ט באיסורא נסתפק בפמ"ג סי' צ"ד אי אסור מה"ת ובאמת יש לחקור עפמ"ש ברש"י יבמות דמ"ט בהא דקאמר שם הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר סוטה דהא תפסי בי' קידושין ופירש"י מדלא פקעו קידושין כשנעשית סוטה ומוכח דשיטת רש"י ז"ל דאי השתא לא תפסי קידושין גם קידושין הראשונים נפקעו ע' בא"מ סי' י"ח א"כ י"ל גם לענין טעם קלוש כמו דא"י לחול עליו איסור ה"ה דנפקע ממנו איסור הקדום

אך באמת במלמ"ל פכ"ג מכלים נסתפק באם כביצה אוכל קיבל טומאה ואח"כ נתחלק אי פקע טומאתו מי נימא דכמו דפחות מכביצה לא מקב"ט ה"ה דפקע טומאתו או לא ובשעה"מ בהלכות נט"י תמה עליו מדברי הת"כ מובא בתוס' פסחים דל"ג ע"ב דאי אתה שובר אוכלין לטהרתו ומוכח מזה דהואיל דכבר נטמא תו לא פקע אף כשבא לכלל שיעור שא"א לקבל טומאה אפ"ה לא פקע ה"ה שי"ל דכיון דכבר חל שם איסור תו לא פקע אף כשנעשה אח"כ טעם קלוש הגם שיש לחלק דשם אף דנימא דבשעה שליכא כביצה לא יהי' טמא אפ"ה אם יצטרף אח"כ לכביצה בוודאי יטמא דהא נתעורר טומאה הישינה דבאמת נסתפק המל"מ די"ל דאף אם בשעת קבלת טומאה לא הי' כביצה אפ"ה יצטרף אח"כ ורק שכ' דכיון דמעולם לא הי' עליו שם טומאה לא נתעורר טומאה וכמ"ש במהרש"א יבמות דל"ג דכהן שניטמא קודם שנעשה בע"מ כיון דאז טומאה הותרה אצלו הוי כלא נטמא כלל ושוב אף כשנעשה בע"מ לא נתעורר טומאה אבל היכי דכבר הי' עליו שם טומאה קודם שנתחלק אף דנימא דבשעה שליכא שיעור לא מטמא אבל עכ"פ ע"י צירוף הדרא לטומאה הראשונה וא"כ כיון שמשכחת שיהי' עוד טמא שפיר לא פקע טומאתו אף כשליכא השיעור אבל הכא דעל טעם קלוש א"א שיחול עליו עוד איסור י"ל דפקע איסורו

אך מפשיטת דברי הת"כ משמע דבטומאה לא פקע וה"ה באיסור וא"כ עכצ"ל דסברת רש"י הוא רק למ"ד אק"ת בח"ל אבל לדידן מדבעי קרא דבנדה תופסין קידושין והי' הו"א דלא תפסו אף דלא פקעו וחזינן דמהא דלא פקעי לא נשמע דחלו הקידושין דיש לחלק בין חלות איסור להפקעת איסור ובאמת בסוטה פשיטא דלא פקעי קידושין אף א"נ דלא תפסי ועפ"י סברתינו מיושב קושית התוס' שם דהא נדה לא פקע ואפ"ה בעי קרא דיחול הקידושין ועפ"ז א"ש דשם בנדה ידעינן בוודאי שתיטהר כמ"ש בתוס' גיטין ד"ב דל"ח ח"א דהוי חזקה הפוסקת עיי"ש במהרש"א וא"כ בוודאי תהי' שוב בר תפיסת קידושין ולכך לא פקע אבל בסוטה לר"ע דלא תהי' שוב בר תפיסת קידושין ולכך הי' הו"א דיופקע וז"ב בס"ד