מהר"ש חלק ב פז

פקע אף בנשאר טעם קלוש וכמ"ש החילוק דנטבנ"ט דהיתרא מותר ודאיסורא אסור מטעם הלז וכמצינו דבהיתרא בלע גם בע"י אור מהני הגעלה מה"ט דלא נשאר רק טעם קלוש א"כ לפי"ז א"ש שיטת מהר"ם מלובלין בהא דאפ"לס דהיתרא מותר ג"כ מטעם הלז

והנה באמת סברא הראשונה קשה להבין דבאמת נודע מ"ש בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' נ"ד דביטול בס' מהני אף בבא לעולם בתערובות משום דהוי כנאבד מהעולם עיי"ש מ"ש בישוב שיטת חכמי אשכנז לענין חלב מאבר היוצא ורק שכ' האחרונים דגם ביש ס' צריכין לביא מקודם לביטול הכמות ברוב ורק אחר שנתבטל הכמות ברוב שוב הטעם בטל בס' וא"כ בבא לעולם בתערובות דגוף האיסור לא נתבטל ל"מ במה שלא נרגש הטעם וא"כ ממ"נ א"ל דהיכי דיש ס' ל"צ לביטול הכמות ברוב ובאם יש טעם אף הכמות לא בטל א"כ שוב הכא דיש עכשיו ס' וחשיב כנאבד מהעולם גם בבא לעולם בתערובות בטל ורק עיקר החשש דגם בביטול בס' בעי ביטול הכמות ברוב ולפ"ז הכא בתחילת התערובות עכ"פ הכמות נתבטל דהי' רוב ואז לא הי' חשיב בא בתערובות רק דכיון דהי' נרגש הטעם לא הי' בטל ושוב עכשיו דהטעם אינו ניכר שוב לענין הטעם דהוי כנאבד מהעולם והכמות נתבטל כבר ושוב בכה"ג בוודאי מותר והרבה יש לפלפל בזה וגם בעיקר סברת החוו"ד דהוי כהיתר נולד בתערובות לפענ"ד כיון דלרוב שיטת הפוסקים מה"ת מותר לבטל איסור לכתחילה א"כ מעולם לא חל על ההיתר שם איסור דהא הי' בידי להוסיף עד ס' והוי כהא דמפורש בט"ז סי' צ"ט דבכלי מתכות שאפשר להפריד האיסור לא נקרא עליו שם איסור וע' באחרונים שכ' דבתרי דרבנן הואיל שמותר להוסיף ולבטל ל"א חנ"נ א"כ שוב מה"ת דמותר לבטל לא נקרא עליו שם איסור ושוב ע"כ הא דאפל"ס אסור הוא רק מדרבנן וז"ב בס"ד

נחזור להנ"ל דעכ"פ א"נ דאפל"ס הוא מה"ת שוב תיקשי בזרוע בשילה נצטרך קליפה וגם הכא במתני' בוודאי תיקשי והנה ראיתי בשי"ת הרי"ם שכ' לחדש דמש"ה היכי שנאסר כ"ק ונתבשל בלי קליפה מותר דבאמת יש ס' שמא בהכ"ק עצמו יש ס' נגד הבלוע בו רק מס' אוסרין כמו בנשפך ולפ"ז בנתבשל דאז נתפשט בוודאי בשיעור ס' רק מצד חנ"נ ושוב הוי לי' סד"ר דשמא בהכ"ק עצמו הי' ס' ואף דלידת הס' הי' בד"ת מ"מ מצטרפין שיטת הר"א דל"א חנ"נ ועיי"ש שכ' עוד דלענין חנ"נ יש חזקת היתר דכיון דמדרבנן נעשה מגוף ההיתר איסור שוב יש חזקה

והנה גוף סברתו דאם נתערב איסור בהיתר והי' ס' שמא יש בהיתר ס' נגד האיסור ואח"כ ניתוסיף שיש בודאי ס' נגד האיסור אך נגד ההיתר בוודאי ליכא ס' אפיה אזלינן לקולא ובאמת בט"ז סי' צ"ח לא מוכח כן בהא דמפורש שם במחבר דבמב"מ מהני נשפך ואם נתערב מינו ושא"מ אמרי' סליק את שא"מ וכ' בט"ז דאי נתערב בא"מ תחילה אז בוודאי אסור דכבר נ"נ קודם שבא לשם מינו וקשה הא מה"ת ל"א חנ"נ ושוב בטל עכשיו במינו וכיון שיש ס' שמא עכשיו יש ס' שוב הוי לי' סד"ר ולא נשאר איסור רק מצד חנ"נ ושוב הוי לי' סד"ר דשמא הי' מקודם בא"מ ס' ומוכח מהט"ז דאף אם יש ס' שמא הי' בא"מ לבד ס' אפ"ה אסור

ובאמת בפמ"ג הרגיש בזה וכ' דכיון די"א חנ"נ בשאר איסורין מה"ת לכך אינו מקיל כ"כ ובאמת מוכח דאף בלא הי' מתחילה ס' וניתוסיף בענין שיש בודאי ס' נגד האיסור וגם יש ס' שמא יש ס' נגד כל ההיתר דשרי משום דהוי לי' סד"ר וצריך לחלק דהכא מיקרי נולד הס' בד"ת ויש דיעות דבכה"ג ל"א סד"ר להקל ולכך מצרפין גם דעת הסוברים דחנ"נ מה"ת עכ"פ נשמע דלא כסברת הרי"ם ובס' אם הי' מתחילה אף שעכשיו בוודאי יש ס' נגד האיסור אפ"ה אסור ובאמת קושית הפמ"ג נ"ל ליישב, שהקשה דהא כיון דמה"ת מותר עכשיו מכח רוב שוב הוי לי' סד"ר דשמא הי' מקודם בא"מ ס'

והנלע"ד דבאמת המהרש"ל הקשה על הך דין דסליק דהא מ"מ נרגש הטעם בא"מ רק הט"ז כ' דכיון דבטל במינו שוב אמרי' נהפך ושוב אף כשנרגש הטעם מ"מ הוי לי' טעם דהיתרא דאף דלדעת הרשב"א ז"ל בביטול ברוב אסור לאדם אחד לאוכלו ביחד דעיקר ההיתר משום כל דפריש מ"מ מה"ת גם לשיטת הרשב"א אמרי' נהפך כידוע וי"ל הסברא דבאמת כל איסור שתלוי בנתינת טעם אין איסורו מיד בשעת נפילה רק רגע אחת אח"כ בשעה שנתפשט האיסור ונו"ט בהיתר וא"כ שפיר בנפל חתיכת איסור לחתיכת היתר ורוטב א"כ ברגע הנפילה עוד לא נאסרה הרוטב דברגע הנפילה עוד לא נתפשט הטעם ובההותר נתבטל מיד ואמרי' נהפך ושוב אף ברגע אח"כ שכבר נרגש הטעם בהרוטב שוב הוי טעמא דהיתר וכ"ז היכי שנפל ביחד אבל בנפל מקודם בא"מ ונתפשט טעם האיסור בתוך הרוטב וכבר נאסרה הרוטב עכ"פ מקודם א"כ בנפל אח"כ גם מינו ונתבטל עכשיו חתיכת האיסור בתוך ההיתר דמינו מ"מ עכ"פ טעם האיסור שנתפשט לתוך הרוטב נשאר באיסורו דאין הגעלה באוכלין וזה הטעם הנרגש הוא טעם דאיסור וא"כ אף דמה"ת ל"א חנ"נ ומועיל ס' נגד האיסור מ"מ הכא ליכא ס' ורק דבטל מה"ת ברוב אבל עכ"פ טעם הנרגש בהרוטב הוא טעם איסור דאין הגעלה באוכלין וזה הטעם אינו מעורב כלל בתוך מינו דהיתר ונהי דגוף החתיכה נעשה עכשיו היתר מ"מ טעם המעורב בהרוטב הוא איסור ובאמת י"ל דאם ניתוסיף אח"כ עד ס' נגד האיסור שפיר יועיל דהוי לי' סד"ר ואין לחוש לשיטת הסוברים דחנ"נ מה"ת דנגד זה יש שיטת הר"א וז"ב ונכון בס"ד: