מהר"ש חלק ב פו

בנתערב ממש יותר יש סברא להתיר מטעם זריעה ולענין חשש תרי דרבנן שוב נסמוך אשיטת המתירין וכנודע דברי הר"ן דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ה"ה הכא דבדיעבד נסמוך אשיטת הר"ש דמהני השקה אף בנפסק אח"כ וממילא ליכא חשש בנטל סאה דהיתר מטעם זריעה לא נתבטל ורק לענן לכתחילה שוב נסמוך אהיתר דהמשכה אף בכולו דדעת כמ"פ דכולו בהמשכה כשר ובפרט דאף להאוסרין הוא רק מדרבנן שוב ל"ח במידי שאינו חששא רק לכתחילה דבדיעבד יהי' מותר מטעם זריעה וע' בישי"ע סי' ר"א מ"ש בתשובה לקאמינקא דע"י המשכה ליכא חשש בנתן סאה אף יותר מרובו וע' בשו"ת דברי אמת מ"ש בענין הנ"ל בשם התשב"ץ עכ"פ ז"ב דע"י המשכה שרי

והנה אף דנראה משו"ת ח"ס יו"ד סי' רי"ד דאף דשיטת המחבר דא"צ המשכה עג"ק דוקא והרמ"א סיים דרק יש להחמיר לכתחילה שיהי' ע"ג דבר הראוי לבלוע מ"מ כ' בח"ס דבכולו בהמשכה אף א"נ דמהני מ"מ בעי עג"ק ממש שראוי לבלוע אך עכ"פ בכה"ג שהוכחתי דעכ"פ מה"ת כשר אף בלי המשכה דגם להראב"ד ז"ל אינו רק חשש דרבנן א"כ שוב נוכל להקל אף אם יהי' המשכה ע"ג ריצפה אך אם ילך דרך דבר המקבל טומאה מ"מ בסופו יהי' ההמשכה ע"ג דבר שאינו מקב"ט ובזה ל"צ שיהי' ג"ט כמ"ש בח"ס סי קצ"ט ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' א' כ' ג"כ כזה ולפלא שלא הביא דברי הח"ס עכ"פ הדבר ברור דע"י המשכה כנ"ל שרו ורק דלענין פסול שאובין בעי שיהי' שיעור ג"ט הגם דלשיטת הח"ס אם א"צ שיה' עג"ק ל"צ ג"ט אך אפ"ה יש להחמיר שיהי' ההמשכה שיעור ג"ט וז"ב בס"ד

ובדבר הס' השני במה שאין נותנין חול ג"ט והא לפמ"ש בב"י בשם התה"ד דההיתר מטעם ריבוי והמשכה א"כ שוב בעי שיעור ג"ט הנה לכאורה הי' מקום לומר דהא לטעם הראשון של הב"י דהמים הראשונים נבלעו לגמרי וזה מים אחרים נינהו א"כ אינו מטעם ריבוי והמשכה וי"ל דהב"י אינו סומך א"ע לגמרי אטעם הראשון רק עיקר ההיתר מטעם ריבוי והמשכה וכבר כ' הח"ס דעיקר הטעם דבעי המשכה ג"ט משום דבפחות מג"ט נהי דל"א לבוד להחמיר מ"מ כיון דלפעמים אמרי' לבוד שוב ל"ח קרקע א"כ באמת כבר הבאתי דברבו מים כשרים אז מעיקר הדין מהני המשכה אף שלא עג"ק וא"כ שוב ל"צ ג"ט ורק דמסיים הרמ"א וטוב להחמיר לכתחילה גם ברבו כשרים להצריך עג"ק ושוב י"ל דבעי ג"ט אבל עכ"פ כיון שאינו רק זהירות לכתחילה שוב יש לסמוך אתירוץ הראשון דהמים הראשונים נבלעו לגמרי בקרקע כן הי' מקום לומר

אך באמת בשו"ת מהרי"א הלוי סי' ל"ג כ' דטעם הראשון שייך רק אם עומד ריקן יום או לילה ואם במשך זמן מיעוט חזר המים ל"ש רק טעם השני א"כ שוב יש לחוש דבעי ג"ט אך באמת כ' שם דאם יש צדדים להתיר מקילין אף בפחות מג"ט והסברא דעיקר הטעם דבעי ג"ס משום דבעי עג"ק וזה רק זהירות לכתחילה א"כ ביש עוד צדדים דל"ח שאובים שוב סמכינן דל"צ המשכה עג"ק ושוב ל"צ ג"ט א"כ ה"ה בנקיון המקוה דעכ"פ ליכא בירור שנפלו ג' לוגין בב"א ומפורש ברמ"א דיש להתיר עכ"פ בדיעבד שוב נוכל לסמוך דל"צ המשכה עג"ק ושוב מהני אף בפחות מג"ט וחשש חציצה ליכא בעפר דזה אינו מתדבק ברגל וז"ב בס"ד

ג' וירא תרס"ו ראדאמישלא והנני ידידו: סימן יח להרה"ג חו"ב בו"ק חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מו"ה יעקב יוסף זצ"ל האבד"ק קלאביצק במדינת רו"פ

בדבר שאלתו שנמלח בשר כבש ועגל עם בשר עוף ביחד ואח"ז נתוודע שהכבש הי' טריפה מחמת מים במוח ושאלה על הבשר וס' לא הוי והבשר עגל הי' מונח תחת הבשר כבש והבשר עוף הי' מונח בצד הבשר כבש מהו הדין זה תורף שאלתו

הנה מקודם שנבוא לנידון השאלה נדבר מעט מגוף הדין אי מליחה אוסר עד ס' והנה במתני' גיד שנתבשל עם הירך אם יש בה בנו"ט אסור וכ' בתוס' דצריך ס' גם נגד קליפת הירך במקום שנגע בגיד דבשעת מליחה נאסר כ"ק וכ' דלשיטת הר"א דל"א חנ"נ בשאר איסורין ניחא וקשה דעכ"פ כיון דאפ"לס אסור בשאר איסורין א"כ מדוע איתא במתני' אם יש בה בנו"ט אסורה וקשה דאף אם יש ס' עכ"פ תצטרך קליפה דהא כבר נאסר במליחה כ"ק וכת"ה הקשה ג"כ כעין זה דהא בזרוע בשילה כבר נאסר במליחה כ"ק ולמ"ד מליחה ב"ס י"ל דמיירי בשמן אבל א"נ בקליפה קשה וגם למה לא נאמר דזה הוין היתר הבא מכלל איסור ובאמת קושיא זו כבר הרגישו האחרונים

והנה לכאורה באמת רוב שיטת הפוסקים דאפילס בשאר איסורים הוא רק מדרבנן ע' בפמ"ג סי' צ"ב א"כ לא תיקשו דנימא דזה הוה היתר הבא מכלל איסור אך באמת דעת כמ"פ דאפל"ס אסור מה"ת והטעם כ' בחוו"ד סי' ק"ו דעפ"י דעת המרדכי דבבא לעולם בתערובות ל"ש ביטול א"כ בשעה שנפל האיסור ולא הי' בהיתר ס' א"כ נעשה הכל איסור לשיטת ר"ת ורק אחר שניתוסף ונתחלק האיסור בשוה בכל החתיכות אז י"ל דבטל מ"מ באותו חתיכה ההיתר נולד בתערובות דקודם שנתפשט הי' הכל איסור ושוב ל"ש ביטול ומש"ה אפל"ס אסור דכיון דעכ"פ נשאר משהו בחתיכה זו וצריך ביטול וא"א לבטל כיון שההיתר נולד בתערובות ועוד כ' דבאמת י"ל דגם ביותר מס' יש עכ"פ טעם רק דהוי לי' טעם קלוש וכ"ז היכי דתיכף בתחילתו הוא טעם קלוש א"י לחול שם איסור אבל בשכבר הי' עליו שם איסור תו לא