מהר"ש חלק ב פה

דגברא ובפרט דבאמת עיקר החשש בנטל סאה הוא רק מדרבנן דל"מ לשיטת הרמב"ם ז"ל הוא רק משום מ"ע כמ"ש הדג"מ וגם לשיטת הראב"ד ז"ל דהוי פסול גמור מ"מ כ' דהוי רק פסול דרבנן וע' שו"ת משיב כהלכה סי' ט"ז א"כ הוי ס"ס בדרבנן דמהני אף נגד ח"א כמ"ש הנוב"י והפמ"ג דס"ס בדרבנן בודאי דמהני אף נגד ח"א ובפרט דבאמת נראה עיקר שיטת הפוסקים דבשאובין אין חשש בנטל סאה רק שכ' הש"ך שאין ראוי להכניס במחלוקת אבל עכ"פ נראה דהעיקר כשיטת הפוסקים דבשאובין אין חשש אף בנטל סאה ובפרט דבהא דהשקה ג"כ נראה עיקר דלענין שאובין מהני אף אם נתבטל ההשקה רק שכ' הש"ך דיש להחמיר לכתחילה א"כ בכס"ג דכל ס' באפי נפשי' הוי רוב להיתר א"כ פשיטא דבכה"ג מהני ס"ס אף נגד ח"א וע' בתוס' פסחים ד"י שכ' דס' הרגל מהני אף לענין ס"ס ברה"י ומכ"ש דמהני נגד ח"א ואף שי"ל דרק לענין ס"ס ברה"י דדעת המבי"ט דרק מדרבנן ל"מ הס"ס א"כ שוב ס' הרגיל מהני אבל היכי דגם מה"ת ל"מ ס"ס י"ל דגם ס' הרגיל ל"מ וע' בפמ"ג סי' נ' שנסתפק אי שכיח חשיב כמו רוב לענין ס' בשחיטה אבל גם הא דס"ס ל"מ נגד ח"א הוא רק מדרבנן דעיקר הטעם דמועיל ס"ס לדידן דס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא ע"כ משום דעדיף מרוב כמ"ש הפוסקים דהוי כרובא דאיתא קמן ומועיל אף בממון א"כ כמו דרוב מועיל מה"ת אף נגד חזקה דהא דסמל"ח הוא רק מדרבנן כמ"ש הראשונים א"כ לענין דרבנן שוב מועיל ס"ס אם עכ"פ בס' אחד הוי רוב להיתר אף נגד ח"א וז"ב ופשוט

אך באמת לכאורה י"ל דזה ל"ח ס"ס דהנה בעיקר הדין הא דפליגי הפוסקים אי לענין פסול שאובין מהני השקה אף אם אח"כ נפסק ההשקה סברת פלוגתתם דמקצת פוסקים ס"ל דהכשר השקה הוא מטעם זריעה כמו במים טמאים שנתחברו למים טהורים דפקע טומאתם ה"ה כאן המים שאובים נעשו מחוברים והוי בעצם היתר לכך אינו חוזר לפסולו אף אם נפסק אח"כ ההשקה אך מקצת פוסקים סל דזה ל"ח כמו זריעה רק כ"ז שמחובר למקוה הוי כמו מקוה אחת ואם נפסק ההשקה חוזר לפסולו ע' בשו"ת בית אפרים סי' נ"ג שהאריך בזה לפי"מ דאמרי' דגם במעיין כ"ש פוסל בו שאובין וא"נ מטעם זריעה שוב כיון דעכ"פ מעיין כ"ש כשר לענין כלים שוב שייך בו זריעה וע"כ דאינו מטעם זריעה

והנה גם בהא דפליגי הפוסקים אי לענין שאובין פוסל בנתן סאה ונטל סאה יותר מרובו ג"כ פליגי בזה דהמתירין ס"ל דרק במ"פ דא"א להקל מטעם השקה ורק מטעם ביטול ברוב קאתינו עלה וא"כ שפיר ברבו מ"פ אמרינן חוזר וניעור אבל לענין שאובין דא"צ לבוא מטעם ביטול דהא אה כשכל מקוה עומד באפי נפשי' אפ"ה אם רק מחובר מעט מהני מטעם השקה א"כ ל"ש לומר חוזר וניעור דהשאובין בעצמם הם היתר והראב"ד ז"ל ס"ל דלענין שאובין אף דמהני היתר ע"י השקה מ"מ בנפסק אח"כ ההשקה חוזר לפסולו א"כ מה לי אם נפסק ההשקה לגמרי או שחסרו המים כשרים ממ"ס א"כ שוב אינו מחובר עכשיו למ"ס א"כ מצד היתר השקה חוזר לפסולי ורק שי"ל דחוץ ההיתר מטעם השקה הי' בזה ג"כ היתר מצד ביטול ברוב אך בזה שוב אמרי' חו"נ ועיי"ש במשיב כהלכה שהאריך בזה עכ"פ נשמע דזה ל"ח ס"ס שמא לענין שאובין מהני אף שנפסק אח"כ ההשקה ולפ"ז ז"א דכיון שאנו חוששין לשיטת הראב"ד ז"ל דגם לענין פסול שאובין יש חשש בנטל סאה יותר מרוב ע"כ דחוששין לשיטת הר' ירוחם דבנפסק ההשקה חוזר לפסולו וא"כ שוב אין מעלה בזה מה שאפשר לעשות ע"י השקה וז"ב

נחזור לענין דינא נראה דבדין דנטל סאה רוב הפוסקים הסכימו דליכא חשש דאף א"נ דע"י ההשקה אם נפסק אח"כ ההשקה חוזר לפסולו זה רק בלא נתערבו השאובין עם הכשרים אז י"ל דל"ח זריעה אבל בנתערבו ממש הוי היתר גמור ומש"ה הוכיח שם המשיב כהלכה דלא איכפת לן אף אם הלכו אח"כ למקום אחר ואף אם ניחוש דזה ל"ח זריעה עכ"פ גם מצד חו"נ רבו הפוסקים דאם בא בהפסק אמרי' קמא בטל עיי"ש שכ' דגם לשיטת הראב"ד הוא רק חשש דרבנן אף א"נ דרוב שאובין פסול מה"ת מ"מ הכא מהני מה"ת מטעם זריעה וא"כ רק חשש דרבנן אתינן עלה ובפרט שבח"ס סי' רי"ב כ' דל"ח לשיטת הר' ירוחם וממילא דל"ח לשיטת הראב"ד כמ"ש המ"כ דאי ל"ח לשיטת הר"י ע"כ דל"ח לשיטת הראב"ד ואף אם נחוש לשיטת הר"י עכ"פ לכתחילה מ"מ יש עצה לתקן ליתן המים חמין דרך המשכה וכבר הארכתי בתשובה דע"י המשכה בוודאי יש להכשיר אף בנתן סאה ונטל סאה יותר מרובו דל"מ לשיטת הדג"מ דרק מטעם מ"ע יש חשש בנתן סאה ואף דלשיטת כמ"פ גם כולו שאוב אינו רק דרבנן ובדרבנן ל"ח למ"ע לשיטת כמ"פ מ"מ דעת הש"ר בסי' פ"ז דגם בדרבנן חוששין למ"ע וע' בט"ז או"ח סי' רמ"ג ובפרט דחוששין לשיטת הסוברים דכולו שאוב מה"ת אבל ע"י המשכה דאף להפוסלין כולו בהמשכה אפ"ה רוב שיטת הפוסקים דאינו רק מדרבנן כמ"ש בתוס' ב"ב דס"ו וע' שו"ת אמרי אש שכ' להיפוך וכבר העיר בזה בד"ח בפתיחה למקוואות א"כ לשיטת הסוברים דכולו שאוב רק דרבנן י"ל דהוי תרי דרבנן ובתרי דרבנן בוודאי ל"ח למ"ע כנודע דתרי דרבנן אף נגד ח"א מותר ובפרט דגם בחד דרבנן ל"ח נמ"ע לדעת כמ"פ ואף א"נ דלשיטת הראב"ד יש פסול גמור מ"מ עכ"פ כ' המשיב כהלכה דאינו רק חשש דרבנן וע' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ד וא"כ ע"י המשכה הוי תרי דרבנן ושוב יש לסמוך בתרי דרבנן אשיטת אסוברים דבשאובין שייך היתר מטעם השקה ואינו חוזר לפסולו אף אם נפסק אח"כ חיבורו למ"ס דהא גם בנפסק ההשקה כ' הש"ך בס"ק קי"ב דרק חוששין לכתחילה מכ"ש