מהר"ש חלק ב פד

בנטפלין ובאמת בזה כ' בשו"ת הרמ"ע דיש בזה איסור תורה מדין ח"ש באיסורין ועי' ח"ס יו"ד סי' ר"ס דכמו בע"א במאבד הנטפל לע"א אינו מקוים המצוה ה"ה מחיקה בנטפלין הוי רק איסור דרבנן מכ"ש הכא דאינו עושה מעשה בגוף השם רק מוסיף עליו דיו ונשאר צורת האות כתיקונו בודאי דלית בי' איסור מחיקה ד"ת רק די"ל דעכ"פ יש איסור דרבנן כיון שעשה מעשה שלא לצורך א"כ הוי גזירה שמא ימחוק גוף השם אבל עכ"פ ליכא איסור תורה ויפה הביא בזה מ"ש בשו"ת רע"א סי' ע' ובפרט הכא לע"ע ל"ח לצורך תיקון כיון דלע"ע לא נפסלה הס"ת ועי' בנוב"י מה"ת לענין סתימה בנסרים דאם לע"ע המקוה בשלימות רק הפעולה שלא יחסר המים אח"כ ל"א הויתן בטומאה ועיי' ח"ס יו"ד סי' ר"ד ועיין שו"ת הר הכרמל סי' א' עכ"פ לדינא וודאי לכתחילה קשה להתיר להעביר בקולמס על שמות הקדושים אף לשי' השואל בד"ח דאם מעביר בקולמס על כל הספר ליכא חשש מנומר מ"מ יש לחוש לשי' התשב"ץ ושיטתו ובפרט לשי' הד"ח יש חשש מנומר אף אם העביר בקולמס על כל הס' אבל בדיעבד פשיטא דאין ליפסל הס"ת כנלפענ"ד בס"ד ברור לדינא

בעה"ח יום ו' עש"ק שמות תרס"ז

ידידי מחו' הדוש"ת בשולי המכתב: ובאמת עפ"י הנ"ל יש להעיר מה שהארכתי בסוגי' דכבתה דרבא דייק דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאור וא"כ המעשה אין מוכיח על הכוונה ובעי כוונה בפירוש וא"כ שייך החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה דלא יהי' חשיב טעה בדבר מצוה דהוי לא עשה מצוה דהאיסור מסלק הכונה אבל א"נ דאסור להשתמש לאורה א"כ שוב בדרבנן ל"ב כוונה והוי טעה בדבר מצוה

ולכאורה יש להעיר דהא רבא ס"ל גם במצוה ד"ת אצ"כ אך באמת ניחא דהא באמת מוכח בתוס' סוכה ד"ט דרבא לא ס"ל כלל הטעם דמה"ב יופסל מה"ת וי"ל דכיון דס"ל מצות אצ"כ א"כ העבירה אינו מסלק רק הכוונה ואך הכא קאי בשיטת ר"ה דס"ל פסחים דקי"ג מצות צ"כ א"כ לדידי' שפיר במצוה ד"ת פוסל משום מה"ב אך הכא במצוה דרבנן דלכ"ע ל"ב כוונה א"כ שוב לא יהי' שייך הסברא דמצוה הבא בעבירה ורבא ס"ל באמת הטעם דגזול פסול ביו"ט ראשון רק משום דלא הוי לכם ורק דמחדש דאף מאן דס"ל מצ"כ וא"כ יש ביו"ט ראשון פסול משום מה"ב אבל ביו"ט שני דל"צ כוונה וליכא חשש משום מה"ב וא"כ שפיר אי הי' סובר ר"ה אסור להשתמש לאורה א"כ לא הוי צריך כוונה ולא הי' שייך פסול דמה"ב א"כ לא היו חשש שמא תכבה ויחזיר וידליקנה ורק ע"כ דס"ל מותר להשתמש לא רה א"כ המעשה אין מוכיח על הכוונה ושוב בעי כוונה בפירוש ושוב אם ידליק בשבת לא יהי' חשיב עשה מצוה דאיסור שבת מסלק ושפיר שייך החשש שמא תכבה ויחזיר וידליקנה ומש"ה אסור מלהדליק בשבת בשמן פסול וא"ש דברינו בש"ד

להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה אלישע נ"י מוצד"ק ביטש וע"א. סימן יז

בדבר שאלתו בדבר המקוה שבקהלתכם שמחממים אותו ושופכים לתוכו מים בכל יום וחושש לשיטת הפוסקים דגם בשאובין פסול בנותן סאה ונטל סאה אם הוא יותר מרובו והנה כת"ה נסתפק אף אם נחוש לשיטה זו מ"מ הכא המקוה הלז סמוכה למקוה אחרת ויכולין לעשות השקה מזו לזו אך אכתי י"ל לשיטת הפוסקים דגם לענין השקה אם נפסק ההשקה אח"כ שוב חוזר לפסולו

הנה לכאורה בוודאי יש להקל בזה ולומר דהוי ס"ס גמור שמא הלכה כשיטת הפוסקים דרק במ"פ פוסל בנתן סאה יותר מרובו אבל במים שאובין כבר נעשה כגוף מי המקוה ואינו חוזר לפסולו ואף א"נ כשיטת הראב"ד דגם בשאובין שייך הך דנתן סאה מ"מ שמא לענין השקה מהני אף אם נפסק אח"כ השקה לענין שאובין ואף שי"ל דהוי ס"ס נגד ח"ט כמפורש בש"ס נדה ד"ב דלענין ס' במקוה מצרפין ח"ט דגברא מ"מ נודע מה שהעירו הראשונים דהא חזקת הגברא הוי חזקת מסובב וכ' הרא"ם בר שניאור דשם יש במקוה גופא חזקה דהשתא לאיסור נהי דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ מצרפין ח"ט דגברא א"כ הכא לענין המקוה הוי ס"ס גמור ושוב י"ל דלא משגיחין על ח"ט

ועוד נודע דברי הנוב"י דאף דבמקוה ס' מ"ס מחמירין אף אם טבל בו טמא דרבנן ובמקוה ס' שאובין מקילין אף שיש ח"ט דשם בס' מ"ס הס' על המקוה הוא ס' ד"ת רק שנרצה להקל משום דטמא זה הוא רק דרבנן שוב כיון דעיקר הסד"ר נולד מצד הגברא שוב חשיב נגד ח"ט אבל בס' מקוה שאובין דהס' במקוה בעצם הוי דרבנן שוב חזקת הגברא הוי חזקת מסובב וע' במפורשים שהעירו בקושית התומים בהא דכתובות דכ"ב גבי שלשה שישבו לקיים השטר וקרא ערער על א' מהם דמוכח שם בשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דבתרי ותרי נשאר פסול וכ' הרא"ש משום דתרי ותרי סד"ר הוא והא בתוס' דכ"ו שם כ' דלענין דרבנן גם בתרי ותרי מוקמינן אחזקה א"כ הכא לענין קיום דרבנן ניזול בתר חזקה וכתבו דבאמת מוכח שיטת הרי"ף ז"ל די"ל דהא דבתרי ותרי פסול משים דיש ח"מ נגד ח"כ אך י"ל דהרא"ש לא ניחא לי' בטעם זה דכיון שאנו מחזיקין הח"כ לכ"מ שוב ח"מ הוי חזקת מסובב וכ"ז אי היינו סוברין דכשר עכ"פ לכל מיני עדות אבל באמת קיי"ל דלכל עדות פסול עכ"פ מדרבנן רק דתרצה לומר דעכ"פ לענין קיום יוכשר דהוי דרבנן שוב כיון דעיקר ההכשר יהי' מצד הקיום שוב י"ל דהוי ח"מ נגד ח"כ א"כ הכא דבעצם המקוה הוי ס"ס גמור ומועיל כמו בכל איסורין א"כ שוב אין להשגיח בח"ע