מהר"ש חלק ב פב

חז"ל ושוב מהני שאלה ועפ"ז א"ש הכל דבאמת בש"ס ב"ק דס"ו אהא דמשני דמש"ה חל ההקדש בדבר הגנוב משום דהוי יאוש ושה"ש הקשו בתוס' דהא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה אך לפ"ז א"ש הכל דלמ"ד יאוש כדי ל"ק א"כ ע"י ההקדש עושה איסור דמפקיע החפץ מרשות הבעלים, וא"כ כיון שההקדש הוא באיסור ולא עשה אדעת חז"ל שוב ל"מ שאלה ושפיר חל ההקדש נשמע דכ"ז למ"ד יאוש כדי ל"ק שפיר בהקדיש דבר הגנוב אחר יאוש הוי לי' שה"ש כיון דל"מ שאלה אבל למ"ד יאוש כדי קני א"כ בהקדיש דבר הגנוב אחר יאוש ל"ח שה"ש לפי שחוזר לברייתו ע"י שאלה דהא לא עשה שום איסור בההקדש נשמע דא"ש פירכת הש"ס דאדרבה אי הי' ס"ל לעולא דיאוש כדי ל"ק כלל א"כ שפיר הי' חטאת הגזולה מכפרת דחל ההקדש מטעם יאוש ושה"ש ובשני קנינים ל"ח מה"ב רק אדרבה כיון דס"ל לעולא דיאוש כדי מהני לענין קנין רק להקרבה ל"מ חד קנין משום דהוי מה"ב וכיון דס"ל דיאוש כדי מהני לענין קנין א"כ כבר נפקע החפץ מרשות הבעלים אף קודם ההקדש וליכא שום איסור בההקדש ושוב מהני שאלה ולא נשאר רק יאוש כדי דל"ח שה"ש משים דחוזר לברייתו ע"י שאלה ושוב חד קנין ל"מ לענין הקדש וא"ש הכל בס"ד

נחזור ליישב קושית התוס' דמאי פריך אביי לרבה נימא משום מה"ב ועפ"י הנ"ל הי' מקום לומר דאביי לשיטתו דס"ל אע"מ לא ס"ל הסברא דמהב"ע מש"ה שפיר דייק מהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש ל"ק ונהי דחל ההקדש מטעם שה"ש או ש"ר אבל עכ"פ פסול להקרבה דבעי קרבנו בשעה שמקדיש אבל י"ל למאן דס"ל אעל"מ שפיר שייך הסברא דמה"ב א"כ אף בקנה קודם ההקדש אפ"ה פסול משום מה"ב

אך לכאורה תיקשי דא"כ שם בב"ק דס"ז דייק רבא ג"כ מהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש ל"ק ופריך הש"ס והא משני לעיל דמיירי בגזל קרבן דחבריה ומשני הדר בי' ולפ"ז תיקשי דרבא לשיטתו דס"ל אעל"מ ושוב י"ל דשפיר יאוש קני ואפ"ה פסול משום מה"ב דהא ס"ל אעל"מ ובקדשים עכ"פ שייך הפסול משום דאעל"מ במו בשוחט פסח על החמץ וצ"ע

ג) אך בעיקר סברתו דהא דמה"ב הוא רק שמסלק הכוונה וא"כ במידי דהנאה דלצ"כ ל"ש פסול דמה"ב הנה באמת דבריו תמוהים דכ"ז ניחא לשיטת הסוברים דגזול ביו"ט ב' כשר וע"כ דס"ל דבמצוה דרבנן ליכא חשש מה"ב כמ"ש בתוס' שם והטעם י"ל דכיון דמצוה דרבנן אצ"כ ליכא משום מה"ב א"כ שפיר הי' מקום לומר דגם במצוה ד"ת היכי דל"צ כוונה ליכא משום מה"ב א"כ באמת לשיטת הרמב"ם דפסח דגזול ביו"ט ב' כשר שפיר י"ל דבמצה של טבל ליכא חשש משום מה"ב דבמידי דהנאה ל"צ כוונה והי' מיושב בזה שיטת הירושלמי דבממזר מקיים מצות פ"ו ובריטב"א פ"ח מבכורות העיר דהא שייך בזה פסול משום מה"ב ועפ"ז א"ש דבמידי דהנאה דל"צ כוונה ליכא חשש משום מה"ב אבל הכא בסוגין דקאי למ"ד דגזול ביו"ט ב' ג"כ פסול משום מה"ב וכן התוס' בסוכה ד"ט הביאו מקודם סוגיא דידן דגם ביו"ט ב' גזול פסול וע"כ דגם בדרבנן נהי דל"צ כוונה אפ"ה שייך פסול משום מה"ב וא"כ שפיר הקשו מסוכה דנהי דנימא דסוכה יש הנאה בישיבתה ואצ"כ כמ"ש בתוס' ר"ה דכ"ח אפ"ה שייך פסול דמה"ב דלא עדיף ממצוה דרבנן דבוודאי אצ"כ ואפ"ה ס"ל דיש פסול משום מה"ב וא"כ הקשו שפיר ממצה ש"ט דג"כ יופסל משום מה"ב וז"ב ופשוט בס"ד

נחזור להנ"ל דזה פשוט דל"ש בזה לומר אעל"מ הואיל שא"צ כלל למעשה ההוא נחזור לדבר בגוף דברי התשב"ץ שאוסר להעביר בקולמוס על שם קודש ויש להסתפק אי יש בזה איסור תורה או רק איד"ר או אפשר שאין בזה רק זהירות לכתחילה

הנה באמת גם שיטת הלבוש הוא כדעת התשב"ץ וידוע מה שהעירו מהא דפריך בש"ס גיטין דנ"ד בההיא דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן ופריך בש"ס וליעבר עלה קולמוס וליקדשו לר"י דמתיר העברה בקולמוס וקשה הא באמת אינו נאמן שלא כתב לשמן ושוב אסור להעביר בקולמוס לשיטת הסוברים דע"א איני נאמן להעיד נגד ח"א וכיון שהס"ת מוחזק בכשרות א"כ ממילא אסור להעביר בקולמוס וא"נ להתיר העברה בקולמוס אך א"נ דרק איד"ר יש א"כ נודע מ"ש הנוב"י דע"א נאמן להעיד לאחד שמתה אשתו להתיר חדר"ג דהא דע"א א"נ נגד ח"א הוא באמת בעיא בש"ס ובמידי דרבנן אזלינן לקולא וא"כ לענין איסור העברה בקולמוס על שם קודש דאינו רק איד"ר שפיר נאמן ע"א אף נגד חזקה ושוב מותר להעביר בקולמוס ושפיר מקשה דלמ"ל לומר דא"נ ליפסל הא יש עצה להעביר בקולמוס ומיושב קושית המפורשים עכ"פ נשמע דליכא רק איד"ר בהעברה בקולמוס על שם קודש

ד) אך באמת עוד י"ל בישוב קושיא הנ"ל דלכאורה י"ל דזה כוונת הש"ס דעיקר הטעם משום דאף דע"א א"נ נגד חזקה מ"מ בדשיל"מ ל"מ חזקה וכיון שיש עצה להעביר בקולמוס חשיב דשיל"מ ול"מ חזקה ואסור לקרות בו בלי תיקון ושוב מותר להעביר בקולמוס ולזה העירני ח"א ובאמת יש בזה מבוכה רבה אי בדשיל"מ ל"א כל דפריש ע' בר"נ ביצה ד"ז ובמ"א סי' תקי"ג ובסדורו של שבת וא"נ דרוב וחזקה חשיב בירור ל"ש עד שתאכלו ב"ס איסור

אך באמת ידוע מ"ש האחרונים דאף דע"א א"נ נגד חזקה מ"מ מגרע לכח החזקה ועכ"פ שוב ל"ח בירור ושוב בודאי ל"מ בדשיל"מ ובאמת לפ"ז הי' מקום לישב קושית מרן בש"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' קכ"ז דמאי משני משום דמחזי כמנומר הא יש עצה להעביר בקולמוס על כל הספר ובכה"ג ל"ח כמנומר כיון דהכל כתב אחד ועפ"ז א"ש דבאמת ידוע שיטת הרשב"א דכלי שנתערב ל"ח דשיל"מ כיון