מהר"ש חלק ב פא

יופסל הקרבן מחמת שנשחט על החמץ שוב יוחשב שינה בשליחות ושוב לא יתחייב אבל לענין הזריקה שוב י"ל דאם זרק על החמץ שפיר יופסל דזריקה אינו בתורת שליח דזריקה הוי מילתא דלמ"ע דמקבלה ואילך מצות כהונה ושוב י"ל דיופסל הקרבן ושפיר יתחייב

אך לפי דברי ההגרעק"א א"ש הכל בס"ד דכיון דליכא אזהרה מיוחדת על הזריקה רק דנלמד מקרא דלא תזבח על חמץ דם זבחי וכיון שהוכחתי דבשחיטה אאפ"ל שיופסל הקרבן ושוב ע"כ דכוונת הקרא דלא תשחט היינו שלא יעשה כן אבל אין הכוונה שלא יועיל וכיון שכן נהי דבזריקה הי' אפשר לומר שיופסל אבל א"א לחלק הקרא דכיון דעיקר הקרא קאי על השחיטה ושם אין הכוונה שייפסול שוב גם בזריקה כשר הקרבן וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דלפ"ז גם לענין העברה בקולמוס כיון דעיקרו משום מוחק ונלמד מקרא דל"ת כן וא"כ במוחק באמת ל"ש לומר אעל"מ דהא כבר נמחק השם וע"כ דכוונת הקרא שלא למחוק א"כ אף שבאזהרה זו נכלל ג"כ ענין מחיקה ששייך לומר בזה אעל"מ היינו במעביר בקולמוס על שם דיש בזה איסור מחיקה וא"נ אעל"מ יהי' חשיב ככתב עליון של"ש ויופסל אבל עכ"פ א"א לחלק את הלאו ולומר דעפ"י רוב הכוונה שלא לעשות ולפעמים שלא יועיל עשייתן זה ל"א וז"ב

וחוץ מזה י"ל דבכה"ג ל"ש אעל"מ דבשלמא במעשה שהיא מוכרחת כמו בשוחט פסח על חמץ דע"כ צריכין למעשה השחיטה ושפיר העבירה מסלק להמעשה ורק שכ' הב"א שאינו מסלק רק הכוונה אבל היכי דל"צ כלל למעשה העבירה שפיר ל"ש לומר בזה אעל"מ דהא א"צ כלל למעשה ההוא וא"כ כמ"ש בתוס' סוכה ד"ל לענין מה"ב דבלולב של אשירה כיון שאין המצוה מחמת העבירה ל"ש למיפסל משום מה"ב א"כ הכ"נ י"ל כן וז"ב ופשוט

אך בעיקר סברת הב"א יש להעיר מהא דמפורש בש"ע אה"ע סי קכ"ג דכתב גט בשבת פסול דהוי כתיבת מומר וכ' הב"ש משום דבכל שני אותיות הוי מעשה חדש א"כ תיקשו דבלא"ה יופסל הגט משום דהאיסור שבת משוי לי' כמו שלא נכתב לשמה וגם בכותב בי"ט יופסל דחשיב ככתב של"ש וצ"ע ומ"ש כת"ה בישוב קושית המפורשים בהא דתלי וזבין דנימא אעל"מ וכ' דעכ"פ מהני כוונת המוכר לפלא הא כבר כתבתי זאת בספרי סי' צ"ה בתשובה לכת"ה ב) ומ"ש כת"ה ליישב קושית התוס' סוכה דלמ"ל קרא למעט סוכה גזולה ת"ל משום מה"ב וכ' דכיון שכ' האחרונים דענין מה"ב משום דאעל"מ וא"כ בסוכה שיש הנאה בישיבתה אצ"כ ול"ש לומר אעל"מ עכ"ד

הנה באמת מפורש בתוס' ב"ק דס"ו דפריך אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול נשמע דיאוש ל"ק ופי' בתוס' דגילה התורה דמיפסל משום מה"ב ונשמע דגם אביי דס"ל אע"מ אפ"ה ס"ל דמה"ב פסול הגם שהי' מקום לומר בישוב קושית התוס' גיטין דנ"ה לדעת ר"ת דגם היכי שקנה קודם ההקדש אפ"ה מיפסל לעולא משום מה"ב א"כ מה פריך אביי לרבה נימא משום מה"ב

והנה באמת עוד יש להעיר בסוגיא דשם בהא דקאמר עולא ד"ת בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי ל"ק והקשו בתוס' דבב"ק משמע דסבר עולא יאוש קני ותירצו דרק למצוה פסיל משום מה"ב וקשה מדוע נקט הש"ס דהסבר יאוש כדי ל"ק הא באמת ס"ל יאוש כדי קני רק להקרבה פסיל משום מה"ב ועוד קשה הא בהקדש יש שני קנינים יאוש ושה"ש ובשני קנינים ל"ח מה"ב כמ"ש במהרש"א סוכה ד"ל

והנלע"ד דנודע מ"ש בב"ש סו' כ"ח דאם קידש אשה בגזל לאחר יאוש נהי דמהני לשיטת הרמב"ם מטעם יאוש וש"ר מ"מ אם לא ידעה שהוא גנוב יכולה לומר אין רצוני להתקדש בגניבה דלא ניחא לי להתעבד איסור ע"י ובשו"ת נוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"ז ביאר הדבר דכיון דיאוש כדי ל"ק א"כ גם אחר היאוש הי' צריך להחזיר גוף החפץ וע"י ההקדש נפקע זכות הבעלים מלהחזיר להם גוף החפץ א"כ ההקדש מסייע ידי עוברי עבירה יה"ה בקידושין חשיבה האשה מסייעת ידי ע"ע נשמע דהגזלן גופא פשיטא דאם מוכר הגזילה או מקדש בי אשה או מקדיש החפץ פשיטא דעושה איסור בההקדש דהא גורם להפקיע החפץ מרשות בעלים וכ"ז אי ס"ל יאוש כדי ל"ק א"כ קודם ההקדש ה"י צריך להחזיר גוף החפץ א"כ ע"י ההקדש נפקע החפץ מרשות הבעלים א"כ עושה איסור בהקדישו אבל למ"ד יאוש כדי קנה א"כ גם קודם ההקדש לא הי' צריך להחזיר רק דמים וזה מחויב להחזיר גם אחר ההקדש א"כ אינו גורם בההקדש שום פסידא להבעלים א"כ הוי ההקדש היתר גמור

והנה ראיתי לש"ב ה"ג ר' יוסף יחי' שחידש דלפמ"ש האחרונים בטעם היתר חכם לפי שנודר אדעת חז"ל א"כ לפמ"ש המרדכי דמש"ה בח"ל ל"א אפקעינהו משום דחזינן שלא קידש אדעת חז"ל א"כ הכ"נ היכי דהנדר הוא בדבר איסור כמו תמורה א"כ לא הקדיש אדעת חז"ל ושוב ל"מ שאלה האריך בזה נשמע דאם הקדיש דבר הגנוב אחר יאוש אי יוכל לישאל על ההקדש תלוי בזה דא"נ דיאוש כדי ל"ק א"כ נהי דחלות ההקדש הוא מטעם שה"ש אבל עכ"פ לא יוכל לישאל על ההקדש דהא ע"י ההקדש נעשה איסור דגורם בזה להפקיע החפץ מרשות הנגזל א"כ כיון דעושה איסור בההקדש א"כ לא תלה ההקדש בדעת חז"ל א"כ ממילא ל"מ שאלה אבל א"נ דיאוש קני א"כ אינו מפסיד כלום להנגזל ע"י ההקדש א"כ שוב י"ל דתלה ההקדש בדעת