מהר"ש חלק ב פ

בה עבירה דהעבירה נעשית רק בהבהמה וע' תוס' שבועות דכ' ע"ב דאם נדר על איסור ד"ת נהי דחל הנדר מ"מ ל"ח שם דבר הנדור דעכ"פ אין נקרא על הדבר רק שם איסור הראשון זולת אם האיסור האחרון הוא חמור א"כ הכ"נ הוולד טפל לגבי האם ול"ח לגבי הוולד שם נעבדה בה עבירה

אך באמת שייך בזה ג"כ חיוב מיתה ול"ד לשור האיצטדין דשם הפטור מקרא דכי יגח ולא שיגחוהו אבל הכא דל"ח בכלל יגחוהו שפיר מחייב וז"ב בס"ד והרבה יש לדבר בזה אך לחכם כמי"ב הקיצור עדיף

בעה"ח ה' נח תרס"ו ראדאמישלא והנני ידידו אוהבו. סימן טז לכבוד מח"ו הרה"ג חו"ב כש"ת מו"ה דוד אלימלך כ"ץ נ"י ראבד"ק דינוב יע"א

בדבר שאלתי בסופר א' שהי' לו ס"ת ישן וכבר הוכהה מראיתו קצת ומקצת האותיות נתאדמו מעט והעביר בקולמוס על כל הספר גם על שמות הקדושים בלי שאלת חכם ונסתפק כת"ה אי ליכא בזה חשש אף בדיעבד וגם אי יש בזה היתר לכתחילה והביא שיטת התשב"ץ דגם על שם שנכתב בקדושה אסור להעביר בקולמוס וגם לר"י אסור להעביר בקולמוס על שם קודש דהיי כעין מוחק כת"ה נסתפק די"ל דכיון שיש איסור בזה א"כ י"ל אעל"מ ולסברת הבית אפרים חיו"ד סי' ל"ט הוי כלא כתב בכוונה וא"כ יש חשש למ"ש הפמ"ג דאם כתב העליון של"ש פוסל כתב התחתון

הנה באמת א"נ דטעמו של התשב"ץ דהוי כמוחק א"כ י"ל דל"ש בזה לומר אעל"מ עפמ"ש האחרונים בישוב קושית המפורשים משוחט בשבת דנימא אעל"מ וכ' דבשלמא באונס שגירש שיש ע' אזהרה מיוחדת שפיר י"ל דכוונת התורה שלא יועילו הגירושין אבל הכא אטו יש אזהרה מיוחדת שלא לשחוט בשבת הא נכלל בזה כמה מלאכות שאאפ"ל בהם הכוונה דל"מ למשל באופה ומבשל ובונה וא"כ ע"כ דכוונת התורה רק שלא לעשות ד"ז א"כ שוב א"א לחלק הקרא ונימא דבמלאכה אחת הכוונה שלא יועיל ובמלאכה השניה שלא יעשה ע' בש"ת הגרעק"א ובמנ"ח

א) ובאמת עפ"ז י"ל קושית התוס' תמורה ד"ד דנימא דשוחט פסח על החמץ יפסול מטעם אעל"מ והנלע"ד דבאמת קיי"ל דבכל קדשים בשחיטה בעי שליחות ואם נשחט שלא בשליחות הבעלים פסול ובאמת נסתפק במנ"ח דבכל קדשים י"ל דל"צ שליחות כלל הגם דשחיטה כשירה בזר וי"ל דשלוחי דידן נינהו ותלוי בשיטת רש"י וע' תוס' יומא די"ט שכ' דאם עכ"פ שעיקרו שליחי דרחמנא נהי דשלוחי דידן ג"כ נינהו ואסור במודר הנאה מ"מ לא יוכל לעכב על אנשי המשמר אבל בפסח פשיטא דמוטל על הבעלים והשוחט הוא בתורת שליחות ולפ"ז אם שחט שלא בשליחות פוסל וה"ה בשינה בהשליחות דנתבטל השליחות וממילא הפסח פסול

והנה במתני' פסחים דס"ג פליגי ר"ש ור"י בשחטו של"ש דר"י מחייב משום שוחט פסח על החמץ אף שהקרבן פסול ור"ש פוטר ונודע מ"ש בשעה"מ דאם נמצאת טריפה אז אף לר"י א"ח משום שוחט פסח על החמץ דדוקא בשל"ש דעכ"פ הי' מציאות שיהי' הקרבן כשר באם הי' שחט לשמו מש"ה חייב לר"י משא"כ בנמצאת טריפה שלא הי' מציאות שיהי' הקרבן כשר פשיטא דא"ח וכעין זו כ' בתוס' יומא דס"ג לענין ש"ח דבשל"ש בחטאת ששחטו בחוץ דעכ"פ הי' מציאות שיהי' עכשיו ראוי לפתח אה"מ מש"ה כיון דבדיעבד אם הקריב לא ירד לכך חייב אבל קודם פתיחת דלתות ההיכל שלא הי' מציאות שיתכשר לפנים א"ח ובאמת בשחט של"ש א"ח אח"כ על הזריקה על החמץ

ולפ"ז לשיטת רש"י דאם שחט את הפסח ויש לאחד מבני החבורה חמץ דכולן עוברין א"כ ממ"נ אם ציווה הבעלים שישחוט על החמץ א"כ י"ל שלד"ע ובטל השליחות וא"כ הקרבן פסול והיכי שהפסול משום שנשחט שלא בשליחות בוודאי דפטור כמו בנמצאת טריפה שלא הי' מציאות שיתכשר הקרבן וע"כ דמיירי ששחט על החמץ שלא בציווי הבעלים היינו דהבעלים ציווה לשחוט סתם והוא שחטו על החמץ א"כ בכה"ג ל"ש לומר אשלד"ע דהא השליחות הי' ע"ד היתר רק שהשליח עשה האיסור, מעצמו ל"ש בזה לבטל השליחות כמ"ש הטור דבטבח בשבת הואיל דלא ציווה ע"ז לא בטל השליחות וע' בקצה"ח סי קפ"ב

אך באמת בשחט מעצמו פסח על החמץ י"ל דזה בזה תלוי דא"נ שהקרבן כשר א"כ לא שינה בהשליחות במה ששחט על החמץ ושפיר הוי לי' נשחט בשליחות הבעלים אבל א"נ דהקרבן פסול א"כ הוי שינה בשליחות במה שפסל את הקרבן וא"כ חשיב נשחט שלא בשליחות הבעלים ופסול הקרבן מצד עצמו והיכי שיש פסול בגוף הקרבן שוב בוודאי א"ח משום שוחט פסח על החמץ דדמי לנמצאת טריפה וא"כ מיושב קושית התוס' בס"ד דנימא דשוחט פסח על החמץ יופסל הקרבן ז"א דאדרבה מזה גופה דחייבה רחמנא בשוחט פסח על החמץ נשמע דהקרבן כשר דז"פ דאם יש פסול בהקרבן חוץ מהפסול שנשחט על החמץ דוודאי פטור דבשלמא לענין הפסול דנשחט על החמץ בהכי חייבה רחמנא חבל אם יש פסול מחמת שנשחט שלא בשליחות הבעלים בוודאי א"ח כמו בנמצאת טריפה וא"כ א"נ דהקרבן פסול א"כ הוי שינה בשליחות ושוב פסול משום דנשחט שלא בשליחות הבעלים וא"כ מזה גופא דחייבה התורה בשוחט פסח על החמץ נשמע דהקרבן כשר וזי"ב בס"ד אך לכאורה עדין תיקשו דזה יהי' ניחא לענין שחיטה שכשירה בזר וי"ל דהוא מטעם שליחות וא"כ אם