מהר"ש חלק ב עט

עושה תמורה. דשם בטל זכותם לגבי זכותו של כה"ג א"כ הכ"נ לדידן דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי א"כ אין לו רק זכות כל דהו רק בעכו"ם דאין לו ח"מ כמ"ש כמ"פ הובא בשטמ"ק ספ"ק דכתובות א"כ גם ע"י זכות קע"א חשיב כאלו יש לו זכות בהחמץ וחשיב מצוי אבל בהקדש דיש לו זכות ממון גמור כשיטת רוב הפוסקים דלא כהש"ש א"כ נהי דאחר קע"א בטל זכותן לגבי זכותו של הקדש ולכך א"ע רק לר"ש. ומש"ה א"ש שי' הלבוש דלגבי חמצו של ישראל דהמפקיד יש לו קנין גמור בהחמץ שפיר הנפקד ל"ח בעלים ע"י זכות קע"א

ועפ"ז מיושב קושית הא"ר דלישני הא דכתיב אבל אתה רואה של אחרים מיירי בשל ישראל דאז א"ע אף בקע"א ועיי"ש בצל"ח ד"ו ועפ"ז א"ש דהש"ס דהכא קאי אף למ"ד דהגל"מ כממון דמי כמפורש בש"ס דפריך הניחא וא"כ למ"ד דהגל"מ כממון דמי אז יש לו קנין גמור בהחמץ ושוב אף בקע"א אחמץ של ישראל ג"כ עובר וכדמפורש בירושלמי דלר"ש עובר אף בקע"א אחמץ של הקדש ושוב לא מצו הש"ס לשנוי הכי אבל הלבוש קאי לדידן דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי ושפיר א"ע בקע"א אחמץ של הקדש וז"ב בס"ד ונכון

ומה שהעיר כת"ה מדברי הרמב"ם פי"ב מעדות דמי שהאכיל טריפות מיפסיל לעדות אף דאלפ"ע לא לקי מ"מ חשוד לאכול טריפות באמת שם מיירי דהוא בעצמו מאכיל לטריפות א"כ כיון דחשוד להאכיל טריפות בידים שפיר י"ל דחשוד ג"כ על אכילת נו"ט וכמצינו בש"ס דרק כותי חשוד אלפ"ע אף דאינו אוכל נבילות אבל ישראל מי שחשוד להאכיל טריפות בידים חשוד לאכול טריפות אבל בנידון בספרי סי' י"ז דהוא לא האכיל הטריפות בידים רק שהי' יכול להפריש מאיסור ומי שאינו מקפיד להפריש חבירו מאיסור אפ"ה כיון שאינו מאכילו בידים בוודאי אינו חשוד לאכול טריפות ולא מיפסיל לעדות עי"ז ורק יען שעכ"פ הוכחתי מדברי המלמ"ל פ"א מכלאים דגם במה שאינו מפרישו מאיסור עובר בלפ"ע נהי דאינו עיבר במעשה ובוודאי לא מיפסיל עי"ז לעדות מה"ת

אך כ"ז אם יתברר שהמעשה אמת אפ"ה לא יופסל עי"ז לעדות אבל הוא בעצמו אינו נאמן לומר שלא חש להפריש מאיסור דגם באיסור שאין בו מלקות שייך לומר אאמע"ר אף דבשו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע סי' קנ"ו נסתפק בזה אך לשי' הרשב"א ז"ל גם בזה שייך לומר אאמע"ר וז"ב ופשוט

ומה שהעיר כת"ה בהא דש"ס גיטין דע"ז דפריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה שהארכתי בספרי סי' ס"ה והקשה ממ"ש ברמב"ן ב"ב דקלו' לענין מכר הבן ואח"כ מת האב דמש"ה מהני מכירתו משום דהיכי דהק"פ חזר אח"כ למי שהי' לו קנין הגוף אז אמרי' אמ"ל דהי' שלו עכ"ד וא"כ מ"פ הש"ס והבן עכ"ד לכאורה יפה העיר אך באמת יש הרבה לפלפל דשם כיון דתיכף יש לו קה"ג עכ"פ שפיר ל"ש הסברא דשלב"ל דעיקר הטעם דאין על מה לחול והכא כיון דיש לו עכ"פ קה"ג תיכף שוב יש על מה לחול וגדולה מזו דעת הכ"מ דבמידי שבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל אבל הכא דלא משכחת חלות הגט בשעת שיופקע הק"פ של הבעל דאז הוי גט לאח"מ ורק דבעי שיחול תיכף ואז עדיין הוי של הבעל והרבה יש להאריך בזה

ובדבר תמיהתן בש"ס סנהדרין דפ"א בהא דמשמע דבהמה שעוברה ונגחה בעודה מעוברת דמותר להדיוט ואין גומרין דין של הוולד ופריך והא"ר וולד הנרבעת אסורה היא וולדה נרבעו היא וולדה נגחו והקשה דהא מפורש בש"ס ב"ק דל"ט ע"ב דלשמואל בשור האיצטדין נהי דפטור ממיתה מ"מ לקרבן מיפסיל כיון דעכ"פ נעבדה בה עבירה א"כ הכ"נ העובר אינו נוגח ברצונו ופטור ממיתה ואפ"ה מיפסיל לקרבן משום דעכ"פ נעבדה בו עבירה עכת"ק והנה באמת ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח פוסק כרב דשור האיצטדין אינו מיפסיל להקרבה דבאונס לא מיפסיל א"כ לכאורה א"נ דהטעם בוולד שפטור ממיתה דחשיב כנוגח מחמת אונס א"כ גם לגבוה צריך להיות מותר דהלכתא כרב באיסורי וחוץ לזה לסברתו מאי מסיק הש"ס דהוולד גומרין דינו משום דהיא וולדה נגחי הא עכ"פ חשיב כנגיחה באונס ומפורש במתני' דשור האיצטדין פטור ממיתה וע"כ צ"ל דדוקא מי שיש לו דעת ואפ"ה אינו נוגח ברצונו כמו בשור האיצטדין אז מיפטר ממיתה דהוי כי יגח ולא שיגחוהו אבל העובר דעכ"פ נוגח בעצמו נהי שהוא ע"י נגיחת אמו מ"מ נהי דעובר לאו ירך אמו מ"מ עכ"פ ל"ח בכלל שיגחוהו דהא באמת האם אינו עושית פעולת הנגיחה בהוולד רק שהיא נוגחת וממילא גם הולד נוגח אבל ל"ח בכלל יגחוהו ושפיר חייב מיתה דבשלמא אם הפטור בשור האיצטדין אינו מקרא בכי יגח ולא שיגחוהו רק הי' הפטור מצד הסברא כיון שהוא אנוס א"כ פשיטא דהעובר לא הי נסקל דגם הוא הוי אנוס דגם פיתוי קטנה קיי"ל אנוס הוא ובקטנה שאין לה דעת כלל כ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קע"ב ובח"ס אה"ע ח"ב דגה לדעת הרמב"ם ז"ל חשיב אונס אבל הכא הפטור בשור האיצטדין אינו מצד הסברא רק מקרא דכי יגח ולא שוגחוהו א"כ כ"ז בשור האיצטדין דאחרים עושים הפעולה בשור הנוגח שפיר חשיב בכלל יגחוהו אבל הכא דהבהמה אינו עושית הפעולה בהוולד שפיר ל"ח בכלל יגחוהו וידוע שיטת הראב"ד בהא דעבד שעשאו רבו אפותיקו דהיכי דבדידי' קעביד מעשה אף שחבירו ממילא כפסד ל"ח גרמי וע' בחידושי הרי"ם קידושון דמ"ז.. גם סברתו דלשמואל דס"ל דשור האיצטדין מיפסיל להקרבה משום שנעבדה בה עבירה ה"ה הכא דהולד מיפסיל משום שנעבד בה בעירה לפענ"ד י"ל עפמ"ש בתוס' זבחים ד"ו ויומא ד"נ דזכות שאר הכהנים בטל לגבי זכותה של כה"ג א"כ הכ"נ העובר הוי טפל לגבי הבהמה ול"ח נעבדה