מהר"ש חלק ב ז

סימן א להרב החו"ב המפורסם מו"ה צבי הירש הערציג נ"י

בדבר שאלתו באיש א' מק' ברלין שמכר חמץ וז"ל השט"מ: אני משכיר להערלית פלונית את המקום במרתף בעד סך זה וקבלתי דראהן על זה גם אני מוכר לה את היין ומעט ווישניק על תשעה ימים בעד סכום פלוני וגם ע"ז קבלתי דראהן שבאם לא תפרע המעות עד זמן הנ"ל הרי הוא שלו והזמן הוא דען 4\10 למספרם שנה זו היינו עש"ק י"ג ניסן. ונסתפק כת"ה אם היין עכ"פ מותר בהנאה הואיל שדרך לערב בו יי"ש כעת עכת"ד. והנה כת"ה כ' דצדדי האיסור הם א' לפי שלא הי' רק קנין כסף. ב' כיון שמשמעות השטר שמכר רק לט' ימים. ג' מצד שהתנה שאם לא תפרע יהי' שלו

והנה מקודם נדבר מה שלא נזכר בשטר שאמר להערלית שמקנה לה אג"ק וע"ז כ' כת"ה דבדיעבד סמכינן אקנין כסף ובזה הצדק עמו כמ"ש המ"א והח"י שם דבחמץ סגי בקנין כל דהו ובפרט שיש לצרף דעת הרמב"ם ז"ל דעכו"ם אף לר"י קונה בכסף ובריט"א פ"ב מבכורות פקפק דבמכר בכור בכסף י"ל דיועיל משום דהוי ס"ס שמא כשיטת הרמב"ם ושמא כשי' רש"י דפסק כר"ל ובמק"א ביארתי דלשי' המרדכי סוף יבמות דמש"ה לא סמכינן בבכור אהיתר חולבת לפי שבבכור דיש בו חשש איסור כרת משום קדשים בחוץ ובטומאת הגוף ובאיסור כרת ל"מ רוב ועי' תוס' מנחות דנ"ד לענין מ"פ שכ' כסברא זו. ועי' שו"ת שעא"פ סי' ס"ו א"כ נודע מ"ש בשט"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ לפ"ז שפיר לענין מכירת בכור לא סמכינן אקנין כסף אף שיש ס"ס להיתר ה"ה בחמץ כיון דיש חשש ב"י לדעת הסוברים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול ולפמ"ש הפוסקים דבאיסור תמידי חוששין אף למידי דל"ש והכונה דאיסור תמידי אף שהוא איסור לאו חמיר מאיסור כרת כסברת הר"ן הנודע וא"כ כיון דחוששין למידי דל"ש ה"ה דגם ס"ס ל"מ

ובאמת יש להעיר בהא דמפורש בש"ס יבמות דפ"ב ודקי"ט וברש"י שם דבמידי דלית בי' חשש איסור רק הוא מטעם הרחקה יש לחלק בין לאו לכרת ורק במידי שהוא חשש איסור בעצם אין לחלק בין לאו לכרת וכדמפורש בתוס' קידושין ד"נ ועי' ברש"י חולין דקל"ד דבאיסור מיתה ל"מ חזקה ועי' שו"ת נוב"י קמא או"ח סי' כ"א שהאריך בזה. ובאמת בש"ס ערכין די"א ע"ב קאמר הש"ס דר"י רצה לסייע בהגפת דלתות וא"ל חזור בך שאתה מן המשוררים ורצה הש"ס לומר דפליגי בזה דמ"ס מיתה הוא וגזרו רבנן במסייע דלא ליעבד ביחידי ומ"ס אינו אלא באזהרה ול"ג בו רבנן ועי' רש"י שם ונשמע עכ"פ דבמידי דהרחקה יש לחלק בין לאו למיתה וצ"ע

עכ"פ נלע"ד דלענין חמץ שעעה"פ דרבנן בודאי דמועיל הס"ס ואף שי"ל דהוי ס' בנתגלגל דל"מ אף שנעשה אח"כ סד"ר ז"א דהכא באמת אף בפסח גופא הי' ס"ס להקל נהי שי"ל דבאיסור תמידי ל"מ ס"ס מ"מ עכ"פ גם באיסור כרת עכ"פ מה"ת מהני ס"ס דהא עיקר הסברא של השט"מ משום דהחמירו כמו במשאל"ס וחששא דמשאל"ס הוא רק מדרבנן וא"כ כיון דגם בימי פסח הי' רק חומרא דרבגן א"כ לענין חמץ שעעה"פ דרבנן לא החמירו ובזה יש לדחות מ"ש ח"א להסביר שיטת הכ"מ שכ' דבס' כרת גם הרמב"ם מודה דס' מה"ת לחומרא עפמ"ש האחרונים בהסבר שיטת הרמב"ם דס"ל ס' מה"ת לקולא לפי שקודם מ"ת הי' הכל מותר ורק אנו מסופקין עכשיו אם נאסר ד"ז בסיני אמרי' אוקמי' אחזקה דקודם מ"ת שהי' הכל מותר עיי"ש. וא"כ לשיטת רש"י הנ"ל דבאיסור מיתה ל"מ חזקה א"כ שפיר מודה דס' מה"ת לחומרא באיסור כרת עכת"ד

ועפ"י דברינו ז"א דהא דכ' רש"י דבמיתה ל"מ חזקה הוא רק מדרבנן אבל מה"ת מהני חזקה גם במיתה. א' ובאמת עפ"י דברי האחרונים הנ"ל נלע"ד ליישב מה שהקשו הראשונים על הרמב"ם שס"ל דס' מה"ת לקולח מהא דדייק הש"ס חולין די"א דאזלינן בת"ר שמא הטעם שם משום דס' מה"ת לקולא. ועפ"ז א"ש דהנה באמת בהא דקאמר בש"ס מנה"מ דאזלינן בת"ר הקשה בתוס' והא רובא וחזקה רובא עדיף ותירצו דלראב"י בעי דלא קי"ל חזקה מקרא. יצא דע"כ המקשן דפריך מנה"מ דאזלינן בת"ר ע"כ דלא ידע עדיין שמועיל חזקה א"כ א"ש הכל דעיקר טעם הרמב"ם שס"ל ס' מה"ת לקולא משום דאוקמי' אחזקה והוא רק אליבא דאמת דמועיל חזקה שפיר ס' מה"ת לקולא אבל הכא בס"ד שלא ידע עדיין דמועיל חזקה שוב ל"ש להקל מטעם ס' ומוכרח הש"ס לדייק דאזלינן בת"ר וז"ב בס"ד

ובאמת עפ"ז העיר בני כמר חיים יחי' ליישב שיטת הרמב"ם דפסק לענין בהמה וחיה שכף יריכם אריך ולא עגול שהוא בעיא דלא איפשוט בש"ס דמספיקא אסור ואין לוקין ומשמע מדבריו דאסור מה"ת מס' וקשה להרמב"ם לשיטתו למה אסור מה"ת מס' אך לפי הנ"ל א"ש דעיקר הטעם דס' מה"ת לקולא משום דאוקמי' אחזקה וכבר נודע מ"ש הפוסקים דבס' דדינא ובעיא דלא איפשטא ל"מ חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין א"כ הכא דהוא בעיא דלא איפשטא בש"ס א"כ שוב ליש לאוקמי' אחזקה ושוב גם הרמב"ם מודה דלחומרא אזלינן וא"ש הכל בס"ד. וחוץ לזה י"ל דעיקר הטעם דס' מה"ת לקולא משום דאוקמי אחזקה דקודם מ"ת וא"כ בג"ה שכ' ברמב"ם בפיהמ"ש חולין דק"א דגם לרבנן דאמרו לו בסיני נאמר מודים דג"ה נאסר עוד לב"נ ורק דאנו מחשבים האיסור משעת מ"ת ושוב ליכא חזקה דהא גם קודם מ"ת הי' אסור ומיושב הכל בס"ד. ועי' באחרונים שכ' דגם לענין ס' א' בגוף וס' א' בתערובות דל"מ מ"מ היכי