מהר"ש חלק ב עח

די"א בהא דקאמר הריני נזיר אבל סובר אני שיתירו לו לטמא למתים מפני שאני קובר מתים ה"ז מותר ור"ש אוסר ופריך הש"ס אדרבה לר"ש צריך להיות מותר דהא איני נזיר עד שיזיר מכולם ומשני תני ה"ז אסור ור"ש מתיר ואח"כ משני דסיפא מיירי בקיבל עליו נזירות גמור ואח"כ שאל על אחת ולרבנן מישתרי בכולהו ולר"ש אינו מותר בכל אבל עכ"פ מפורש דאם תיכף אינו מקבל עליו נזירות מטומאה כמ"ש בתוס' שם דאף אם לא שייר רק מטומאה אפ"ה ל"מ וע"כ צ"ל דבשלמא באם בתחילה קיבל עליו נזירות מכל דבר ורק אח"כ התירו לו מכ"מ רק אטומאה נשאר שפיר לש"ל בזה אין נזירות לחצאין כיון דמשכחת נזירות בלא טומאה אבל בתחילת הנזירות אם משייר עכ"פ טומאה ל"מ לר"ש דס"ל אינו נזיר עד שיזיר מכולן רק לרבנן חל לגמרי א"כ שוב הכא בקיבל בבה"ק דלא התחיל הנזירות אטומאה שוב י"ל דאין נזירות לחצאין וז"ב בס"ד

עתה נדבר מה שהעיר כת"ה עמ"ש בספרי סי' ל"ה די"ל דהחמץ משוי להעכו"ם קנין בגוף החצר וע"ז כ' כת"ה דעכו"ם אין לו קנין ע"י חזקה לפלא הלא הבאתי שם לעיין בשו"ת מ"כ סי' א' ושם העיר דעכו"ם אין לו קנין בחזקה אך עיי"ש שהוכיח דשיטת רוב הפוסקים דקונה בחזקה וע' בספר תורת הר"ם שכ' ג"כ דעכו"ם יש לו קנין בחזקה בשדה או בבית וע' בספרי ח"ר סי' ס"ו שהבאתי שם ד"ז דעכו"ם אין לו זכות ע"י שמוש משום דאינו קונה בחזקה

ועוד כתבתי שם דבר נכון דבאמת קנין ע"י שימוש ל"ח קנין בגוף הקרקע כמ"ש בנה"מ ס' קצ"ב דאם רוצה לקנות שוה דבר ע"י החצר המושכר לו צריך לעשות קנין גמור היינו כסף או שטר או חזקה וא"כ לכאורה תיקשו מאי כ' הרא"ש דמש"ה עובר משום שהשאיל לו ביתו הא אכתי לא מיקרי בבתיכם דאין לו קנין בגוף הבית לשום דבר וע"כ צ"ל דכיון דעכ"פ יש לו קנין לשימוש לא מימעט מבתיכם דכמו דסגי בזכות כל דהו בחמץ ה"ה דסגי בקנין כל דהו בבית וי"ל דזה כוונת הר"י שכ' דחמץ המופקד עובר דהא לא קיי"ל כר"ש בדהגל"מ

ועפ"ז א"ש דבאמת שייך סברת הרא"ש שהשאיל לו רשות רק דבאמת שימוש לא משוי לי' קנין בגוף החצר ול"ח בבתיכם וא"כ אי הי' ס"ל דהגל"מ כממון דמי וא"כ הי' חשיב לגמרי שלו דהא למסקנת הש"ס אף בבעין אמרי' דהגל"מ כעמון דמי ועיין ביד אפרים סי' ת"מ ובקצ"ח סי שפ"ו ובב"ט ושוב לא נשמע דעובר ע"י זכות כל דהו וה"ה דבעי שיהי' לו קנין גמור בהבית ושימוש ל"ח קנין גמור אבל כיון דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי ואפ"ה עובר בקע"א ע"כ דבחמץ עובר ע"י זכות כל דהו ושוב ע"י זכות שימוש שיש לו בהבית ג"כ עובר

ועוד י"ל ע"ד הנ"ל דהנה בט"ז. סי' ת"מ כ' דחידוש דבבתיכם לא קאי רק אחמץ שקע"א וי"ל הכונה כנ"ל דבשלמא בחמץ שלו שייך לומר דמשוי לי' קנין בהחצר אבל בחמץ שקע"א כיון דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי נהי דעובר בחמץ ע"י זכות כל דהו מ"מ עכ"פ אין לו קנין בהחמץ ולא יוכל למשוי לי' קנין בהבית ושוב ל"ח בבתיכם וכ"ז למ"ד דהגל"מ לאו כממון דמי שפיר יש לחלק אם מונח ברשות אחרים דבגוף החמץ שלו יוכל למשוי לי קנין בהבית אבל חמץ שקע"א לא משוי לי קנין בהחצר דהא גוף החמץ אינו שלו ול"ח בבתיכם אבל למ"ד דהגל"מ כממון דמי וע"כ דחשיב כשלו ושוב יוכל למשוי ני' קנין בהחצר ואפ"ה כ' רחמנא בבתיכם והיינו מוכרחין לומר כיון דשימוש לא משוי לי' קנין בהחצר ל"ח בבתיכם א"כ גם בחמץ שלו המופקד ברשות אחרים א"ע ומש"ה שפיר כ' הר"י דלא קיי"ל כר"ש בדהגל"מ ושפיר יש חילוק בין חמץ שלו לקע"א לענין אם מונח ברשות אחרים וז"ב

עכ"פ כתבתי שם בספרי סי' ע"ו דאף א"נ דנכרי קונה בחזקה מ"מ לא יוכל לקנות את החמץ ע"י החצר דשימוש לא משוי לי' קנין בהחצר שיוכל לקנותו על ידו

והנה מ"ש כת"ה לתרץ דברי הלבוש שכ' דבחמצו של ישראל המופקד אם המפקיד עובר אין הנפקד עובר וכ' כת"ה משום דכיון דנעשה חצירו של המפקיד שוב לגבי הנפקד ל"ח בבתיכם כבר העיר בכעין זה בשו"ת מהרש"מ ח"א סי' י' שהביא קושית השא"ר על הרא"ש דהא שכירות לא קניא וכתב דעכ"פ מדרבנן שכירות קונה ושוב לגבי הנפקד ל"ח בבתיכם אבל לגבי עכו"ם דלא עבדינן תקנתא לעכו"ם שוב הנפקד עובר עיי"ש ובאמת יש להעיר מש"ס פסחים ד"ו דפריך למימרא דשכירות קונה

אך באמת דקושית השא"ר לק"מ דנהי דשכירות ל"ק מ"מ עכ"פ חשיב כאלו יש לו קצת זכת בהבית ושפיר עובר כמו דעובר ע"י זכות גל"מ דהא בלא"ה נהי דנימא דשכירות קונה מ"מ עכ"פ קנין ע"י שימוש ל"ח קנין בגוף הבית וע"כ דעכ"פ לא מימעט הקרא דבבתיכם כיון דיש לו עכ"פ קצת זכות אבל עכ"פ עיקר ד"ז דנימא דכיון דקנוי להמפקיד לא יחשב חצירו של הנפקד באמת המפקיד לא קניא רק לשימוש אבל הנפקד יש לו קנין גמור בהחצר ויוכל לקנות כל דבר ע"י החצר מכ"ש דעובר השתא דאם יש לו רק קנין לשימוש אפ"ה חשיב בבתיכם לענין חמץ מכ"ש הנפקד דיש לו קנין הגוף בהחצר ויוכל לקנות כל דבר ע"י החצר מכ"ש דיוכל לעבור בב"י דחשיב בבתיכם וז"ב ובעיקר דברי הלבוש י"ל עפמ"ש בספרי סי' צ' להבין שיטת הירושלמי דמשמע דקע"א אחמץ של הקדש א"ע לרבנן ובריט"א מעיר ע"ז וכתבתי עפמ"ש בתוס' זבחים ד"ו ובתוס' יומא ד"נ דיורש אף דלא מתכפר רק מקופיא אפ"ה קרבן של ב' יורשין אינו עושה תמורה וקרבן של כה"ג