מהר"ש חלק ב עה

עצים. והביא קושית הא"מ בסי' כ"ח אשי' הרא"ש דס"ל דל"מ באתרוג קנין הגוף לזמן א"כ הכא דאחר החג חייב להחזיר א"כ לא הוי רק קנין לזמן

והנה באמת אף בלי דברי הרא"ש יש להעיר דבאמת הקשו בתוס' דהא תקנות מריש אינו רק מדרבנן ואיך מועיל לד"ת ובשלמא לדידן דס"ל סוכה שאולה כשירה א"כ עכ"פ מועיל קנין דרבנן שלא יהי' חשיב גזל אבל משמע דגם לר"א מועיל אף דס"ל סוכה שאולה פסול ושוב קנין דרבנן ל"מ לענין שיהי' חשיב כשלו אך באמת כ' המפו' דהיכי דהקנין דרבנן הוא מכח הפבד"ה שוב מועיל לד"ת וא"כ ניחא דאם קנה עכ"פ מתקנות מריש דמועיל מטעם הפבד"ה שוב מהני לד"ת כשי' הב"י לענין מעמ"ש בקידושין ומצאתי בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' ח' שהרגיש בזה

אך נודע מתוס' יבמות דפ"ט ע"ב דבמידי דיחזור ל"ש הפבד"ה וא"כ הכא דתקנות מריש ל"מ רק על ז"י החג ושוב כיון דאחר החג יצטרך להחזיר שוב א"א לומר דמועיל מטעם הפבד"ה ושוב לא יועיל לד"ת וצ"ע

והנה כת"ה כ' ליישב משום דא"נ דאינו יוצא בהסוכה משום דל"ח רק קנין לזמן א"כ שוב ע"כ יועיל התקנה על כל השנה ושוב בוודאי ניחא להבעלים שיקנו בקנין גמור כדי שיצטרך להחזיר אחר החג. א"כ הכא דגילתה דאין רצונה להקנות שוב עשו תקנה שלא יצטרך להחזיר גם אחר החג עכת"ד מצאתי בס' בית אהרן אה"ע סי' קמ"ג שהעיר בזה ובעיקר הדבר שכ' דאמרי' דרצון הבעלים להקנות לו כבר העיר בזה בשעה"מ הלכות לולב עיי"ש שכ' לחלק בין קטן אף בפעוטות עכ"פ אין בכח הקטן להקנות מ"ה לכך ל"מ אבל בגזל אחר יאוש כיון דאם ירצו הבעלים להקנות יועיל מה"ת א"כ אחר שתיקנו חז"ל דיאוש קונה. עכ"פ מדרבנן א"כ שוב ביהיב דמי הוי כתלויה וזבין דאמרי' דבוודאי גמר ומקני ושוב מועיל מה"ת עיי"ש וסברתו נכונה דנהי דקיי"ל דגזילה ברשות הגזלן אינו בכח הנגזל להקדישו מ"מ יוכל ליתן במתנה לכגזלן ע' בשא"ר סי' צ"ג ובקצה"ח סי' ל"ז ובא"מ סי' כ"ח ובנה"מ סי' ר"ה ומ' בב"ש סי' כ"ח דבריצוי שניהם יוכל להקדיש

אך אף א"נ דל"מ ליתנו אף להגזלן כיון דא"ב ע' בקצה"ח סי' רי"א מ"מ אחר שהגזלן חפץ לקיים מ"ע דוהשיב שוב בודאי מועיל דשוב נעשה מהגזילה פקדון ושוב יוכל למוכרו ולהקדישו וכמ"ש ברמ"א סי' כ"ח דאשה שחטפה סלע מידו ואח"כ קידשה בו ושתקה ל"מ ומסיק הב"ש דבאמרה הן מהני וכ' הטעם דכיון דאמרה הן שוב נעשה מגזל פקדון ושוב יוכל להקדישו ולקדשה עיי"ש ועיי"ש דבקידשה בגזל דידה דבאמרה הן דמהני וצריך לשלם לה גזילותי והטעם דכיון דרוצה לקדשה ובוודאי רצונו להחזיר לה הגזילה שוב יוכלה להקנות לו ועי"ש ברי"ם שהאריך בזה דקונה מכח קנין אודיתא א"כ עכ"פ אחר תק"ח דיאוש מהני והוא משלם דמים חזינן דרצונו לקיים מצות השבה ושוב חוזר מהגזילה ונעשה פקדון ושוב יוכלו הבעלים להקנות לו

אך לפמ"ש כת"ה דהאי סבתא ג"ד שאין ברצונה להקנות לו א"כ שוב תיקשו דבכה"ג לא יועיל תקנות אף אי יהי' נקנה לו בקנין עולמית דהא קנין דרבנן ל"מ לד"ת ובאמת משמע בתקנות מריש או היכי דמועיל מדרבנן כמו בגזל אחר יאוש למ"ד דקונה מדרבנן אף היכי דהבעלים אינם רוצין אפ"ה מועיל ובאמת גבי תלויה וזבין דעת כמ"פ דבעי שיאמר רוצה אני ובאמת מצינו לענין זכין לאדם שלב"פ דבאם הבע"ד צווח דאינו רוצה ל"מ זכיה בע"כ וכ' הרשב"א דבזכות גמור מהני אפי' בע"כ וע' ברשב"א קידושין דכ"ג ובפרט במידי דיכולין לכוף מהני אפי' בע"כ עיי"ש ולכן היכי דתיקנו חז"ל שיועיל הקנין משום תקנת השבים א"כ אף בעומד וצווח ל"מ ובפרט מאן לימא דהאי סבתא לא רצתה לקיים תק"ח ושמא לא ידעה הדין מתקנות מריש

אך בעיקר הסברא דהבעלים בעצמם מקנים לו כדי שיוכל לצאת בו ויוכל להחזיר אחר החג לענ"ד ז"א דבאמת כבר כתבתי דהנגזל יוכל ליתנו במתנה להגזלן אך כ"ז כל זמן שלא קנה הגזלן הגזילה וי"ל דעומד ברשות הבעלים אף דחשיבי א"ב מ"מ עכ"פ מיקרי שלו ושוב שפיר יוכל ליתנו במתנה להגזלן אבל אחר שתיקנו חז"ל דקנה מכח תקנת מריש ושוב נקנה להגזלן עכ"פ בקנין לזמן ושוב עכ"פ על אותו זמן אין להבעלים שום זכות בהדבר והגזלן יוכל להקדיש על אותו זמן ויהי' חשיב של הקדש עכ"פ על אותו זמן דהא קיי"ל מועלין בהקדש לזמן וכ' התוס' בסוכה דמ"א ע"ב דגם במעמ"ל יוכל להקדיש על אותו זמן וע' בריטב"א בכורות פ"ח דבהקדש לזמן לא יוכל לפדות בההקדש תוך הזמן דל"ח רק כמו גל"מ וקיי"ל דלאו כממון דמי ובמק"א פלפלתי בהקדיש חמץ לזמן אי עובר בב"י בתוה"פ היכי דהקדישו עד לאחה"פ לפי באמת מוכח בירושלמי פ"ב מפסחים דבחמץ של הקדש שקע"א א"ע רק לר"ש וחזינן דבהקדש א"ע ע"י זכות גל"מ אם יעבור בכה"ג והארכתי בזה עכ"פ נשמע דבהקדש לזמן עכ"פ בתוך הזמן ל"ח של הבעלים א"כ פשיטא דכיון דעכ"פ קנה הגזלן מתקנות מריש וחשיב קה"ג לזמן ונהי דקנין לזמן ל"מ באתרוג אבל עכ"פ אין להבעלים זכות להקנותו בתוך אותו זמן דלע"ע חשיב לגמרי אינו שלו ובשלמא כ"ז שלא קנה דעכ"פ אין הגזלן יוכל להקדישו והרא"י דלצנועין הנגזל יוכל להקדיש א"כ גם לדידן עכ"פ יוכל ליתנו במתנה להגזלן אבל אחר שקנה עכ"פ בקנין לזמן ויוכל הגזלן להקדיש על אותו זמן שוב אין בכח הנגזל ליתנו במתנה להגזלן דלע"ע חשיב אינו שלו ונודע שיטת הבי"ע דאף בהשכיר הבית א"י בתוך זמן השכירות להשכירו על אחר אותו זמן וע' בש"ך סי' שי"ב וסי' שט"ז ובנה"מ סי' רי"א ואף דפסקינן דיוכל להשכירו אף בתוך הזמן ובפרט