מהר"ש חלק ב עד

דתשביתו תיכף לא קנסו שיהי' החמץ אסור לאחה"פ ובפרט לענין חמץ שעה"פ דרבנן יש לסמוך אכל הני טעמי דלעיל ולהקל

בעה"ח ג' משפטים תרס"ג ראדומישלא

בשולי המכתב: לעיל הבאתי דברי הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע דאמרי' השתא דאיתרע מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ עיי"ש מ"ש בישוב דברי התוס' גיטין די"ז לענ"ד יש להעיר מש"ס פסחים דפ"ג דקאמר בש"ס שמוש נותר מילתא הוא ומביא בש"ס רא"י מהא דתנן שורפין את עצמות שנעשו נותר וע"כ לפי ששמשו נותר ומשני דמש"ה שורפין העצמות משום שיש בו מוח ויש איסור שבירת עצם ומביא בש"ס פלוגתת ר"ש ור"י אי בכשר ונפסל יש בו משום שבירת עצם ופריך בש"ס מהא דתנן כל עצמות א"צ שבירה חוץ מעצמות פסח ואי אמרת שימוש נותר מילתא הוא א"כ גם שאר עצמות קדשים שניתותרו יצטרכו שריפה ומשני ר"נ כשמצאן חלוצין בלי מוח אמרי' בשאר קדשים בוודאי נשברו קודם שנעשו נותר כדי לאכול המוח ובפסח שיש איסור שבירת עצם קודם שנפסלו אמרי' דוודאי נשברו אחר שנפסלו כד שלא יעבור אאיסור דשבירת עצם וממילא נאסור משום שמוש נותר ור' זביד משני כגון שמצאן מקצתן חלוצין ובקדשים א"צ לבדוק שאר העצמות דאמרי' בודאי ניטל מהן המוח ובפסח צריך לבדוק השאר שמא יש בהם עצמות שלא נשברו משום דיש בו איסור שבירה וכתב רש"י ז"ל דבמצאן בלי המוח אף בפסח א"צ לשורפן דשמוש נותר אינו רק איד"ר ולא מחמירין מס' ותולין שניטל ממנו המוח קודם שנעשו נותר

ולכאורה הי' מקום לומר דגם בדרבנן ניזיל לחומרא דח"כ מסייע דודאי לא עבר אאיסור שבירת עצם ורק דנשבר אחר שנפסל דאז אין בו משום שבירת וא"כ נאסרו העצמות משום שמוש נותר והי' מקום לומר דר"נ ור"ז פליגי בפלוגתת ר"מ ור"י בהא דטבל מטומאה קלה במקוה שיש בו ס' מס' דר"מ מקיל ור"י מחמיר ופליגי אי סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא וכנודע מפלוגתת הש"ך והפר"ח דר"נ ור"ז יסבור דסד"ר נגד ח"א הוי לחומרא ור"ד יסבור דאזלינן לקולא

אך באמת במהרש"א שם הרגיש בזה דאמאי ניזיל לקולא דיותר יש לתלות דנשבר אחר שנפסל כדי שלא יעבור על איסור שבירת עצם ומתרץ דר"ז קאי אליבא דר' יעקב דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם א"כ שוב י"ל דלא נשבר מקודם ולא נעשה שמוש נותר והוי לי סד"ר ולקולא

ונראה מדברי מהרש"א דלא ניחא לי' לומר דר"ז וקיל בסד"ר נגד חזקה ולכך מחדש דלכ"ע אם נימא דאחר שנפסל אין בו משום שבירת עצם א"כ אף במצאן חלוצין נחמיר דמכח הח"כ נימא דוודאי שברן אחר שנעשו נותר והוי שמוש נותר ורק דר"ז ס"ל דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם וא"כ ע"כ נשבר באיסור שוב יש לתלות דנשבר מקודם שנעשו נותר וכיון דשמוש נותר הוי דרבנן מקילין ב"ס

ולכאורה עדן קשה דהא מפורש בחו"מ סי' ל"ד דאם א' העיד עדות ונודע אח"כ שעבר עבירה ולא נודע אם כבר נפסל קודם שהעיד העדות דאין מבטלין עדותו דאוקמינן לי בח"כ ותולין דהשתא הוא שנפסל א"כ הכ"נ נהי דלר"י גם אחר שנפסל יש בו איסור משום שבירת עצם מ"מ ביש ס' מתי נשבר העצם א"כ ח"כ מסייע דבאיחור זמן נשבר וא"כ שוב נאסרו העצמות משום שמוש נותר ול"ש לומר דהוו סד"ר דהא ע"כ נעשה איסור בשבירת העצם וא"כ יש לתלות באיחור הזמן דח"כ של הגברא מסייע דלא עבר האיסור מקודם וא"כ שוב הוי סד"ר נגד חזקה

אך באמת י"ל דכבר ביארתי בתשובה דא"נ דהטעם דסד"ר להקל משום דחז"ל עשו הס' להיתר גמור ולא גזרו רק על הוודאי א"כ א"נ דגם חזקה ל"ח בירור א"כ אף בסד"ר נגד חזקה אזלינן לקול אך א"נ דחזקה חשיב בירור א"כ שפיר סד"ר נגד חזקה לחומרא

אך עפי"ד הג' מליופניק הנ"ל י"ל דנהי דקיי"ל דסד"ר נגד ח"א הוי לחומרא עיקר הטעם משום דחזקה חשיב בירור אבל חזקה דאיתרע שוב ל"ח בירור ונהי דגזה"כ דנימא השתא דאיתרע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ להחמיר בדרבנן וא"כ א"ש הכל דבשלמא לר"ש דאחר שנפסל אין בו איסור שבירת עצם וא"כ א"נ דנשבר עכשיו א"כ לא איתרע הח"כ שלו כלל שפיר הח"כ חשיב בירור דוודאי נשבר אחר שנפסל וממילא העצמות אסורין משום שמוש נותר אבל לר"י דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם א"כ עכ"פ איתרע ח"כ שלו ונהי שיש לתלות באיחור הזמן שנשברו אחר שנעשו נותר מ"מ עכ"פ כיון דאיתרע ח"כ שלו א"כ נולד ס' על למפרע ונהי דגזה"כ דניזול בתר ח"כ שלו ולומר דהשתא הוא דעבר איסור אבל עכ"פ כיון דל"ח בירור שוב ל"מ להחמיר לענין סד"ר ושוב תולין להקל שמא נשבר מקודם ולא נעשו שמוש נותר וא"ש הכל בס"ד ויש מכאן ראי' גדולה לסברת הג' מלייפניק ז"ל דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ואינו מועיל לענין ס' נפשות וה"ה דל"מ להחמיר בסד"ר וז"ב בס"ד ונכון: סימן מו לכבוד יד"נ הרב הגדול חו"ב עצום הגביר היוחסין וכו' כש"ת מו"ה דובעריש ווידענפעלד שיחי' בהגאון האדיר מאוה"ג אבד"ק הרומליב ז"ל

בדבר פלפולו בש"ס סוכה דל"א בהאי סבתא דקאמר ר"נ אין לה אלא דמי עצים והעיר דהא אנן קיי"ל דלאחר החג צריך להחזיר העצים לגמרי וא"כ הי' לו להשיבה שאחר החג יחזור גם