מהר"ש חלק ב עג

מתחילה חל ההפקר מ"מ כיון דא"נ דהוי כהפקירו למפרע מ"מ לא יועיל בפ"ע רק יהי' מוכרחין לצרפו לההפקר שנעשה מצד איסור תורה וכיון דעכ"פ בתחילה שחל א"ה לא הי' חלות ההפקר דאמרנו אוקמה רחמנא ברשותו שוב א"א לצרפו ומיושב קושית הקצה"ח בס"ד דשם בתרומה מינוי השליחות הוא מעשה גמור ושפיר אמרי' מכח ניחותא דמצוה אמ"ל אבל בחמץ דנצטרך לבוא לצירוף ל"א אמ"ל וז"ב בס"ד

ועפ"ז א"ש דברי הירושלמי דזהו קושית ר"י א"נ דהפקר מועיל לענין איסור בי' א"כ אף לאח"ז יועיל ביטול דנימא מכח ניחותא דמצוה אמ"ל ומתרץ ר"ל חמץ איסורו גרם לו היינו דבאמת הפקר מצד הבעלים ל"מ רק דמועיל דעכ"פ הוי כג"ד דלא נוחא לי' בגווה ושוב מהני הפקר מצד איסורי וא"כ זה הכוונה תמן איסורו גורם היינו דבשעה שנעשה הפקר מצד האיסור תורה אז לא הי' אפשר להועיל דאז לא ידע מהחמץ ושוב אוקמה ברשותו ונהי דאח"כ י"ל אמ"ל מ"מ א"א להצטרף אבל הכא שהפקירו קודם זמן איסורו א"כ תיכף שחל הא"ה מועיל ההפקר דכבר הי' ג"ד דלא ניחא לי' בגווה ושפיר מועיל ההפקר וא"ש הכל בס"ד

ב) עוד נלע"ד בישוב קושית הקצה"ח הנ"ל דנימא בלא נודע לו מהחמץ עד לאח"ז איסורו מכח ניחותא דמצווה אמ"ל והוי כהפקיר למפרע ויועיל אם מפקירו עכשיו

והנלע"ד דהנה באמת העירו המפורשים דמאי מועיל הפקר בחמץ נימא דיעבור משום הואיל דאי בעי זכה מו ההפקר וכמו דאמרי' דעובר בחלה הואיל דאי בעי מיתשיל אך המפורשים כ' דא"ע בב"י רק היכי שאפשר שיתגלה דלמפרע הי' ברשותו אז שפיר עובר דיש ס' שמא באותו זמן שדנין עליו יתגלה דאז הי' שלו אבל הואיל דאי בעי פריק ל"א דעכ"פ באותו זמן בוודאי אינו שלו וא"כ ה"ה דל"א הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דעכ"פ אם יזכה אח"כ מ"מ לא הי' שלי למפרע ועפ"ז יש חילוק דבאם באמת הפקירו קודם זמן איסור א"כ אף אם יזכה אח"כ מן ההפקר מ"מ לא יהי' למפרע שלו ושפיר א"ע ול"א הואיל דאי בעי זכה אבל היכי דלא הפקירו קודם זמן איסור אף דלא נודע לו מהחמץ וי"ל משום ניחותא דמצוה אמ"ל אבל עכ"פ עיקרו משום חזקת כשרות המסייע לי' דוודאי איני רוצה לעבור איסור אמרי' אמ"ל דחל ההפקר מעיקרא אבל אם אח"כ יתכוין לזכות מן ההפקר שוב יהי' למפרע שלו דהא באמת בשעה שהפקירו הי' לאח"ז איסור ולא הועיל ההפקר ורק משום דיש לו חזקת כשרות אמרי' דחל ההפקר למפרע אבל אם חזינן דחזר וזכה בו אח"כ שוב אמרי' אדרבה נתגלה דאם הי יודע מהחמץ קודם ומן איסור ג"כ לא הי' מפקירו דהא חזינן דזכה בו מן ההפקר דאף דבכ"מ אמרי השתא דאיתרע ע' ביו"ד סי' א' לענין שו"ב שהמיר זה דוקא שם דאמרי' דעד כעת לא עשה מעשה רשע בפועל אבל הכא דבאמת חזינן דרק עכשיו זכה בי רק שנתגלה דגם הא דהפקיר מעיקרא לא הי' רק מאותו שעה ובכה"ג שצריכין לדון על למפרע בכה"ג דאיתרע עכ"פ ל"א אמ"ל ושוב שפיר עובר בב"י משום הסברא דהואיל דאי בעי זכה מן ההפקר ומיושב קושית הקצה"ח בס"ד

וביותר ביאור י"ל בישוב קושית הקצה"ח הנ"ל דהנה לכאורה אם יש ס' אם הפקירו למפרע יש חמ"ק דלא יצא מקודם מרשותו ובפרט דא"נ דלא הפקירו מקודם גם עכשיו הוא שלו דעכשיו ל"מ להפקיר דא"ה לדעת כמה מהראשונים חשיב שלו ורק דא"ב מיקרי אך חזקת כשרות כיון דחשיב בירור מועיל נגד חמ"ק אך עכ"פ אם יזכה אח"כ מן ההפקר א"כ איתרע החזקת כשרות ונהי דאמרי השתא הוא דאיתרע אבל עכ"פ לא מיקרי בירור כנודע מדברי ה"ג מלייפניק ז"ל ושוב ל"מ נגד חמ"ק וז"ב בס"ד

ובזה יש לכוין הפ"י בירושלמי דר"י ס"ל הפקר ל"מ בחמץ משום דבעי אתי לרשות זוכה ומקשה על ר"ל לדידך דמועיל הפקר א"כ יועיל אף לאח"ז איסורו דנימא משום ניחותא דמצוה אמ"ל וע"כ דל"מ הפקר בחמץ ומתרץ ר"ל תמן איסורו גרם היינו דבאמת אז הוא א"ב ואין בכוחו להפקיר רק דמוכרחין לומר אמ"ל אבל אם אח"כ יזכה מן ההפקר שוב יתגלה דרצונו לעבור איסור ונהי די"ל השתא הוא דאיתרע מ"מ הכא כיון דגם מכח חזקת כשרות מוכרחין להחזיק אלמפרע א"כ כיון דאיתרע עכ"פ א"א לדון על למפרע ושוב אפשר שיתגלה דלמפרע רע הי' שלו ושפיר עובר בב"י אבל בהפקיר קודם זמן איסירו א"כ אף אם יזכה בו אח"כ מ"מ לא יהי' למפרע שלו ושפיר אינו עובר בב"י דדמי להא דל"א הואיל באי בעי פריק ומיושב הכל בס"ד וז"ב למעיין היטב

נחזור לנידון שאלתינו דנלע"ד להקל דהא כיון דלא נודע לו מן החמץ א"כ י"ל דאם מפקירו עכשיו שיב מחמת ניחותא דמצוה אמרי' אמ"ל דגם מעיקרא הי' מפקירו כקושית הקצה"ח הנ"ל אך עיקר התירוץ הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דהא אם יזכה אח"כ שוב יתגלה שלא התחיל ההפקר דהא הי' כבר אסור בהנאה ולא הועיל ההפקר רק מכח אמ"ל ואם יזכה אח"כ שוב נימא דלא התחיל ההפקר ומש"ה עובר בב"י וכ"ז שייך דוקא אם לא זכה בו אחר שפיר שייך הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר ושפיר עובר בב"י וממילא החמץ אסור לאחה"פ אבל היכי דבשעה שנודע לו מן החמץ תיכף מוציאו מרשותו ומפקירו והעכו"ם זוכה בו תיכף מן ההפקר א"כ ממ"נ נהי דכבר עבר בב"י מחצות אבל לענין הב"י דלמפרע שוב אמרי' אמ"ל דמחמת ניחותא דמצוה כבר נעשה הפקר למפרע והואיל בעי זכה מן ההפקר ל"ש הכא דהא כבר זכה בו העכו"ם וא"כ שוב לא עבר בב"י כלל למפרע ושפיר החמץ מותר לאחה"פ וז"ב ופשוט בס"ד לדינא ובפרט לשיטת הסוברים דליכא בי' עד הלילה ונהי דעכ"פ לאחר חצות יש עשה דתשביתו מ"מ בלא קיים העשה