מהר"ש חלק ב עב

לאחה"פ וסברתם דכיון דאכתי ליכא בי' לשיטת רוב הפוסקים וא"כ נהי דאז לא חל ההפקר משום דאסור בהנאה ושני דברים א"ב ועשאן הכתוב אבל כ"ז אם אין לו בעלים אחרים אבל הכא דהנכרי זכה מן ההפקר במשיכה או מדין חצר היכי דה"י עומד בצד חצירו או בקנין אגב לשיטת הקצה"ח בסי' רע"ה ובנה"מ סי' ר"ב דמהני בהפקר קנין אגב שוב אין הישראל עובר בב"י וכיון דמעולם לא עבר הישראל בב"י לא קנסו אך לשיטת הנוב"י שהוכיח משיטת הרמב"ם ז"ל דיש בי' מחצות א"כ אזדא כ"ז דהא כיון דעבר הישראל רגע אחת בב"י שוב קנסו הגם דבנוב"י סי' כ' כ' דעיקר תלוי אם במוצאי פסח אין לו בעלים אחרים אך בזה חלקו עליו ובאמת בירושלמי פ"ה מפסחים משמע דיש בי' מחצות א"כ שוב עבר הישראל: והנה טרם שנעיין בדין זה נפלפל בדברי הירושלמי אסור ור"ל אמר מותר ופריך ר"י אי אתה מודה הפקיר חמצו משש שעות ולמעלה שהוא אסור א"ל תמן איסורו גרם לו ודברי הירושלמי אין להם הבנה דמאי מקשה ר"י הא נודע דאח"ז איסורו א"ב להפקיר כדקאמר הש"ס וראיתי בגה"ש שם שכ' לפרש דקושית ר"י הוא דא"נ דהפקר מועיל נענין שלא יעבור בב"י וממילא מותר לאחה"פ א"כ אמאי ל"מ הפקר לאחר זמן איסורו נהי דא"ב לבטלן מ"מ כיון דנעשה הפקר מצד דהוי א"ה א"כ לא יעבור בב"י דהא משש נאסרה מה"ת בהנאה וב"י ליכא עד הלילה ואז כבר נעשה הפקר מקודם וראיתי בחידושי הרידב"ז על הירושלמי שהעיר ע"ז דהא שיטת הירושלמי דלמ"ד דמשש ולמעלה אסור מה"ת ה"ה דיש בי' משש וא"כ מאי מקשה הא קודם חצות לא הי' הפקר ובאמת גם זה תמוה דלר"ל דהפקר מועיל פשיטא דאם הפקירו ואמר שיחול ההפקר בחצות פשיטא דא"ע בב"י דברגע חלות האיסור בי' כבר נעשה הפקר וא"כ ה"ה די"ל דמחצות דנאסר בהנאה א"כ נעשה הפקר וא"צ לעבור וע"כ מוכרחין לתרץ כפ"י גה"ש שם דהפקר מצד א"ה ל"מ דאוקמה רחמנא ברשותו והא באמת בלא"ה לשיטת הר"ן עיקר הביטול מועיל לפי שיש ג"ד דאינו חפץ בו שוב מהני ההפקר מצד דהוי א"ה וא"כ עיקר חלות הביטול הוא ברגע שנאסר בהנאה ואפ"ה א"ע בב"י וע' בשו"ת ד"ח שכ' דמש"ה בחמץ ידוע ל"מ ביטול דעיקר הביטול יחול אחר חצות דאז נעשה א"ב מחמת א"ה וא"כ עיקר מ"ע דתשביתו חל בחצות ממש ובעי שבשעה שיגיע חצות כבר יהי' מושבת ובביטול קודם חצות עדן ל"ח השבתה עיי"ש ובאמת עפ"ז יש להעיר בהא דמפורש בש"ע סי' תל"ד דאין לבטל קודם השריפה כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו ולפי דברי הר"ן אף בביטלו מקודם מ"מ קודם חצות לא חל עד הביטול ושוב בשעת שריפה חשיב שלו וצ"ע

נחזור ליישב שיטת הירושלמי דהנה בש"ס ב"מ דכ"ב פליגי אביי ורבא אי יאוש שלא מדעת מהני דלאביי ל"מ ופריך בש"ס מהא דתרם משל חבירו ובא בעה"ב ואמר לו כלך אצל יפות דאם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה ומשני תרגמא רבא אליבא דאביי כגון שעשעו שליח והרמב"ם ז"ל פסק סתם דאם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה ולא מוקי בשויא שליח וכ' בט"ז דמשום ניחותא דמצוה אמרי' אמ"ל והוי כעשאו שליח מקודם והקשה לפ"ז בקצה"ח סי' רס"ב דלפ"ז י"ל דהא דל"מ ביטול לאח"ז איסורו זה רק בנודע לו מהחמץ קודם איסור אבל נודע לו עד אח"ז איסורו י"ל דיועיל ביטול די"ל מחמת איסור חמץ אמ"ל שהי' רוצה להפקירו מקודם והוי הפקר למפרע ובש"ס פסחים משמע דגם בלא נודע לו מן החמץ עד לאח"ז איסור אפ"ה ל"מ ביטול

והנלע"ד ליישב עפי"מ דמבואר בנדרים דס"ז היפר הבעל ולא האב אינו מופר ואצ"ל אם הקים האב ופריך בש"ס השתא הפרת א' ל"מ מכ"ש בהקים א' בוודאי ל"מ ומשני דמירי ששאל אח"כ על ההקים מה דתימא הא דאיקם הא עקרה קמ"ל דבעי שיהי' שניהם מפירין בב"א וכ' הר"ן ז"ל דאין הכוונה שיהי' מפירין בב"א רק שלא יהי' בין הפרת בעל להפרת האב דבר המעכב ההפרה מלחול ודעת הרמב"ן דעכ"פ אחר ששאל טל ההיקם אם יפירו שניהם מחודש שפיר יועיל ודעת הרמב"ם דל"מ אף הפרה מחודש והקשה בר"ן דהא מוכח בהא דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה לחכם והתירה מקודשת כיון דחכם עוקר הנדר למפרע חלו הקידושין למפרע א"כ הכ"נ נהי דקודם ששאל על ההיקם סברנו דלא יועיל ההפרה מ"מ אחר ששאל על ההיקם תחול ההפרה למפרע ותירץ הר"ן דדוקא בקידושין שהוא מעשה גמור אז נהי דלע"ע סברנו שלא יועילו הקידושין מ"מ אח"כ ע"י השאלה חלו הקידושין למפרע אבל הכא הפרה דכל א' קלישא טובא דל"מ רק בצירוף שניהם וכיון שהי' זמן שסברנו שלא יועיל ההפרה שוב אף בנשאל על ההיקם ואפשר לצרף ההפרות מ"מ כיון שהי' זמן שסברנו שלא יהי' אפשר לצרף שוב א"א לצרף אח"כ עיי"ש

א"כ י"ל דלפמ"ש הר"ן באמתי הביטול אינו מצד עצמו דהא בעי אתי לרשות זוכה רק כיון דבלא"ה נעשה הפקר מצד דא"ה הוי הפקר רק דגזה"כ דעשאן ברשותו אבל כשגם הוא מפקירו נהי דזה לחוד ל"מ מ"מ עכ"פ הוי כג"ד דלא ניחא לי' בגווה ושוב מהני ההפקר מצד האיסור תורה יצא דלפ"ז הפקר הבעלים לחוד ל"מ רק שמצרף עם זה ההפקר שנעשה מצד האיסור תורה וא"כ לפ"ז כ"ז באם הפקיר קודם זמן איסור א"כ תיכף בשעה שנעשה הפקר מצד האיסור הועיל ההפקר דהא כבר הי' ג"ד מקודם ושפיר נעשה הפקר אבל בלא ידע מהחמץ עד אח"ז איסורו א"כ בשעה שנעשה חצות אז נהי דנעשה הפקר מצד האיסור תורה מ"מ אז סברנו דלא יועיל ההפקר דעשאו הכתוב ברשותו נהי דעכשיו שנודע לו מהחמץ ומפקירו י"ל אמ"ל דגם