מהר"ש חלק ב עא

ועכ"פ קדושי כסף בוודאי להמכשירין במחובר דקדושי כסף לא איתקש לגט בוודאי דמהני בלילה אבל גט י"ל דפסול בלילה

נחזור לענין דינא א"ש שיטת התה"ד דגט פסול בלילה והנה הנוב"י כ' דכיון דבעי יום דומיא דתחילת דין ה"ה דבעי ב"ד של ג' והנה המפורשים העירו מהא דמפורש בש"ס ב"ב דקל"ד דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה וא"נ דבעי ב"ד מי יימר דמזדקקי לי' תלתא ובשו"ת מהרי"א אה"ע סי' קי"א כ' דכיון דל"צ מימחון ל"ש מי יימר כמ"ש ברשב"א יבמות דפ"ח ובאמת גם לתירוץ שני של הרשב"א ג"כ ניחא דהכא שאומר שכבר גירשה חשוב בידו אף דצריך ב"ד וכמו דמהימן לומר ששאל על ההקדש וא"כ לכאורה תיקשו מהא דקאמר הש"ס האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך יועיל דבידו לגרשה וקשה מי יימר דמזדקקי לי' תלתא

אך באמת הראב"ד כ' דשם מיירי שכבר יש בידו גט מוכן וכיון דכבר סידרו לו הב"ד גט הוי כוודאי שיזדקקו לו גם על הנתינה ועיי"ש במקנה שהאריך בזה וא"ש ובעיקר מה שהקשה ברשב"א יבמות דפ"ח אהא דקאמר הש"ס דמש"ה בהקדש נאמן משום דבידו לישאל דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא וכתבתי בספרי ח"ר סי' נ"ט לתרץ דבאמת בהא דקיימ"ל דאחר שבא ליד הגזבר דל"מ שאלה באמת העירו דאם רצונו לישאל היי כמעיד נגד ח"א דכבר איתחזק בהקדש ונהי דחכם עוקר נדר מ"מ חשיב כמעיד נגד ח"א ולא דמי לדברי הגה"מ כנודע מדברי הש"ש ועפמ"ש התב"ש ומקורו מכתובות דכ"ה בהא דגדולה חזקה

אך כ"ז שלא מסרו ליד גזבר חשיב בעלים א"כ כבר העיר בש"ש דיהי' נאמן לומר ששאל על ההקדש מטעם בעלים אך י"ל דס"ד דהש"ס דכיון דבהקדש אמירה כמסירה א"כ כבר נסתלק כח בעלים אך מדחזינן דאם יש לו ב"ד יוכל לישאל וע"כ דחשיב בעלים שוב נאמן מטעם בעלים וא"כ זה כוונת הש"ס משום דבידו לישאל ואין הכוונה דחשיב בידו דמי יימר דמזדקקו לו רק כיון דחזינן דביש לו ב"ד יוכל לישאל ע"כ דחשיב בעלים ושוב נאמן מטעם בעלים וא"ש הכל בס"ד

ועפ"ז י"ל נמי בהא דקאמר הש"ס דבחמץ של הקדש היכי דלא מסרו ליד הגזבר עובר בב"י אין הכוונה דבידו לישאל דילמא לא יזדקקו לו ב"ד אך הכוונה דכיון דעכ"פ יש לו כח לישאל ע"כ דחשיב כבעלים וא"כ עכ"פ לא גרע זכותו מזכות גול"מ דעובר עי"ז בב"י וז"ב ונכון ובזה י"ל מה שהקשו בהא דכיצד מפרישין חלה בטומאה דהא יוכל להפקיר החלה אך דמפורש בירושלמי דאחר שהקדישה ל"מ ההפקר אבל עכ"פ א"א לעבור בב"י מטעם הואיל אי בעי מיתשיל דאם יתשול יחול ההפקר ס למפרע

ועפ"ז ניחא דבאמת אמרי' דלא יתשול ולא יחול ההפקר ואפ"ה עובר בב"י כיון דיש לו עכ"פ זכות השאלה ע"כ דחשיב קצת בעלים ולא גרע מזכות גול"מ ועובר עי"ז בב"י וא"ש הכל בס"ד עכ"פ נשמע דגם היכי דל"צ מומחין ג"כ ל"ח בידו ושוב נשמע מהא דקאמר בש"ס קידושין דחשיב בידו לגרשה וגם מש"ס ב"ב דחשיב בידו אף שי"ל מי יימר ומהא דמהימן בהקדש אין קושיא כמ"ש וע"כ נשמע דל"צ ב"ד והרבה יש לפלפל עפ"ז בדרברי המהרי"א סי' קי"א עכ"פ לענין דינא יפה הביאו דברי הא"ז בעצמו דגט לא בעי ב"ד דגם בד"מ כשר מה"ת וגם אמרי' דהעדים מצטרפים לדיינים ועי"ש בח"ס סי' ס"ה דאדרבה אי קיי"ל כר' אחא י"ל דגט בלילה פסול אבל א"נ דלא קיי"ל כר' אחא א"כ מדגט לא בעי ב"ד ע"כ דגם לילה כשר עכ"פ לענין ב"ד פשיטא דא"צ עכ"פ הח"ס שם בסי' ס"ד וסי' סה' וסי' סו' נהי שחושש לכתחילה לשיטת הנוב"י ומצריך לסדר בב"ד ועכ"פ בשעת נתינה בעי ג' חוץ הע"מ כמ"ש בסי' נה' שם

אך עכ"פ בדיעבד מקיל אף בנתנו ביחידי אם הי' עכ"פ בשעת קבלת העדות ב"ד של ג' וכן בשו"ת ד"ח ח"ב סי' צ"ג וסי' צד' מקיל אף בנותן שלא בב"ד וגם בשו"ת מהרי"א שם מקיל וגם בטעה"מ מקיל באם הבעל בעצמו נותן לה דלא בעי ב"ד ובאמת בסה"ג בעצמו אינו מבואר אם בעי ב"ד רק בסה"ג מיד השליח מבואר הרב אומר לשנים שעמי משמע דרק שם דבעי קיום שיגיד העד בפ"נ אז בעי ג' אבל במוסר לאשה בעצמו ל"צ ב"ד ונהי שחלילה להעיז נגד רבינו בעל נוב"י זי"ע וכל האחרונים חששי לדבריו אבל עכ"פ בדיעבד ובמק"ע ובפרט שאצל הקבלת עדות הי' ב"ד של ג' דזה הוא העיקר לשיטת הח"ס דבעי ב"ד של ג' לקבל העדות

ולכאורה הי' מקום לחוש כיון דמתקבלים עדות של הסופר ג"כ שאומר שכתב לשמה וא"כ היי עידי קיום קרובים לדיינו קיום דפסול לשיטת כמ"פ כמפורש בסי' מ"ו ורק דמביא שם יש מכשירין וא"כ הי' מקום לומר דהא דכשר בדיעבד בסופר קרוב לדיין המסדר אבל עכ"פ קבלת העדות צריך להיות ב"ד רחוקים להסופר והעדים

אך באמת בזה ל"ש הזמה ובפרט דעיקר קבלת העדות הוא מהעדים ע"כ אמנם כי שלא במק"ע לא הייתי מכשיר גט כזה אשר יש עליו כמה פקפוקים אך יען שכת"ה כותב שהוא מק"ע גדול נהי דמשום זה אין להקל ח"ו בשום איסור אך עכ"פ יען שדבר נחוץ הוא וכבר הסכים לזה כבוד הגאבדק"ק בערזאן שליט"א להתיר הגט לזה גם אנכי מצטרף לזה והרבה יש לדבר בזה

בעה"ח יום ג' שמות תרס"ו ראדאמישלא והנני ידידי דו"ש... סימן יד

בדבר השאלה באיש אחד שלא נודע לו מחמצו עד לאחר זמן איסורו ואז הפקירו ועכו"ם זכה מן ההפקר והנה דעת הנוב"י והפמ"ג דמותר