מהר"ש חלק ב ו

ז"א דהא אפלקיש ע"י שאלה ולא יהי' עבר בחב"ע דחולין ממילא הוי ושוב ל"צ קרא דיקדש ושפיר חשיב ב"כ ומיושב קושיות המפורשים בטו"ט ודוק היטב

ז') ועפ"ז י"ל קושיות התוס' ביצה די"ב בהא דהשוחט עונ"ד ביו"ט לוקה וקאמר ה"מ ב"ש דל"ל מתוך והקשו בתוס' דהמ"ל ר"ע דג"כ ל"ל מתוך עיי"ש ולהנ"ל ניחא דבאמת הקשה הטו"א דלב"ה בלא"ה י"ל דאינו לוקה מטעם הואיל דאי בעי מיתשיל

אך באמת י"ל דסוגיות הש"ס ס"ל כראב"ש דל"ל הסברא דחולין ממילא הוי א"כ שוב נ"ש הואיל דילקה למפרע משום חב"ע אף דל"ח חולין בשעת כניסה מ"מ כיון דע"י פדיון ג"כ חשיב חב"ע מכ"ש ע"י שאלה ואף א"נ דלא לקי משום חב"ע דעכ"פ לא הי' התראת וודאי לענין חב"ע דיש ס' שמא לא יתשול וע' ברש"י שבועות ד"כ שכ' דבעי שיתרו בו מפורש משום איזה לאו עובר ואף דאפשר להתרות בו דממ"נ יעבור או בלאו דיו"ט או בלאו דחב"ע אבל עכ"פ לא ילקה כמ"ש ברש"י זבחים דע"ח בהא דפיגול ונותר שבללו זב"ז ועיי"ש בתוס' אפ"ה כיון דעכ"פ יש איסור שוב ל"א הואיל כנודע מדברי המלמ"ל בהא דש"ס פסחים דמ"ו דקאמר כתישה ביו"ט מי שרי דהואיל באיסור ל"א עיי"ש ושוב עכצ"ל מטעם מתוך אבל לר"ע לשי' דס"ל שחיטה מקדשה ונשמע ע"כ דס"ל הסברא דחולין ממילא הוי ומכ"ש ע"י שאלה בוודאי דל"ח חב"ע ושוב לדידי' נהי דל"ל מתוך מ"מ י"ל היתר מטעם הואיל דאי בעי מיתשיל לשי' התוס' פסחים דמ"ז דהואיל אינו תלוי במתוך לא כסברת הרשב"א שבת דל"ט ע"ב ואין לומר דיהי' איסור למפרע מטעם חב"ע ז"א דע"י שאלה ליכא איסור מטעם חב"ע דחולין ממילא הוי ומיושב קושיות התוס' והטו"א לנכון בס"ד ודוק

ח') ועפ"ז מיושב קושיות התוס' דאמאי חל הקדש בדבר הגזול הא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה וכבר כתבתי דהכא יועיל שאלה אף בבא ליד הגזבר

והנלע"ד די"ל דמיירי שכבר בא להעזרה דהנה כבר כ' המפו' דקולא דישנו בשאלה הוא רק במקום דהשאלה הוא בהיתר אבל היכי דהשאלה יהי' באיסור ל"ח ישנו בשאלה דהא אינו עומד לכך וא"כ י"ל דכיון דבא לעזרה שוב אסור לישאל ושוב ל"ח חוזר לברייתו ע"י שאלה והנה באמת גם בכל קודש י"ל דאסור לישאל אחר שבא לעזרה מטעם חב"ע אך באמת למ"ד חולין ממילא הוי שוב ל"ח חב"ע ושוב מותר לישאל אך עיקר הסברא דע"י שאלה חשיב חולין ממילא י"ל הטעם דעכ"פ חשיב כהתחיל ההקדש ונתבטל א"כ כ"ז במקדיש בהמה שלו דאף לאחר ששאל על ההקדש עכ"פ נתגלה שהי' בהמה שלו והי' ביכולתו להקדיש א"כ שפיר חשיב כהתחיל ההקדש ונתבטל אבל בהקדיש דבר הגזול דעיקר חלות ההקדש למ"ד יאוש ל"ק משום דע"י ההקדש חשיב שה"ש נמצא שע"י שאלה כיון דנתבטל ההקדש א"כ ממילא לא התחיל קנינו ולא התחיל כלל ההקדש ושוב הוי חולין למפרע א"כ שוב אסור לישאל מטעם חב"ע ושוב ל"ח בכלל שינוי החוזר מטעם דאסור לישאל ומיושב קושיות התוס' לנכון בס"ד ודוק

ע') ועפ"ז יש לפלפל בש"ס גיטין דנ"ה דקאמר עולא חטאת הגזולה בין נודעה א לא נודעה אינה מכפרת מ"ט קסבר יאוש כדי ל"ק והר"ת כ' דבאמת ס"ל לעולא יאוש קני רק הכא הטעם משום מהב"ע והקשו המפו' לשי' מהרש"א סוכה ד"ל דבשני קנינים ל"ח מהב"ע א"כ הכא בהקדש יש יאוש ושה"ש ושוב בשני קנינים ל"ח מהב"ע

והנלע"ד דהנה באמת רק למ"ד יאוש ל"ק א' שפיר בהקדיש דבר הגזול חשיב שה"ש ול"ח שינוי החוזר דאסור לישאל משום חב"ע וכנ"ל אבל למ"ד יאוש קני א"כ שפיר בהקדיש דבר הגזול אחר יאוש ל"ח שה"ש משום דהוי שה"ש החוזר ע"י שאלה דהשאלה הוא בהיתר דל"ח חולין למפרע כיון דגם אחר השאלה נשאר הדבר שלו והי' ביכולתו להקדיש ושוב חשיב כהתחיל ההקדש ול"ח חב"ע דחולין ממילא הוי א"כ י"ל כיון דבאמת ס"ל לעולא דלענין קנין מהני יאוש כדי ורק דלהקרבה ל"מ חד קנין א"כ ממילא בהקדיש דבר הגזול ל"ח רק חד קנין דהא כיון דיאוש קני א"כ אף אחר השאלה יהי' שלו והי' ביכולתו להקדיש וחשיב כהתחיל ההקדש ושוב ל"ח חב"ע דדמי לפדיון דחולין ממילא הוי ושוב השאלה הוא בהיתר ושוב חשיב שינוי החוזר א"כ כיון דס"ל לעולא דיאוש כדי מהני שוב גם בהקדש ל"ח רק חד קנין ול"מ לענין הקרבה ושפיר קאמר הש"ס קסבר יאוש לחוד ל"ק היינו דל"מ חד קנין לענין הקרבה וכיון דס"ל באמת יאוש כדי קני שוב גם בהקדש ל"ח רק חד קנין ושוב חשיב מהב"ע ומיושב הכל בס"ד לנכון וז"ב למעיין היטב ודוק: