מהר"ש חלק ב סט

סי' י"ג שוכ"ט לכבוד יד"נ הרב הגאון החו"ב החו"ע היחסין כש"ת מו"ה יהודה ליב נ"י אבד"ק ברזאסטיק יע"א

בדבר שאלתו בדיין א' שסידר גט ביחידות וגם הסופר הי' קרוב להדיין היינו נכדו וכעת המגרש נסע ולא נודע מקומו ע"כ שואל כת"ה אם יש להתיר האשה להינשא ע"כ תורף שאלתו

הנה מצד שהסופר הי' נכדו של המסדר אם אמנם כי מפורש הדבר ברמ"א סי' ק"ל וכולם לא יהי' קרובים להרב המסדר גם בסדר הגט מביא וגם מדקדקים שלא יהי' הסופר והעדים קרובים להמסדר מ"מ משמע דאינו רק זהירות לכתחילה אך לא לפסול בדיעבד. ולכאורה הי' מקום לומר דכיון דהכא דסידר ביחידי אף להחולקים על הנוב"י מ"מ מודים דלכתחילה בעי ב"ד בסידור הגט א"כ נהי דבדיעבד יש להכשיר אף בסידר ביחידי מ"מ הכא יש ב' פסולים דכ"א אסור לכתחילה וא"כ נודע מ"ש הלח"מ בפ"ז מיבום בהא דפריך הש"ס והא צריך למדחס"י לכרעה דשני פסולי דלכתחילה פסול אף בדיעבד וע' תוס' נדה ד"מ שכ' דאי הי' שייך בדם פסול דעמוד השחר אז בשני פסולים אף אם עלו ירדו וע' תוס' זבחים דפ"ד וע' ביו"ד בכמ"ק דתרי קילי בהפ"מ לא מקילין וע' ברע"ב דב' שבותין גזרו אף בביה"ש והאעו"ז חולק

אך באמת הכא משמע דהא דסופר לא יהי' קרוב להמסדר הוא רק יש מדקדקים ואף פסול לכתחילה אינו וז"ב. עתה נדבר מצד עיקר הדין שסידרו ביחידות

הנה מקור הדין הוא דברי התה"ד שהביא בשם הא"ז לפסול גט הניתן בלילה כמו חליצה שפסול בלילה והנה מקודם י"ל בהא דקאמר בש"ס יבמות דק"ד דת"ק ס"ל דחליצה דמי לגמ"ד ור"א ס"ל דדמי לתחילת דין ולהבין פלוגתתם י"ל דהנה בשו"ת ח"ס אה"ע סי' ס"ה כ' דגט לכ"ע פסול בלילה דבשלמא חליצה י"ל דתיכף משמת הבעל פקע מקצת האיסור וגמר ההיתר הוא אחר החליצה שפיר י"ל דזה הוי כגמ"ד דזהו ענין דין כמו דהפקעת ממון מרל"ר בעי שיהי' ביום מכ"ש הפקעת אישות בעי ג"כ ביום ורק הכא דכבר התחיל האישות להפקיע בשעת מיתת הבעל א"כ י"ל דהוי החליצה כגמ"ד אבל בגט דכל הפקעת האישות הוא בשעת הגט לכ"ע פסול בלילה עכ"ד. וכבר קדמו בזה בשו"ת הרא"ם ח"ב סי' ל"ה וע' שו"ת ד"ח אה"ע ח"ב סי' צ"ד: ועפ"ז י"ל דהנה נודע מ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבום וע' שו"ת ח"ס אה"ע ח"א סי' מ"א ובח"ב סי' ס"ז מה שפלפל בזה עם הגאון מוהרש"ק ז"ל וע' בספר שבעה עינים מה שפלפלו בזה כל הגאונים. אך כ"ז א"נ דאיסור יבמה לשוק הוא עדיין מצד קנין אישות של הבעל רק דאחר מיתתו קליש האיסור ומינתיק מאיסור מיתה לאיסור לאו א"כ שפיר י"ל בזה מחזיקין מאל"א אבל א"נ דבשעת מיתת הבעל פקע לגמרי איסור הראשון רק דהיבם מטיל עלי' איסור חדש א"כ לענין איסור היבם ליכא ח"א. א"כ הכ"נ זב"ז תלוי א"נ דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת איסור האישות רק דאחר מיתה קליש לי' האיסור ואחר החליצה פקע לגמרי וכעין הא דבעי' בש"ס נדרים דס"ט אי בעל מיקלש קליש א"כ שפיר י"ל דחליצה הוי כגמ"ד אבל א"נ דהאיסור מחמת הבעל פקע לגמרי במיתתו רק דהיבם מטיל איסור חדש ואיסור זה פקע בשעת חליצה א"כ פשיטא דהוי כתחילת דין דהא כל האיסור נפקע בשעת חליצה ובוודאי הוי כתחילת דין

וא"כ י"ל עפי"מ המפורש בש"ס גיטין דפ"ד דמודה ר"א בגירש חוץ מפלוני וניסת לאחר ונתארמלה דמותרת לזה ופריך רשב"א והיכן מצינו זה אוסר וזה מתיר ולא והרי יבם דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל משרי שרי עכ"ל. ונשמע דא"נ דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת איסור האישות של הבעל וא"כ שפיר הי' מיקרי זה אוסר וזה מתיר ולא הי' קשה על ר"א אך רשב"א ס"ל דאיסור יבמה לשוק הוא איסור חדש ושוב ל"ח בכלל זה אוסר וזה מתיר דהאיסור היא מחמת היבם ובאמת לפ"ז ל"ש בזה מחזיקין מאל"א א"כ א"ש הפלוגתא ביבמות דת"ק ס"ל דאיסור זיקה ליבם הוא מפאת האישות של הבעל רק דבשעת מיתה הוקלש האיסור וגמר ההיתר הוא בשעת החליצה וא"כ שפיר הוי כגמ"ד וכשר בלילה אבל ר"א קאי בשיטת בנו ר"ש דפריך שם והיכן מצינו זה אוסר וזה מתיר ועכצ"ל דס"ל דעיקר האיסור האישות פקע לגמרי במיתת הבעל וזיקת היבם הוא איסור חדש ובא מחמת היבם וזה האיסור פקע לגמרי בשעת חליצה וא"כ הוי כתחילת דין ופסול בלילה וז"ב בס"ד: עכ"פ נשמע דלדידן דקיי"ל כר"א דחליצה פסול בלילה ע"כ דס"ל דאיסור זיקת היבם הוי איסור חדש ושוב ל"ש לומר בזה מחזיקין מאל"א דהוי איסורים חלוקים ואדרבה לא משכחת איסור האחרון כ"ז שחל איסור הראשון וא"כ אף לשיטת הש"ך ך בסי' נ' דבנולד ריעותא מחיים ל"מ ח"ה שם עכ"פ שייך טריפות גם בעודה חי ויש בו איסור אמ"ה א"כ שפיר י"ל הואיל שהס' נולד בעוד איסור אמ"ה עליו שפיר ל"ח ח"ה אבל לענין זיקת יבם דלא חל רק אחר מיתת הבעל י"ל דל"א מחזיקין מאל"א והרבה יש לפלפל בדברי הש"ך שם ובדברי הש"ש מ"ש לתרץ קושית התוס' נדה ד"ב ואכ"מ

נחזור דעכ"פ י"ל דגט כיון דנפקע האישות לגמרי ע"י הגט עי"ז הוי כדין ופסול בלילה ואזדא מה שהעיר בח"ס שם הא בד"מ מהני בנתרצו הבע"ד לדון בלילה ועפ"ז א"ש דבממון דמועיל הודאות בע"ד א"כ באם נתרצו הבע"ד לדון בלילה נהי די"ל דבלילה אין עליהם תורת ב"ד אבל עכ"פ בממון מהני קיבל