מהר"ש חלק ב סח

קושית הש"ס למאן דלא ס"ל דם נעכר מ"מ תיקשי דבאמת הקשו בתוס' די"ל דדם הותרה בכלל נבילה רק שכ' הצל"ח די"ל באמת דם אסור בהנאה ורק הא דהתירה התורה ליתן כל הנבילה לעכו"ם ומשמע אף עם דמו מיירי כשבישלו דפקע איסור דם עיי"ש וא"כ תיקשי דמאי פריך והרי דם הא יש ללמוד מכלל היתר נבילה דמשמע אף עם דמו ואי די"ל דמיירי כשבישלו הא עיקר ההיתר בדם שבישלו משום שינוי כמ"ש בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה ס"ק ב' וכבר קדמו בזה בר"ן חילין פכ"ה בהא דבר יונה שנפל לכדא דכמכא עיי"ש וכ"ז בתר דידעינן דדם מותר בהנאה א"כ דם שבישלו מותר אבל א"נ דדם אסור בהנאה שוב אף בנתבשלו אסור דבא"ה ל"מ שינוי וע"כ נשמע מדהתירה התורה ליתן כל הנבילה אף עם דמו ע"כ דדם מותר בהנאה וצ"ע כעת ולא באתי רק להעיר. ובזה י"ל מה שהקשו דלמ"ד דחלב יאסור משום דם א"כ מאי קאמר הש"ס דלמה אסרה התורה בב"ח הא דם שבישלו מותר מה"ת

ועפ"ז א"ש דהא דדם שבישלו מותר הוא משום שינוי וכ"ז בתר דידעינן דחלב מותר וע"כ הטעם משום שינוי וחזינן דע"י שינוי פקע האיסור א"כ ה"ה בדם שבישלו אבל לפי הס"ד דחלב אסור וע"כ דל"מ שינוי להפקיע האיסור ה"ה בדם שבישלו י"ל דאסור ושפיר פריך הש"ס למה הוצרכה התורה לאסור בב"ח וא"ש הכל לנכון בס"ד

ב) ובהיותי בזהנ"ל ליישב קושית האחרונים שהקשו בהא דפריך הש"ס והרי אמ"ה לשי' הרמב"ם ז"ל דמפרכסת אסור לב"נ דלית לי' הא דמא"מ וא"כ שמא מיירי הכא באמ"ה של מפרכסת דשרי לישראל וכבר יש מזה אריכות בכל אחרונים אך לענ"ד נ"ל ליישב דכבר הבאתי לעיל קושית ה"ג מוהר"י ז"ל בהא דפריך והרי אמ"ה הא אמ"ה הואיל שיש לו תקנה בשחיטה חשיב יש היתר לאיסורו ושוב ל"ד לנבילה ושפיר דמותר בהנאה. אך באמת י"ל דזה ל"ח יש היתר לאיסורו דבשלמא בחדש אותה תבואה שהי' אסור מקודם הותר אח"כ אבל הכא עיקר האיסור כשהוא חי וכשנשחט שוב אין בו חיות

אך באמת י"ל דעדן חשיב יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת שחייה עדיין ועיין תוס' יבמות דל"ג שכ' דטריפה אין לה היתר אף בנשחטה אבל אמ"ה אתי שחיטה ומפקע לי וע"כ הכוונה במפרכסת וז"ב

והנה י"ל דכ"ז למ"ד מפרכסת אסור לב"נ וע"כ דחשיב כיש לו עוד חיות ושפיר חשיב יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת אבל למ"ד מותר לב"נ והטעם משום דאין בו כל החיות ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו. ועפ"ז א"ש דאיך מיירי במפרכסת דשרי לישראל ואסור לב"נ. ז"א דע"כ המקשן דפריך והרי אמ"ה מוכרח לסבור דמפרכסת מותר לב"נ ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו דאלת"ה שוב יוקשה דהא יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת וע"כ דהמקשן ס"ל דמותר לב"נ ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו ושפיר פריך הש"ס וז"ב ונכון בס"ד:

נחזור להנ"ל דעכ"פ ז"פ דבאיסורי אכילה מועיל שינוי וא"כ י"ל דמותר לאוכלו אף גוף הדבר ששורפו וכמ"ש כת"ה מהא דמוסק ובפרט דמפורש בש"ס פסחים דט"ו ט"ב דפת שעיפשה חשיב עפרא בעלמא והש"ס מדמה לזה חמץ בזמן איסורו ד"ת ובמסקנא דחו דזה חשיב עפרא בעלמא וי"ל דזה תלוי בהא דבש"ס שבועות דכ"ג ס"ד דהש"ס דכמו בנשבע סתם שלא אוכל אין עפר בכלל שבועתו ה"ה בסתם אין נבילה בכלל שבועתו ולמסקנא דמשני אלא משכחת לה כדרבא ופירש"י ז"ל דלמסקנא ס"ל דסתם נבילה הוי בכלל שבועתו כיון דרק ארי דרבוע עלה ולהתוס' שם אינו כן ולפ"ז י"ל דס"ד דהש"ס דאיסור תורה חשיב כא"ר לאכילה וכמו בא"ר לאכילה מצד עצמו ליכא איסור לטמא תרומה ה"ה ע"י איסור תורה חשיב כא"ר רק בשעה ששית דאסור רק מדרבנן ובוודאי דל"ח רק איסור גברא א"כ ל"ח בכלל א"ר ויש בו איסור טומאה ודחה הש"ס די"ל דגם איסור תורה ל"ח כא"ר לאכילה וכפירש"י ז"ל במסקנא דשבועות. עכ"פ מפורש דבא"ר לאכילה חשיב כעפר מכ"ש היכי דבאמת עפר הוא בוודאי פקע איסורו. ובפרט דהכא אינו אוכל גוף דבר הנשרף רק שהמשקה הולך דרך האפר ואם יש חשש שנתערב אף מעט מהאפר תוך הציקער והשמן מ"מ מותר דל"מ אם יש רוב מההיתר א"כ קיי"ל דדבר הפוגם אינו אוסר תערובתו ואף אם ליכא רוב מ"מ לשיטת הפמ"ג בסי' ק"ג דמידי שפוגם בעצם ואין הפגם מחמת התערובות נהי דבאפי נפשי' אסור לאכול עכ"פ מדרבנן מ"מ בתערובות אף פחות ממשהו מותר ואף לשיטת החוו"ד שם דההיתר הוא רק משום דאמרי' קמא קמא בטל אבל עכ"פ אף רוב ל"צ ואף דגם בחמץ שנחרך קודם זמנו אפ"ה אסור באכילה הוא רק מטעם אחשבי' וא"כ נודע מ"ש הפוסקים דבתערובות ל"ש אחשבי' וא"כ אף אם הי' בירור שנכנס מעט מהגחלים לתוך המשקה מ"מ מותר ובפרט דלפי דברי כת"ה אין נכנס כלל מהגחלים לתוך המשקה רק שהמשקה הולך דרך הגחלים ונפקע הפסולת מהציקער א"כ קרוב לוודאי שלא נשאר כלל מהגחלים בתוך המשקה א"כ ליכא שום חשש ובפרט דגם בגוף הגחלים ליכא שום חשש דאף דשלכ"א אסור מדרבנן מ"מ ח"ש שלכ"א אף אוד"ר ליכא כמ"ש במח"ל שבועות דכ"ג ובישי"ע סי' תרי"ב ובפרט דהכא שייך ההיתר דנשתנה וכמ"ש הרשב"א ז"ל ובאיסורי אכילה לכ"ע מועיל היתר דנשתנה ע"כ פשוט דליכא בזה שום חשש וז"ב בס"ד לדינא

בעה"ח ג' תולדות א' דר"ח כסלו תרס"ו לפ"ק ראדאמישלא והנני ידידו ה"ק שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל.