מהר"ש חלק ב סז

מכ"ש כשנעשה אפר דחשיב פנ"ח כמ"ש הרשב"א פשיטא דמותר באכילה ועדיף משלכ"א. ואף שבפמ"ג סי' פ"ד וסי' פ"ז מפורש דאפר בב"ח אסור לפי שבשאר נקברים אף דאפרן אסור מ"מ חשיב שלכ"א אבל בב"ח דשלכ"א אסור מה"ת ה"ה דהאפר נמי אסור מה"ת ובאמת לשי' החוו"ד בסי' ק"ג י"ל דשלכ"א כזה שא"א שיחזור לאיסורו הראשון שלכ"א כזה לא אסרה התורה. אך מהפמ"ג מוכח דעכ"פ אפר חשיב שלכ"א ומש"ה נסתפק שם בסי' פ"ד אי מותר לבריא. עכ"פ י"ל דרק בא"ה דל"מ שינוי ועיין שו"ת פר"מ שהאריך בזה לענין החלב מהבהמות שאוכלין חמץ עיי"ש א"כ י"ל דגם האפר אסור אבל באיסורי אכילה דמועיל שינוי מכ"ש דבנעשה אפר מותר דאף דשלכ"א עכ"פ איסור יש מ"מ הכא א"צ לדון מטעם שלכ"א רק מטעם שינוי ובפרט דגם לענין שלכ"א שיטת התוס' דליכא רק איד"ר וע' במלמ"ל פ"ה מיסוה"ת ושפיר י"ל דבכה"ג אף לבריא מותר. וראיתי בספר ציונים לתורה לש"ב הגאון הר' יוסף שיחי' כלל ל' שהביא ראי' דהיכי דחז"ל ציווי לשרוף אז חשיב נעשה מצותו אף מה"ת מתוס' סוכה דל"ה שנסתפקו אי שריפת ערלה הוא רק מדרבנן וא"כ למה חשיב ערלה בכלל נשרפין שם בתמורה והא עיקר הטעם דנשרפין הוא משום דנעשה מצותו וע"כ כנ"ל עיי"ש

ולענ"ד לפמ"ש הפמ"ג הנ"ל דאפר נקברים אינו אסור רק מדרבנן דחשיב שלכ"ה א"כ בערלה דמה"ת מותר בשלכ"ה שוב האפר מותר מה"ת וכל איסורו הוא רק מדרבנן ושוב כיון דמדרבנן מצותו בשריפה שוב דרבנן מהני לדרבנן וז"ב. שוב מצאתי בפמ"ג או"ח סי' תמ"ה ס"ק ב' שהרגיש בדברי ש"ב הגאון הנ"ל עיי"ש וז"ל ואולי ס"ל לרש"י דערלה אינו נשרף רק מדרבנן וע' תוס' שבת דכ"ה ע"א וע"כ דאפר נקברים אינו אסור מה"ת עכ"ל. ונראה שהפמ"ג הרגיש בכל דברינו וצ"ע על ש"ב הג' יחי' שלא העיר מכ"ז

א) והנה בהא דפריך בש"ס פסחים דכ"ב והרי אמ"ה הקשה ח"א מש"ס בכורות ד"ו דנסתפק הש"ס דחלב אסור משום אמ"ה ועיקר ההיתר מטעם שינוי וא"כ א"נ דאמ"ה אסור בהנאה שוב גם חלב יהי' אסור דבא"ה ל"מ שינוי עכת"ק

אך באמת י"ל דעיי"ש בריט"א שכ' דפשיטא דחלב נ"ח בכלל אמ"ה רק דהי' הו"א לאסור מכח בשר מן החי ובשר מן החי נלמוד מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו וא"כ פשיטא דאף א"נ דאמ"ה אסור בהנאה אבל בשר מן החי דנלמוד מקרא דטריפה הוא בכלל היתר הנאה דטריפה ושוב מועיל השינוי להתיר ומש"ה חלב מותר והש"ס לא פריך רק מאמ"ה וז"ב ונכון. אך עוד י"ל דהנה אקושי' והרי חדש משני בירושלמי די"ל דחדש הואיל שיש היתר לאיסורו א"א ללמוד מנבילה ושפיר לא נאסרה בהנאה. והקשה הגאון מהארימלוב ז"ל דא"כ מאי פריך הש"ס והרי אמ"ה הא י"ל אמ"ה שיש היתר לאיסורו ע"י שחיטה ולא דמי לנבילה וא"א ללמוד בו א"ה ובאמת מצינו כן בש"ס חולין דס"ט לענין חלב מאבר היוצא דמחלק הש"ס בין יש לו תקנתא בשחיטה אך באמת א"ש דהש"ס מיירי בחתך אבר מבהמה חיה דשוב אין לו תקנה בשחיטה אותו אבר ושוב הי' הו"א דאסור בהנאה. ומיושב עפ"ז קושית הגרעק"א דנלמוד היתר הנאה מהא דלא תחרוש בשור וחמור יחדיו ומוכח דבשור לחוד מותר לחרוש וע"כ דאמ"ה מותר בהנאה. ועפ"ז א"ש דלחרוש פשיטא דמותר כיון דיש לו תקנה בשחיטה ופשיטא דמותר בהנאה וז"ב ונכון

ועפ"ז מיושב הכל דמפורש בש"ס דעיקר ההיתר בחלב הוא משום דיש לו תקנה בשחיטה והראי' דחלב מאבר היוצא באמת אסור וא"כ אף א"נ דאמ"ה אסור בהנאה מ"מ פשיטא דהחלב מותר משום דנשתנה ואין לומר דבאמ"ה ל"מ שינוי ז"א דכ"ז שיש לו תקנה בשחיטה פשיטא דמותר בהנאה ושוב החלב מיתר משום דנשתנה ובאיסורי אכילה מהני שינוי ועיקר פירכת הש"ס באבר שאין לו תקנה בשחיטה ובזה הי"א דיתסור בהנאה ובאמת א"נ דאבר שאין לו תקנה בשחיטה אסור בהנאה אז פשיטא דחלב מאבר היוצא אסור אך בעיית הש"ס בחולין היא לפי המסקנא דתמיד אמ"ה מותר בהנאה אז י"ל דגם בחלב מאבר היוצא מותר משום דנשתנה והי' אפ"ל דזה בעיית הש"ס א"נ דההיתר משום שינוי ושוב אף חלב מאבר היוצא מותר או דילמא דלא כשיטת הר' יונה ואף בנשתנה לא פקע האיסור רק היתר דחלב הוא מגזה"כ וא"כ י"ל דאפשר לחלק בין יש לו תקנה בשחיטה ומיושב הכל לנכון בס"ד. אך עפ"ז עדן יוקשה בהא דפריך הש"ס והרי דם למ"ד באיסור חלב הוא משום דם נשמע ע"כ דדם מותר בהנאה דאלת"ה מדוע חלב מותר הא בא"ה ל"מ שינוי ואף דלכאורה י"ל דקושית הש"ס קאי למאן דלא ס"ל דם נעכר ולדידי' פשיטא דאפשר למילף היתר הנאה משם. ובפרט לפי"מ שהערנו ח"א לומר דהא דלא יליף ר"ש היתר הנאה בגיד ק"ו מדם משום דס"ל דם לא הוי בכלל בשר ומש"ה צריך קרא מיוחד לדם שרצים שיטמא אבל לדידן דם הוי בכלל בשר עכ"ד. ותיקשי לכאורה דמאי פריך הש"ס והרי דם הא י"ל דדם הותר בכלל נבילה וע"כ נצטרך לדחוק דקושית הש"ס הוא לר"ש דס"ל גיד אסור בהנאה וע"כ דס"ל דדם לא הוי בכלל בשר וע"ז פריך הש"ס מנ"ל באמת דדם מותר בהנאה

ועפ"ז לא יוקשה קושיתי דנילף מהיתר חלב דממ"נ לדידן ניחא בוודאי דנלמוד היתר הנאה דהוי בכלל בשר ורק עיקר הקושיא לר"ש ור"ש הא לא ס"ל דם נעכר רק אברים מתפרקים ע' ש"ס נדה ד"ט. אך באמת דברי החכם הנ"ל אינם א' דבהדיא כ' בתוס' שם דלכ"ע אינו בכלל בשר ועוד דא"כ למה לא משני אקושי' דהרי דם דהותרה בכלל נבילה ואח"כ יפרוך אלא למ"ד גיד אסור בהנאה וע"כ דדם לא הוי בכלל בשר מא"ל וע"כ נשמע דגם לדידן דם אינו בכלל בשר ושוב י"ל דקאי גם למ"ד דם נעכר ושוב יש ללמוד היתר הנאה מחלב ועוד אף א"נ דקאי