מהר"ש חלק ב סו

לא חל עליו איסור חמץ. ובאמת נספקתי לר"ש דלא חל איסור חמץ אטבל ונימא דאחר הפרשה דפקע איסור טבל חל איסור חמץ ול"צ שי"נ של היתר כס"ד דש"ס פסחים דל"ג דהחמיץ בתלוש מהני הפרשה. וא"כ יש להסתפק בהפריש מיני' ובי' אי חל איסור חמץ על התרומה דהא באמת י"ל דלא חל איסור תרומה ואף שי"ל דחשיב מוסיף לכהנים אך לפי"מ שנסתפק הראש יוסף בענין שבשעת חלות איסורו לא הי' מוסיף ורק אח"כ מת אשת אחיו וא"כ לגבי אותו אח דפקע איסור אחות אשה לדידי' חל איסור אשת אח מי נימא דחייל אכל האחין מטעם מוסיף א"ד כיון דלא הי' מוסיף בתחילת נשואי האח אף דלגבי מי שמשכח רווחא חייל מ"מ ל"ח מוסיף ועיי"ש שהוכיח מתוס' חולין ד"צ דבכה"ג ל"ח מוסיף ושוב י"ל דבכה"ג כיון דבשעה שנתחמץ לא חל לשום אדם דהי' אסור מטעם טבל נהי כשנפרש פקע איסור טבל וחל איסור חמץ לכהנים מ"מ ל"ח מוסיף ולזר אין בו איסור חמץ

אך י"ל דזה תלוי בשיטת התוס' והרא"ש נדרים די"ב דאיסור תרומה לזר ל"ח דבר הנדור משום דאינו איסור חדש רק שהוא איסור טבל הקדים רק דהועיל הפרשה להתירו לכהן ולהתיר השיריים אך הוכחתי דכמ"פ ס"ל דבעודו טבל חל שם איסור על כל העיסה ובשעת הפרשה פקע איסור הראשון לגמרי ונתחדש איסור תרומה וזה האיסור אסרה התורה רק לזרים וכ"מ שיטת הר"ן שם א"כ י"ל דזב"ז תלוי דא"נ דאיסור תרומה לזרים הוא איסר טבל הקדים א"כ שפיר דמי לדברי הרא"י דבשעת שנתחמץ לא הי' לו חלות לשום אדם נהי דכשנפרש פקע איסור טבל לכהן וחל עליו איסור חמץ דמתלי תלוי מ"מ לגבי זרים עדן איסור הראשון ונהי שי"ל דחשיב מוסיף מ"מ כיון דלא הי' מוסיף בשעתן ל"מ אבל א"נ דאיסור תרומה הוי איסור חדש א"כ י"ל דנהי דקודם הפרשה לא חל איסור חמץ מ"מ אח"כ בשעת הפרשה פקע איסור טבל וחל איסור חמץ עם איסור תרומה מכח ב"א כמ"ש בתוס' שבועות דכ"ד דהא כשמתה פקע איסור אמה"ח וחל איסור יוה"כ ונבילה בב"א עיי"ש וא"כ הכ"נ כן בזה וז"ב בס"ד וא"כ סוגית הש"ס דפסחים דל"ג דס"ד דבהחמיץ בתלוש מהני הפרשה וא"כ מיירי מתני' אף בהחמיץ והפריש אח"כ ואף א"נ דמעיקרא לא חל איסור חמץ אפ"ה אח"כ יחול האיסור חמץ גם על התרומה מטעם דהוי איסור חדש וחלק מטעם ב"א ודו"ק בזה כי הוא הערה יקרה ונכונה ובעיקר הא דשי"נ כי המצל"ח דאף למ"ד אחר חמץ הפסח מותר אפ"ה ל"מ והטעם י"ל משום דאסור להשהותו מכח איסור ב"י וא"כ יש להעיר לפמ"ש האעו"ז והברכת אברהם דלמ"ד חמץ בשריפה א"כ יוכל להנות מגחלתו ושוב מועיל ביטול אף לאחז"א ושוב אפשר לבטלו ושוב לא יעבור על איסור ב"י ושוב יהי' מותר להשהותו ושוב יהי' חשיב שיריים ניכרין והרבה יש להאריך בזה אך רוב הטרדות מנעוני

בעה"ח ועש"ק תרומה שנתרנ"ב לפ"ק ראדומישלא. והנני ידידך ש"ב האוהבך בלונ"ח סימן יב. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה שמחה פרענקיל נ"י אבד"ק סקאווין יע"א

בדבר שאלתו שיש מין גחלים הנעשים מדם או מן עצמות שלוקחים הדם ועצמות ושורפים עד שנתהווה מהם גחלים ובעלי הפאבריק שעושים ציקער שמן הולך הציקער והשמן דרך הנחלים והפעולה הוא שהגחלים יוציאו את הפסולת מן הציקער ושמן אבל מגוף הגחלים אינו מתערב בתוך הציקער ושמן ואינו נותן שום טעם אי מותר לכתחילה שילך הציקר והשומן דרך הגחלים ע"כ תורף שאלתו

והנה כת"ה הביא הדין המפורש בש"ע סי' פ"ד דשרף שרוף מותר לאוכלו לצורך רפואה דעפרא בעלמא היא ומשמע דלבריא אסור והטעם י"ל דבאמת ל"ח כעפר גמור רק דחשיב כא"ר לאכילה והוי שלכ"א ואסור באכילה מדרבנן עכ"פ ורק לחשאב"ס מותר בשלכ"א כמפורש בש"ס פסחים דכ"ו דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא. והנה יפה הביא דברי הפמ"ג דמשמע לי' דרק לשורפו לכתחילה כדי לאוכלו י"ל דאסור דהוי כמבטל איסור לכתחלה אבל בדיעבד אם שורפו מותר אף לבריא די"ל דל"ח בכלל שלכ"א ג"כ דהוי כעפרא בעלמא ועדיף משלכ"א דשם עכ"פ גוף האיסור לא נשתנה רק שעירב בו דבר מר שפיר י"ל דיש בו עכ"פ איד"ר כיון שמשכחת עוד שיהי' איסור תורה בהדבר אם יטיל משם הדבר מר וכמ"ש בחוו"ד סי' ק"ג לחלוק על הכו"פ שכ' דבב"ח הואיל דשלכ"א אסור מה"ת ה"ה דנוטל"פ יתסור מה"ת ודחה החוו"ד דבשלכ"א אם יקח הדבר מר מהתערובות יחזור לאיסורו שפיר אסור בב"ח אבל בנוטל"פ דלא משכחת שיחזור לאיסורו גם בב"ח מותר ולפ"ז י"ל בנעשה עפר דלא משכחת שיחזור לאיסורו שפיר גם איד"ר ליכא ומותר אף לבריא לאוכלו. והנה בפמ"ג העיר די"ל דרק לענין הנאה מותר היכי דנעשה עפר אבל לענין אכילה י"ל דאסור ודחה דאדרבה לענין אכילה בודאי שרי והכונה י"ל דא"ה קיי"ל דל"מ אף בנשתנה עיין רש"י ור"ן ע"ז דמ"ו ע"ב א"כ הי' הו"א דגם האפר יהי' אסור אף דזה חשיב נשתנה כמ"ש ברשב"א קדושין דנ"ז דמש"ה המקדש בא"ה אינה מקודשת אף שתוכל להנות מאפרן מ"מ האפר חשיב דשלב"ל ואף דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי מ"מ במידי דהגוף משתנה ל"מ וכ"ז בא"ה אז ל"מ שינוי משום דזה גופא חשיב הנאה וכעין שכ' הפוסקים דבא"ה לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מה"ת וע' בחוו"ד סי' צ"ט שכ' דבא"ה אף איד"ר אסור להוסיף משום דזה גופא חשיב הנאה עיי"ש ואפ"ה קיי"ל דבשרפו האפר מותר כיון דעכ"פ כעת אינו נהנה מגוף הא"ה ומכ"ש במידי דאסור רק באכילה פשיטא דבשרפו ונעשה אפר דמותר באכילה דבאיסורי אכילה מועיל שינוי