מהר"ש חלק ב סה

שם אבל הכא עכ"פ חל איסור טבל. ומה שחדשת דהכא ע"כ מיירי בכבר הופרש ממנו תר"ג דבלא"ה לא יהי' טבל כלל כיון דלא משכחת הפרשה שוב אינו טבל כלל ומש"ה לא נקט רק עד שיעשר דבשאר מעשרות ל"צ לר"ש שי"נ

ובזה נדחים דבריך דהא כיון דמיירי באפשר בחולין א"כ ישאר עכ"פ תבואה ביום מחר שיהי' היתר א"כ ע"כ נהי שי"ל דל"מ הפרשה זאת בשבת אבל עכ"פ הוי טבל וחוץ לזה גם בא"א בחולין מ"מ נהי דעכשיו יצטרך החולה לאוכלה מ"מ עכ"פ בעצם הי' שייך בי' הפרשה באם הי' נתרפא החולה בכזית אחד א"כ עכ"פ חל איסור טבל. ובפרט מה שפשוט לך דע"כ מיירי בכבר נתרם ממנו תר"ג דבלא"ה לא חל כלל איסור טבל ז"א דבאפשר בחולין שוב יבא לכלל הפרשה א"כ נהי דיש לומר דל"מ עכשיו הפרשה דבעי שי"נ מיד מ"מ עכ"פ חל איסור טבל ושפיר ב"ב קופות לב"ת מאכילין תרומה וז"ב ומ"ש דאי איסור הותרו אצל פק"נ א"כ חשיב ברשותו להקדיש ואנכי דחיתי דלא הותרו רק בשעת אכילה אז חשיב כאוכל היתר אבל קודם אכילה שפיר שם איסוה"נ עליו וע"ז הבאת מש"ס פסחים דפ"ה דאי טומאה הותרה א"כ הוי קרבן כשר ויש בו משום שבורת עצם לפלא שלא הבנת החילוק באמת בשעת אכילה למ"ד הותרה הוי כאוכל היתר ממש והראי' דלמ"ד דחויה בעי ריצוי ציץ ולמ"ד הותרה ל"צ ריצוי דהוי כהיתר ממש וע' תוס' יומא ד"ו שכ' דאם נטמאה למ"ד דחויה אף שזורקין הדם מ"מ יש לקנוס שלא יתאכל הבשר דל"ח נזרק בהיתר וע' סנהדרין דט"ז דלמ"ד טומאה הותרה א"צ לעבר השנה אבל למ"ד דחויה מעברין ועיי"ש ביומא ד"ו דלע"ד טומאה דחויה צריכין להפרישו מט"מ כדי שלא יצטרך לעבוד בטומאה ולמ"ד הותרה א"צ ונודע מחלוקת הפוסקים באישתפיך חמימי דלאחה"מ בשבת אי מותר למול כיון דידעינן שנצטרך לחלל שבת ותלוי נמי בזה אי פ"נ דחויה או הותרה אך כ"ז בשעת אכילה אז הוי היתר לגמרי אבל קודם אכילתו בודאי שם א"ה עליו וחשיב א"ב וע"ז הבאתי מחלוקת מהרש"א ומהרש"ל יבמות דל"ג ומש"ס ביצה די"א וע"כ פשיטא דשם א"ה עליו וא"ב להקדיש וז"ב

ומ"ש דלר"ש דלא חל איסור חמץ אאיסור טבל ורק כשמפריש ממק"א אז נפקע איסור טבל ואז יחול איסור חמץ ושוב לא יועיל ההפרשה דל"ח שי"נ ושוב יש חיסור טבל ורק שי"ל דחשיב ב"א דאי לא הי' נתחמץ הי' פקע איסור טבל ירק ע"י שנתחמץ נתעורר איסור טבל ושוב הוי ב"א ועפ"ז הקשית דמשכחת שיחול איסור חמץ בעודו משום טבל ושוב איסורו משום ב"ת חמץ חשיב בשלמא אי ל"צ שי"נ א"כ לא משכחת שיחול איסור חמץ רק בהפקעת איסור טבל א"כ ל"ח איסורו משום ב"ת חמץ אבל השתא משכחת שיחול איסור חמץ בעודו איסור טבל עליו ועפ"ז ישבת דר"ש ל"צ שיריים של היתר ושוב חשיב אין איסורו משום ב"ת חמץ. אבל הרמב"ם דס"ל בעי שי"נ ושוב בשעת הפרשה ל"מ ההפרשה ושוב משכחת איסור טבל בהדי איסור חמץ א"כ מש"ה לא נקט הרמב"ם הטעם דאאחע"א רק מטעם מה"ב עכת"ד תמי' לי עליך וכי הקושיא על הרמב"ם מדוע לא נקט הטעם דאאחע"א אדרבה הקושיא אהרמב"ם דכיון דס"ל כולל א"כ שפיר חל איסור חמץ אאיסור טבל דהוי כולל ושוב ל"ש אין איסורי משום ב"ת חמץ ואי דטעם הרמב"ם משום מה"ב א"כ מדוע נדחק הש"ס לומר ר"ש הוא מדוע ל"ק משום מה"ב וכת"ה כ' דהרמב"ם לא מצי לומר משום אאחע"א דהא משכחת שיחול איסור חמץ הא בלא"ה לשיטת הרמב"ם חל איסור חמץ משום דס"ל כולל ע"כ דבריך צ"ע. וגם מ"ש דאחר הפרשה יחול איסור חמץ ושוב לא יועיל ההפרשה משום דאין שי"נ תמי' הא בש"ס קאמר דמיירי בטבל שניטל ממנו תר"ג וא"כ בשאר מעשרות לא בעי לר"ש שי"נ וכמ"ש בר"ש פ"ג מתרומות

יג) והנה עפ"ז הי' מקום ליישב מדוע קאמר רק ר"ש והקשו דהא יש כמה מ"ד דל"ל כולל ועפ"ז ניחא לר"ש הא משכחת שיחול איסור חמץ אאיסור טבל דאחר הפרשה שוב לא יהי' איסור טבל דהא לשאר מעשרות ל"צ לר"ש שי"נ אבל לשאר מ"ד גם בשאר מעשרות בעי שי"נ ושוב משכחת אחר הפרשה שיחול איסור חמץ עם איסור טבל ביחד וז"ב אך בעיקר דבריך לר"ש דס"ל איסור חמץ לא חל בעודו טבל א"כ אחר הפרשה כיון דיחול איסור חמץ שיב לא יועיל ההפרשה כיון שאין שי"נ ושוב חל איסור טבל ורק דחל ג"כ איסור חמץ דהוי ב"א

הנה זה אמת דבכה"ג י"ל דחשיב ב"א אף שי"ל דחשיב טבל קדים דהא מקודם הי' בו איסור טבל וכיון דההפרשה ל"מ שוב נשאר איסור טבל הקדים אך אפ"ה שייך סברת התוס' רי"ד דהי מיני' מפקית דאי לא יחול איסור חמץ שוב יועיל ההפרשה ויופקע איסור טבל וחל איסור חמץ וכעין המפורש בגיטין דפ"ג ע"מ שלא תנשא לפלוני דאם ניסת לפלוני הגט בטל ושיטת התוס' דרק אחר מיתת המגרש בניסת אז הגט בטל אבל בחיי המגרש כיון דאם הגט בטל לא יחולו הנשואין ושוב לא הוי ביטול התנאי ושיטת הרמב"ן כיון דהי' דרך נשואין שוב הגט בעל וא"כ הקשה הב"ש סי' קמ"ג אהמחבר דמשמע שפסק דע"מ של"ת לאבא אף אם ניסת לו אין הגט בטל ומשמע דכיון דלא חלו הנשואין אין הגט בטל וקשה דע"מ של"ת לפלוני אם ניסת לו אפ"י בחיי המגרש אפ"ה הגט בטל אף דלא חלו הנשואין וכ' הב"ש דהכא ע"כ דהגט בטל דא"נ דאינו בטל שוב יחילו הנשואין ושוב ע"כ יתבטל הגט מש"ה צ"ל דהגט בטל אבל ע"מ של"ת לאבא אף א"נ דאין הגט בטל אפ"ה לא יחולו הנשואין ושוב ל"ח ביטול עיי"ש א"כ הכ"נ ע"כ דחל איסור חמץ דבלא"ה שוב יועיל ההפרשה ושוב לא יה' איסור טבל וע"כ דחל איסור חמץ

אך באמת לפענד"נ דאפ"ה חשיב אין איסורו משום ב"ת חמץ דבעי שתיכף בשעה שיתחמץ יחול עליו איסור חמץ וכיון דבשעה שנתחמץ קודם הפרשה לא חל עליו נהי דאחר הפרשה יחול מטעם ב"א מ"מ ל"ח איסורו משום ב"ת חמץ כיון דבשעה שנתחמץ