מהר"ש חלק ב סד

דבשעת גלגול יש ס' דילמא מיטמאה ואדרבה כיון דמצוון לשומרה בטהרה בוודאי לא יזדמן לה טומאה וכיון שכן שפיר בשעת הגלגול חל עליו קדושת חלה כיון דאז עיקרו עומד לאכילה ול"ח דילמא מיעמא כיון דצריך לשומרה בטהרה בטח לא יזדמן לה טומאה וא"ש דברינו בס"ד

ומה שחדשת דהיכי שא"א לעשות כולו היתר היינו דא"א להפריש ממק"א שוב ל"ח ריבוי כוחני וע"ז אמרתי דלת"ק דטבל קיל שוב א"א להפריש מגופה ושוב ל"מ הפרשה ממק"א ושוב יצטרך להפריש מגופה ושוב ל"ח ריבוי היתר כחוני ודחיתי דבריך לעיל. לא אדע ע"מ שלא הבנת דברי דבשלמא שם מיד בשעת הגלגול הי' ס' שמא יזדמן טומאה א"כ ע"כ ס"ד דהש"ס דהתרומה לא הטילו עליו חיוב חלה כלל א"כ גם ממק"א ל"מ הפרשה אבל הכא בשעת הגלגול הי' עומד להפריש מגופו וחל עליו קדושת תרומה נהי דאח"כ בשעה שיזדמן חשיב"ס א"כ טבל קיל ואסור להפריש אבל עכ"פ לא פקעה קדושת התרומה שיש בתוכו ושוב חל עליו הפרשה ממק"א ועוד אף אם יצטרך רק להפריש מגופה אפ"ה כחוני טבל עדיף טפי מתרומה

אך כת"ה דפשיטא לי' דכל איסור שבטבל הוי רק מפאת תרומה דפתיך בי' א"כ הי' א"ש דבריך דכיון דכל איסורו מחמת התרומה א"כ היכי דא"א להפריש ממק"א א"כ שוב אין כוחני שבטבל יותר מאחר הפרשה דהא א"א להתירו לזרים א"כ אחר הפרשה ההיתר לכהנים הוא בפועל ורק היכי שאפשר בהפרשה ממק"א אז מיקרי כחוני יותר דהא אפשר להתירו לזרים ג"כ ע"י הפרשה ממק"א. אבל לפמ"ש דלת"ק איסור טבל הוא איסור עצמי וחל שם האיסור על כל החיטין ושפיר גם ע"י הפרשה מגופה השיב היתר כחוני יותר דקודם שנפרש חל שם איסור על כל התרומה אפי' לכהנים ואחר הפרשה כל התבואה חוץ מהחטה שהופרש יותר אף לזרים א"כ חשוב כחוני יותר ובפרט דבמעורב שאר מעשרות בוודאי דחשוב איסור עצמי ושוב חשוב כוחני יותר וז"ב ופשוט

גם במ"ש לתרץ קושית הפר"ד דבביטול י"ל דאאלא"ח ורק כ' די"ל דהוי חטא כדי שתזכה אתה דהמאכיל עובר היכי דעושה הנאה של כילוי ובזה שמאכיל הוא להחולה עובר בהנאה של כילוי וחדשתי דבאמת לת"ק בקופה אחת מפרישין ומערבין והקשית חדא דלשון הש"ס טבל ותרומה משמע דבאמת מאכילין טבל ולפלא שלא עיינת בדברי דבאמת הא דנקט טבל ותרומה מיירי בב' קופות דומיא דנקט הש"ס נבילה ושביעית ורק דקאמר רבה דהו"א דאף דאפשר בהפרשה אפ"ה לא נתיר שבות דהפרשה וקאמר רבה דהיכי דאפשר בהפרשה בוודאי מתירין שבות דהפרשה וליכא נ"מ כלל אי טבל חמיר או קיל דאף לת"ק דטבל קיל מ"מ חמיר איסור טבל משבות דהפרשה ורק משכחת פלוגתא דת"ק וב"ת היכי דא"א בהפרשה היינו היכי שיצטרך לאכול גם התרומה דאז תלוי בפלוגתא דלת"ק טבל קיל ושוב היכי דאפשר בהפרשה מפרישין ומערבין ולב"ת דטבל חמיר. מאכילין אותו תרומה דהוי חטא כדי שיזכה חבירך ובאמת היכי שא"א בהפרשה היינו באין הבעלים בעיר ובב' קופות דאז באמת מאכילין אותו טבל ובאמת הא דנקט ת"ק טבל ולא תרומה מיירי בב' קופות ורק רבה נקט דעכ"פ בא"א בחולין היינו שיצטרך לאכול התרומה ג"כ דאז שייך ג"כ פלוגתת ת"ק וב"ת דלת"ק דטבל קיל א"כ שוב מפרישין ומבטלין ולב"ת מאכילין אותו תרומה א"כ הרמב"ם דפסק כת"ק לא משכחת הך דמאכילין אותו טבל רק בב' קופות וא"א בהפרשה אבל לב"ת משכחת הך דתרומה ולא טבל אף בקופה אחת ורק לשי' הטבל חמיר שוב א"א לבטל דהוי חטא כדי שיזכה חבירך וז"ב ונכון

גם מה שתמהת דזה ל"ח הנאה כלל במה שמחו' להחולה דמלל"נ. לפלא הא כ"מ שנותן לחבירו חשוב הנאה לנותן דהא עיקר היתר הנאה נלמוד מנבילה מנתינתה לנכרי והא כ' בתוס' פסחים כ"ב דאף אם נותן חפץ של חבירו להבעלים גופא אפ"ה מה שהמקבל מחזיק לו טובה חשוב הנאה עיי"ש ונודע מ"ש בר"ן קידושין ד"ז דאם א' נותן מתנה לחבירו גם הנותן יש לו הנאה בזה רק דל"ח הנאת פרוטה ול"מ בקידושין וע' בקצה"ח סי' ק"ץ וע' בט"ז יו"ד סי' ק"ס ס"ק ח' ובהג"ה הגרעק"א שם. וא"כ וכי בשביל שנותן לחולה ומקיים בזה מצוה עי"ז מגרע כח הנאתו ובשלמא הדלקת נ"ח דבאמת כיון דאסור להשתמש לאורה א"כ ל"ח בעצם הנאה רק דנימא דהמצוה משוי לה הנאה ע"ז אמרי' מלל"נ אבל דהנתינה בעצם חשוב הנאה וכי המצוה מגרע ההנאה וע' בישי"ע שהקשה אשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן בידים והקשה שם מדוע אין מערבין בטבל דרבנן והקשה הושי"ע הא טבל אסור בהנאה של כילוי א"כ כשמאכיל לקטן עובר המאכיל על א"ה של כילוי עיי"ש ובמק"א כתבתי דא"נ דא"ה של כילוי הוא רק דרבנן גם בטבל י"ל בטבל דרבנן לא גזרו וע' שו"ת מהרי"א שהאריך בזה. עכ"פ הדבר פשוט דבכה"ג יש הנאה של כילוי וז"ב. ומ"ש קושית הבי"צ מפאת אין שי"נ והקשית דא"כ לא יועיל ההפרשה ולא יהי' חשוב טבל כלל דהא לא באה מעולם לכלל הפרשה ובאמת גם אנכי חדשתי כדבריך כיון דמיירי באפשר בחולין א"כ ישאר על מחר ושפיר חשיב שי"ל דיהי' מותר למחר דל"צ שיהי' היתר מיד בשעת הפרשה רק שיהי' לו שעה"כ עכ"פ לאח"ז ושאני בחמץ דאסור להשהותו אך אף א"נ דבעי שיהי' לו שעת היתר מיד כמ"ש הרשב"א לפרש הא דמהני בלוקח מכותים דלמ"ד י"ב יהי' שי"נ אח"כ בשעה שיעלה הב' לוגין ודחה הש"ס דשם בעי שיהי' שי"נ בשעת קריאת שם אבל לומר דלא חל כלל איסור טבל משום דלא בא לכלל הפרשה זה בוודאי שייך רק במידי דלא יבא לכלל הפרשה כמו בשביעית וה"ה בחמץ כיון דאסור להשהותו א"כ שפיר י"ל דל"ח כלל איסור טבל אבל הכא בוודאי יהי' לו שעת היתר למחר א"כ עכ"פ חל איסור טבל ונהי שלא יועיל ההפרשה בשבת מטעם דבעי שי"נ בשעת קריאת