מהר"ש חלק ב סג

ג"כ כזית באופן שיהי' חייבין עליו אבל א"נ דליכא על טבל חיוב כלל רק איסור לחוד א"כ הי' סגי שיור כ"ש כיון דכל איסור טבל אינו רק ח"ש והא הועיל להתיר איסור ח"ש גם מ"ש לתרץ קושית התוס' דהא אפשר לעשות בהיתר היינו להפריש ולבטל לפענ"ד ל"מ לשי' הירושלמי דהדרא לטיבלא א"כ ל"ש ובפרט בתרומה כ' המפורשים דאסור לבטל מה"ת דהוי כמפסיד תרומה א"כ שוב א"א לעשות בהיתר. וחוץ לזה כיון דמיירי בכזית מצומצם א"כ נודע שיטת כמ"פ דביטול אינו מועיל ולהשלים השיעור ורק דהוי כאלו אינו ועיין בספרי סי' ע"ז מ"ש בזה. ומ"ש דלר"ש לשיטתו דס"ל דהוא איסור עצמו א"כ ל"צ שיור של היתר א"כ אפשר בהפרשה ולבטל ושוב ל"ח מה"ב מש"ה צריך ליליף מקרא עכ"ד

הנה באמת לר"ש בפשיטות כ' לעיל דמועיל הפרשה כיון דס"ל כ"ש למלקות א"כ גם כ"ש חשיב שיריים דהא בהכ"ש יש חיוב מלקות והועיל ההפרשה להצילו מעונש וכמ"ש בירושלמי דלר"ע גם בשבועה סגי בכ"ש לענין דחשוב שיור וז"ב

אך בגוף הדבר שכ' דלשי' הרמב"ם דס"ל כשיטת רש"י ז"ל א"כ שוב בעי שיריים של היתר ושוב לא יועיל ההפרשה. טעות גדול דל"מ בכל הפיסה יש יותר מכזית בוודאי דסגי בתרומה כ"ש אך גם בכזית מצומצם מ"מ מועיל הפרשה דכיון דבשיעור התרומה שהפריש ליכא רק ח"ש והועיל להתירו מאיסור ה"ה דסגי באם השיריים נותרו מאיסור כ"ש ע"כ כ"ד צע"ג. ובפרט דבלא"ה אין מקום לדבריך אקושית הב"מ דלעולם ל"צ ליתן תרומה מה"ת רק משהו וכדמוכח מתוס' ע"ז שהקשו דלמ"ל שני טעמים בטבל דל"ב הא בירושלמי קאמר משום דשיל"מ ולדבריך י"ל דהירושלמי ס"ל דל"מ רק הפרשה יותר מכזית והירושלמי לשיטתו דכל שמני' ובי' אסור להפריש גם על מק"א אסור להפריש וא"כ ל"ש כהיתרו אך איסורו וע"כ מוכח דלכ"ע סגי בהפרשה כ"ש רק דהשיריים בעי שיהי' כזית ובפרט שכ' לעיל דאף אם כל העיסה ליכא רק כזית אפ"ה מועיל הפרשה דכמו דמועיל להתיר הנפרש לכהן מאיסור ח"ש טבל כן הועיל להתיר הנותר מדין איסור ח"ש טבל ע"כ כ"ד צע"ג בזה

יב) ובעיקר דברי הרמב"ם במצה של טבל כבר הארכתי בזה. ובפשיטות י"ל דהא בתוס' הקשו די"ל מטעם מה"ב אך המפורשים כ' די"ל עדל"ת אך ממ"נ בכזית מצומצם ל"ח מצתכם ע' תוס' פסחים דל"ח ובמשהו יותר שוב יש איסור בהמותר אך כ' כמ"פ די"ל דהמותר יתבטל ואף שי"ל דהוי נולד בתערובות ול"ש ביטול אך באמת נסתפק המנ"ח דהיכי דהי' עכ"פ ניכר האיסור שוב שייך ביטול וחוץ לזה לפמ"ש הרי"ם דעיקרו ביטול הוא רק בענין שאם. לא הי' בטל הי' המיעוט גובר על הרוב אבל הכא הוי כולו איסור רק דבכזית הי' דוחה ובמותר ל"ש דחויה והוי כולו איסור ושוב ל"צ המיעוט לגבור על הרוב בכה"ג ל"ש ביטול. וחוץ לזה טבל הוי דשיל"מ ול"ב אך כ"ז אי דשיל"מ מה"ת ל"ב א"כ שפיר שייך טעם דמה"ב אבל א"נ דדשיל"מ בטף מה"ת שוב ליש מה"ב:. והנה נודע שי' הכ"מ פ"ז ממעילה דדשיל"מ מה"ת ל"ב וכתבתי בתשובה אליך דזה תלוי בפלוגתא אי רוב מטעם בירור ומש"ה ס"ל לר"י דחמץ בפסח בטל משום דס"ל רוב מטעם בירור מש"ה דשיל"מ בטל מה"ת. וא"כ חמץ ל"ח דשיל"מ כיון דכל חומרות דשיל"מ הוא רק מדרבנן ומדרבנן איל"מ ומש"ה ס"ל בטבל ל"ח דשיל"מ לפי שצריך להפריש רק מעציץ שאינו נקוב וע"כ צ"ל לדין ביטול כמ"ש שם. אבל הרמב"ם שפוסק דרוב הוא מטעם ס' וס"ל כמ"ד בירושלמי דטבל חשיב דשיל"מ וע"כ דס"ל דשיל"מ מה"ת ל"ב וא"כ א"ש הכל דסוגית הש"ס קאי לדידן דדשיל"מ בטל מה"ת ושוב ל"ח מה"ב די"ל עדל"ת ואי שיש מותר מ"מ י"ל דיתבטל מש"ה צריך קרא דא"י במצה של טבל אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דטבל חשיב דשיל"מ וע"כ דדשיל"מ מה"ת ל"ב א"כ ל"ש דהמותר יתבטל ושוב ל"ש עדל"ת ושוב שייך טעם דמה"ב וז"ב בס"ד לנכון

ובהיותי בזה הנה ראיתי בגה"ש בפסחים שם להגרעק"א ז"ל שהעיר דלמ"ל קרא דל"מ הפרשה מחמץ הא למ"ד דאסור בהנאה א"י לקרוא שם דאינו ברשותו. ובאמת כבר כ' לעיל דהכא כיון שא"צ רק לברר חלקו של כהן שפיר מהני אף בא"ב כיון דעכ"פ ל"ת של אחר וגם כיון דתרומה חשיב קדושת הגוף וחל אפי' בדשא"ב. וגם לדבריך הי' נ"מ באם המפריש הוא חשיב"ס דשוב חשוב ברשותו אך האמת כמש"ל. עוד העיר שם דלטעם הש"ס מטעם שי"נ א"כ יועיל הפרשה מחמץ על מצה ולפלא שלא העיר מדברי הירושלמי דכל שמיני' ובי' א"א להפריש ל"מ הפרשה ממנה על מק"א ג"כ וצ"ע והרבה יש לדבר בזה. ומה שהעיר עמ"ש בישוב קו' הריטב"א דכיון דתיכף משעת גילגול פתיך בי' חלה ואסור לטמאותה ושוב אם יוטמא אז אף כשיפריש אח"כ פחות מכביצה לא יופחת ממנו טומאתו. וע"ז תמהת דהא משמע שם בש"ס דהחשש הוא רק דילמא מוטמאה וכדאסיק שם הש"ס דהכא עיקרו לאכילה ופירש"י ז"ל דלא הוי בשריפה רק לכשתיטמא ולדברי הרי כבר נטמאת וא"כ אינו עומד רק לשריפה ומאי זה דקאמר דילמא מיטמא עכת"ד

הנה לפלא דהא אנן סוברין דעיקר קדושת החלה חל תיכף בשעת הגלגול וא"כ שפיר קאמר הש"ס דכמי דבהמת שביעית פטורה מבכורה דעיקר קדושה חל בפטר רחם והכא א"א להתקדש לפי שידעינן דבוודאי יהי' חלק שצריך שריפה וה"ה הכא עיקר הקדושה חל בשעת גלגול והכא ס"ד דהש"ס דהגלגול אינו מטיל עליו קדושת חלה דהא יש ס' דילמא מיטמאה אחר הגלגול ואז יצטרך לשורפה ורחמנא אמר לאכילה ולא לשריפה א"כ שוב הגלגול לא הטיל עליו קדושת חלה ושוב מותר לאכול מעיסה זו דהא הקדושה לא חל בשעת הפרשה דהפרשה הוי רק כמברר חלקו של כהן ומשני